ליברמן בצרות - גם בלי שוחד

למרות שעבירת השוחד נגנזה, התמונה המצטיירת בפרשת ליברמן היא תמונה חמורה

1. שלד פלילי

לאחר שראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ, העביר באוגוסט 2009 את המלצותיו בתיק אביגדור ליברמן, בחנה מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, עו"ד אביה אלף, במשך חודשים ארוכים, את ההיתכנות המשפטית של עבירת השוחד בפרשה.

היא הוציאה תחת ידיה חוות-דעת מפרטת, שכללה את כל שיקולי הבעד והנגד בסוגיית השוחד, אך ללא שורה תחתונה. חוות-הדעת הזו הוכנה בהוראתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, והיא הסיבה שבעטיה לא הספיק מזוז לקבל בעצמו החלטה בתיק ליברמן.

חוות-הדעת הונחה על שולחנו של פרקליט המדינה, משה לדור, ואולם בהמלצת הפרקליטות בנוסחה הסופי, שאותה הניח לדור כבר על שולחנו של היועץ החדש, יהודה וינשטיין, לא היה זכר לשוחד.

שאלת השוחד לא עמדה באמת על הפרק בחודשי ההתלבטות האחרונים. במקום זה זכה ליברמן להקלה נוספת, בהמרת עבירת שיבוש מהלכי משפט, בפרשת הדלפת מסמך חיקור הדין שלו על-ידי השגריר הישראלי בבלארוס, זאב בן-אריה, בעבירה של הטרדת עד.

אך למרות כל זאת, התמונה המצטיירת היא תמונה חמורה. יש צורך להפריד בה את הבלתי חוקי (קבלת כספים אסורה במהלך כהונה ציבורית) מהכשר (עשיית ממון בתקופות שבהן ליברמן היה אזרח פרטי) ומהאפור (הפרת חובת דיווח על כספים מותרים), ואולם השלד הפלילי קיים. הבעיה היא שהוא מורכב, מרובה פרטים, ואינו מובן אינטואיטיבית לציבור שאינו מעורה בחומר החקירה.

לדעת סנגורי ליברמן, אגב, השלד הזה עתיד לקרוס בקול תרועה רמה. יש כבר מי שאומר שלא מאשימים את שר החוץ רק שהוא מושחת, אלא שהוא גם אידיוט. למשל, מאשימים אותו בהסתרת כספים שהתקבלו באמצעות חברה שנרשמה על שם בתו, מיכל. החברה דיווחה לרשם החברות על תשלומים גבוהים לכיסו של ליברמן עצמו, ואף ליברמן דיווח על הכנסותיו אלה למבקר המדינה. כך מתנהג מי שרוצה להסתיר?

2. אחריות מייצגים

לצד ההחלטה להעמיד לדין את ליברמן, מכוונת ההחלטה גם כלפי גורמים נוספים, ובהם עו"ד יואב מני, בא-כוחו לשעבר של ליברמן. מני הוא עורכי הדין שבמשרדיו נתפסו 1,200 מסמכים במארס 2007, ושעליהם התנהל מאבק משפטי, שהגיע עד בית המשפט העליון, בשאלה אם חל עליהם חיסיון עורך הדין-לקוח. רק שנה וחצי לאחר תפישתם קיבלה המשטרה אישור לעיין בהם.

כתב האישום נגד מני הוא חולייה נוספת בשרשרת, המסמנת מגמה ברורה בשורות התביעה הכללית. הוא מצטרף למשפט המתנהל כיום נגד עו"ד יעקב וינרוט - סנגורו הנוכחי של ליברמן - לאישומים נגד רואי החשבון בפרשת פיקסל ולמקרים נוספים.

הקו המחבר את כל הפרשות הללו מהווה לקח חשוב ואות אזהרה לכל מי שעוסקים במקצועות חופשיים של נותני שירותים (מייצגים), כגון רואי חשבון, עורכי דין, יועצי מס ועוד: מי שיתמסר יתר על המידה לשירות עניינו של הלקוח, ועניינים אלה ילבשו אופי פלילי - יואשם גם הוא בשיתוף-פעולה עם המזימה הפלילית.

