תחושת הנוחות של כצמן

מעטים אולי יודעים זאת, אבל חיים כצמן, בעל השליטה בחברת הנדל"ן גזית גלוב, אינו המצליחן היחיד שהצמיחה המשפחה. אחותו, דליה פרשקר, נמנתה על מייסדי חברת הטכנולוגיה המימד החדיש, שנמכרה באחת מעסקות הענק הראשונות של ההיי-טק הישראל - עסקה שהעשירה את חשבון הבנק שלה ביותר מ-100 מיליון דולר.

בעבר, כשנשאל על הצלחתה של אחותו השיב כצמן כי "כשהיא מכרה את המניות שמחתי, הרי זו אחותי שהצליחה, ותמיד אמרתי שהיא הכי מוכשרת במשפחה". עם זאת, הוא נהג להוסיף כי "בהיי-טק זה להפסיד הכול או להיות עשיר. אצלנו, בנדל"ן, תחושת הנוחות נבנית במשך הזמן ומייתרת את המכירה".

היום, כשהוא חולש על מאות נכסים באמצעות חברה גלובלית וצומחת, הנסחרת בשווי של 6.6 מיליארד שקל, קשה לזכור את השנים הארוכות שבהן לא היה כצמן נביא בעירו. מי שהתחיל את דרכו כיועץ למימון פרויקטים עבור קבלנים מקומיים כגינדי ורובינשטיין, התקשה לשכנע את שוק ההון המקומי לתת צ'אנס לעסקי הנדל"ן שפיתח בדבקות במחוזות מרוחקים כפלורידה, טקסס, טורונטו וקוויבק.

בסופו של דבר העקשנות השתלמה. זה אמנם לקח לו קצת זמן - עוד עסקת רכישה של נכסים, עוד השתלטות על חברת נדל"ן זרה, עוד גיוס אג"ח - אבל בסופו של יום הפכה גזית גלוב לאחת ממניות ה"בלו צ'יפ" של הבורסה בתל-אביב. בדרך, הושגה גם אותה "תחושת נוחות": כצמן ושותפו דורי סגל הפכו לאנשי העסקים המתוגמלים בישראל, ובסך הכל קיבלו כרבע מיליארד שקל בשכר ובמענקים בשנים 2001-2010.

השבוע, במסיבת העיתונאים שכינסה גזית גלוב לרגל פרסום הדוחות הכספיים שלה לשנת 2010, סימן כצמן את היעד הבא: "החלום שלנו הוא להפוך למניית העם בישראל - להיות בתיק של מר וגברת ישראלי".

כמי שזוכרים את כצמן עוד מהתקופה בה נדד בין בתי ההשקעות כשבתיקו תמונות סטילס של הנכסים הראשונים אותם רכש בארה"ב (אי-שם בראשית שנות ה-90) - מנסה להסביר להם שהשקעה במרכז מסחרי בפלורידה אינה מסוכנת יותר מהשקעה בקניון בבאר-שבע - לא היינו ממהרים לפסול את האפשרות שהוא יצליח להגשים גם את החלום הזה.