השופטת אביב עירבה ראיות בין שני תיקים - ונפסלה ע"י ביניש

שופטת בית משפט השלום בירושלים מלכה אביב השתמשה בראיה שקיבלה בתיק המתנהל בפניה, כדי לבטל פסק דין שנתנה היא עצמה בתיק אחר חצי שנה קודם לכן. זאת, אף שהראיה שהוגשה לה - דוח מטעם נאמן לחברה שנמחקה, המטיל דופי באחד מבעלי הדין שזכה ליחס אוהד מצד השופטת בתיק האחר - לא היה אמור להיכלל בתיק בית המשפט שבו חזרה בה השופטת מפסק דינה. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש הורתה לפסול את אביב מהמשך ההליכים בתיק, וקבעה כי השופטת "חצתה את הקווים".

באוגוסט 2006 הוגשה לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד יעקב נעימי ונתבעים נוספים, בעניין צ'ק של חברה הנמצאת בבעלותו, שלא כובד. התיק הועבר לשופטת אביב, וזו התרשמה לטובה מעדותו וקבעה כי הוא "אדם מן היישוב שנקלע לתביעה זו ללא הצדק".

אביב הציעה לצדדים לדחות את התביעה ביחס לנעימי והחברה שבבעלותו, והצעתה התקבלה. בנובמבר 2007 נתנה אביב פסק דין חלקי, הדוחה את התביעה נגד נעימי והחברה, והתיק המשיך להתנהל נגד נתבע אחר.

אלא שחצי שנה לאחר מכן התנהל בפני השופטת אביב תיק אחר, שבמסגרתו נתבע נעימי על-ידי גרושתו ביחס לסכסוך כספי ביניהם. במסגרת הליך זה עלתה העובדה שנעימי הוא פושט-רגל, ושבמסגרת זו מונה נאמן לנכסיו וניתן נגדו צו כינוס נכסים.

השופטת קראה את דוח הנאמן, והגיעה למסקנה כי התרשמותה מנעימי בתיק הקודם לא הייתה נכונה, וכי לא מדובר באזרח התמים שהצטייר בפניה.

הנאמן כתב בדוח שצירפה האשה לתביעתה כי הוא חושד כי לנעימי יש מקורות כספיים ויכולת כלכלית שאותם הוא מסתיר, וכי נגד נעימי עולים גם חשדות פליליים.

השופטת אביב החליטה לבטל את פסק דינה, שדחה את התביעה בנושא הצ'ק ביחס לנעימי. במאי 2008 היא נתנה החלטה המבטלת את פסק דינה, שדחה את התביעה ביחס לנעימי, ונימקה כי "קיים חשש כי התרשמותי ממר נעימי בתיק דנן היתה מוטעית לחלוטין. מדוח הנאמן עולה כי מר נעימי הוא אדם רב מעללים שניהל את עסקיו, לכאורה, בדרך המעלה אפשרות לעוקץ של גופים נותני אשראי, וכיום הוא מנסה לכאורה להעלים את נכסיו, רכושו וכספו מן הנאמן, והוא לכאורה פועל להבריחם".

נעימי, שלא היה מיוצג בידי עורך דין באותו שלב, פנה לאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, ועו"ד זיוה ארנסטי, שמונתה לייצגו, פנתה לשופטת אביב בטענה כי לא הייתה מוסמכת לבטל את פסק הדין נוכח ראיה שהגיעה אליה בהליך משפטי אחר.

אביב נדרשה לפסול את עצמה מהמשך הטיפול בתיק, בטענה למשוא-פנים נגד נעימי, נוכח השימוש נגד בראיות שהוגשו בתביעה אחרת.

אביב דחתה את הבקשה וקבעה כי "ראתה חובה להביא את הדבר לידיעת הצדדים". בהחלטתה כתבה: "האם תעלה על הדעת אפשרות שעל-פיה הייתי מסתירה מידע זה מן הצדדים ומנהלת את התיקים כאילו לא ראיתי את המידע?!".

"משוא-פנים"

על סירובה של אביב לפסול את עצמה פנתה עו"ד ארנסטי בשם נעימי לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. לדבריה, מדובר בראיות חדשות שהצד שכנגד לא היה נחשף אליהן אלמלא הובאו על-ידי השופטת לתביעה.

עוד טענה עו"ד ארנסטי כי מסקנתה הלכאורית של השופטת כי המערער הוא נוכל אינה מותירה כל ספק באשר לתוצאה האפשרית של התביעה; וכי אביב ביטלה את פסק הדין שהיא נתנה בעצמה, בניגוד לכללי סדר הדין וללא בקשה של אף אחד מהצדדים.

בשבוע שעבר החליטה ביניש לקבל את הערעור ולפסול את השופטת אביב מהמשך הטיפול בתיק.

"עלול להתקבל הרושם כי השופטת 'חצתה את הקווים'", כתבה ביניש, "בכך שצירפה ראיה מהתביעה האחרת לתביעה שלפניה, ובכך קם, לכל הפחות, חשש ממשי למשוא-פנים כלפי נעימי ולגיבוש דעתה של השופטת כלפיו. אין זה מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל-דין לא דאג להביאן".

יצוין כי רק במקרים נדירים נוהגת ביניש לפסול שופטים מתיקים, שבהם הם סירבו לפסול את עצמם, וכי החלטתה מנוסחת במילים חריפות יחסית.

"הגעתי לכלל מסקנה כי נוצר חשש ממשי אובייקטיבי לפגיעה ביכולתה של השופטת לנהל את התביעה שלפניה ללא משוא-פנים", כתבה ביניש. "במקרה דנן נחצה הקו שבין מעורבות לבין התערבות, הלכה למעשה. מעורבות היתר במקרה דנן, משמעותה נטייה ברורה לטובת אחד הצדדים באופן המשקף את נעילת דעתה של השופטת נגד נעימי".

ביניש לא פירטה בהחלטתה אם במקביל לפסילת אביב ננקטו נגדה גם הליכים משמעתיים או תלונה לנציב התלונות על שופטים. נשיאת העליון הורתה להעביר את התיק לטיפול שופט אחר, שיחליט מאיזה שלב עליו לשמוע מחדש את המשפט.

"מקרה חריג"

לדברי עו"ד עדי קומרינר-פלד, ראש הלשכה לסיוע משפטי למחוזות ירושלים והדרום, "רוב הבקשות המתקבלות אצלנו לפסילת שופטים מבוססות על תחושה סובייקטיבית של האדם הבא בפני שופט וחש כי השופט פועל נגדו. לכן, בדרך-כלל הלשכה אינה פועלת להגשת בקשות לפסילת שופט. המקרה הזה היה חריג, ובו החלטנו לערער לעליון".

מהנהלת בתי המשפט לא הועברה תגובה. (ע"א 9021/10).