המונה ליזה של הדור הזה

בעוד דוגמניות-על אחרות צללו כבר לתהומות הנשייה, קייט מוס ממשיכה להיות אייקון

והצלם ברא את האישה

"קייט מוס, איך מייצרים אייקון", יום ג' 22:00, "יס דוקו"

במילה אחת, מהפנט. רק כך ניתן להגדיר את יופייה המיוחד של קייט מוס, מי שהייתה, ועודנה, סמל לדור שלם של דוגמניות בתעשיית האופנה. ואולי מדובר כבר בעצם על מי שפרצה את הגבולות המוכרים של "דוגמנות" או של "אופנה", שהרי אם אפילו אני, מי שלא ממש מצוי בשני התחומים, מכיר את הגברת מוס וחייה הסוערים, סימן שכבר מזמן לא מדובר רק באופנה.

הקורא הביקורתי יכול למשוך בכתפיו לאמור, נו מילא, אישה יפה, דוגמנית מפורסמת יותר או פחות, מה לי ולכל זה. אבל יהיה זה פתרון קל מדי לחידת קייט מוס. בעוד דוגמניות-על אחרות בנות דורה (פחות או יותר) צללו כבר לתהומות הנשייה, קייט מוס ממשיכה להיות אייקון לא רק למעצבי האופנה ולצרכניה, אלא גם לאמנים בתחומים אחרים, כמו ציור, צילום ועוד.

יתרה מזאת (והרי מדובר כאן בעיתון כלכלי): ניתוח סטטיסטי של הקריירה שלה, מעיד על כך שכל קמפיין בכיכובה העלה את מכירות הפירמה שלמענה נוצר, הישג מקצועי לא מבוטל שבדרך כלל לא נוהגים לייחס לדוגמניות. מלבד הצלחתה הפנומנלית, נדמה שקייט מוס ייצגה לא רק את הצד הזוהר של תעשיית האופנה, אלא גם את החלק האפל שלו: הפרעות אכילה, סמים, מעצרים מתוקשרים - ממש לא "בת השכן" האידיאלית, אלא אם כן אתם גרים בשכונה גרועה במיוחד.

אז מה יש במוס שהופך אותה למעין גרסת הנגטיב ל"מונה ליזה" של הדור הזה? ספק אם גם בסוף הסרט תדעו. מה שכן, יש בו ראיונות עם אנשי אופנה בכירים, עיתונאים, צלמים ו...כמובן, תודה לאל: הרבה קייט מוס.

טראנס-אטלנטי

"אפיזודס", יום ג' 21:55, "יס קומדי"

הפער התרבותי בין אנגליה לארצות-הברית, היה מאז ומעולם ספק של סיטואציות מצחיקות ודרמטיות כאחד לקולנוע ולטלוויזיה. הפעם מדובר בקומדיה שנונה למדי על חשבון התעשייה עצמה: בני זוג, בעל ואשה, כתבו סדרה בריטית מצליחה וכעת הם נשכרים כדי להתאים אותה לרשת טלוויזיה אמריקנית. מה שנראה כמו חלומו הרטוב של כל יוצר, הופך מהר מאוד לקצת מביך - למשל כשמתברר שמי שהרעיף שבחים על הסדרה ורכש אותה בהון-תועפות, כלל לא טרח לצפות בה, או כאשר כופים עליהם את מאט לב-בלנק (ג'ואי מ"חברים") לתפקיד ראשי בסדרה ועוד.

הפער בין הבריטיות המאופקת לאמריקניות הראוותנית, יוצר כאן אפיזודות מצחיקות למדי, אבל לא רק הוא: גם האינטרקציה בין השחקנים, שאת רובם תזהו מסדרות קודמות (למשל "המחלקה הפתוחה" סדרת בית החולים ההזויה ששודרה בעבר בערוץ), היא מצוינת בעיני. הביקורת בארצות-הברית קידמה את הסדרה בברכה, והחמיאה ללה-בלאנק על הקאמבק שלו, המצטרף לרשימה מכובדת שכוללת שחקנים כדני דה-ויטו, אלק בולדווין ועוד. ההבדל העיקרי הוא כמובן שלה-בלאנק לא היה צריך להסתגל למדיום החדש. בשתי מילים: כיף גדול.