3. הודעה מפורטת של וינשטיין

כשיועצים משפטיים לממשלה סגרו בזמנו תיקים פליליים של נבחרי ציבור, הם פירסמו "דוחות ציבוריים", כלומר החלטות מפורטות המנמקות את השיקולים לסגירת התיק. כך היה בפרשות בר און-חברון, האי היווני, מכירת בל"ל ועוד.

כשהיועץ מחליט להגיש כתב אישום, בכפוף לשימוע, ההודעה בדרך-כלל לאקונית בהרבה. גם כדי לא לחשוף מוקדם מדי את הקלפים הראייתיים, וגם מתוך הדרת כבוד כלפי בית המשפט, כדי לא לתת פומבי לתוכן כתב האישום זמן רב לפני שהוא מוגש בפועל.

אלא שבמקרה של ליברמן, חש היועץ וינשטיין צורך לפרסם הודעה מפורטת יותר, המחזיקה 7 עמודים. אפשר למצוא בהם פירוט הממצאים העיקריים נגד ליברמן, וגם נימוקים להתארכות הבלתי סבירה של החקירה המשטרתית והבדיקה בפרקליטות.

בצדק פעל כך היועץ - הציבור זכאי לקבל דיווח מגורם רשמי, לאחר שנים כה ארוכות שבהן אחד משרי הממשלה חשוד בעבירות חמורות, בדבר העבירות שבהן הוא מואשם לכאורה, ובכפוף לשימוע. אין בכך כל פגיעה בחזקת החפות.

יש בכך מתן מידע מועיל לציבור במישור הציבורי, אותו ציבור שאמור לשקול את המידע הזה בבואו לממש את זכותו הדמוקרטית, ומבלי צורך להסתמך על הדלפות.

וינשטיין פעל במקרה זה הפוך מכפי שפעל אליקים רובינשטיין כיועץ המשפטי לממשלה, בשעה שהסתיר מהציבור - ערב בחירות - את החקירה שהתנהלה נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בפרשת סיריל קרן.

4. לוח זמנים ארוך לשימוע

סנגוריו של ליברמן מתכוונים למתוח את פרק הזמן מעתה ועד השימוע למקסימום האפשרי. הם מתכוונים לדרוש 7 חודשים לצורך לימוד החומר וגיבוש הטענות.

יש בדרישה הזו לא מעט העמדת פנים, שהרי את הטענות ליברמן כבר מכיר מתקופת חקירותיו ואת גירסתו המפורטת הם יכולים להשמיע כבר מחר בבוקר. אבל אין מה לעשות - כללי המשחק מכתיבים שיש לאפשר להם ללמוד את חומרי החקירה ולחפש בקיעים.

הצהרתם התקשורתית, ולפיה קו הטיעון שלהם יתבסס על "חוסר אשמה" ולא על "חוסר ראיות", עלולה לצמצם את מרחב התמרון שלהם בשימוע.

במשרד המשפטים לא יוכלו להעמיד קו קשוח ולהתעקש על קיצור לוח הזמנים לשימוע, אחרי שמשכו את ההחלטה בתיק עד עכשיו מעבר לכל היגיון. האתגר של וינשטיין יהיה אפוא בקביעת תאריך לשימוע כבר עכשיו, ובקבלת החלטה סופית שבוע-שבועיים אחרי השימוע, לא יותר מכך, מבלי לפתוח מחדש את התיק להשלמות חקירה או בדיקות נוספות.

שימועים הם לפעמים כר נוח לתחילתו של משא-ומתן להסדר טיעון. המדיניות בפרקליטות היא שהדלת לעולם פתוחה לשמוע הצעות מצד סנגורים להסדרי טיעון.

תיאורטית, גם הפרשה הזו יכולה להסתיים בעסקה, אם כי מרחב הוויתור שהפרקליטות תתנהל בתוכו בוודאי יהיה מצומצם, מתוך כוונה להימנע מלחזור על הטעויות שנעשו בתיק הנשיא לשעבר, משה קצב.

העין הציבורית תבחן לא רק את מידת הוויתור והפער שבין האישומים כיום לבין מה שיסוכם בהסדר, אלא גם אם התוצאה הסופית מצדיקה בדיעבד את החקירה האימתנית שנוהלה נגד ליברמן. התביעה תעשה הכול כדי שלא יטיחו בה שההר הוליד עכבר.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988