האם כלכלת האינטרנט עומדת לכבוש גם את משרדי עורכי הדין? סטודנט אמריקני למשפטים, הבטוח שהתשובה חיובית, הקים סטארט-אפ משפטי: אתר חדש שמנסה להיות "ה-eBay של השירותים המשפטיים", ומציע לעורכי דין להתחרות ביניהם על לקוחות במעין מכרז פומבי.
אתר Shpoonkle מציע לגולשיו "צדק שהם יכולים להרשות לעצמם". הגולשים מפרסמים את הבעיות המשפטיות שלהם, ועורכי דין הרשומים לאתר רשאים להציע את שירותיהם תמורת פרסום מחיר אחיד, המבוסס על כל מקרה ומקרה.
כך, לקוחות שידם אינה משגת יוכלו לדעת בדיוק כמה יעלה להם השירות המשפטי, לבחור עורך דין בהתאם ולהימנע מהרפתקה משפטית שתוכל לרוקן את כיסם.
מייסד האתר, רוברט גרנט ניזניק, השיג את המימון לאתר החדש מהוריו. "עורכי דין מחפשים עבודה, אבל אין שום מקום בו הם כולים ליצור קשר עם אנשים שזקוקים לייעוץ משפטי", הוא אמר ל-Wall Street Journal, "ככה עלה לי הרעיון לאתר".
האתר הושק לקראת סוף מארס, ומאז השקתו נרשמו אליו מעל 300 עורכי דין. "בקצב הזה לא רחוק היום בו נוכל לספר לכם על ההצלחה הראשונה של 'קייס Shpoonkle'", נכתב בבלוג של האתר.
לאחרונה הצטרף ל-Shpoonkle אתר חדש בשם LawyerBid. עורך דין מטקסס בשם צ'ד פינקרטון נמצא בתהליך גיוס כספים לאתר הזה, שנמצא בינתיים בתקופת הרצה.
ב-2010 הממוצע לשעת עבודה של עורך דין היה 300 דולר, סכום בו אזרחים רבים פשוט לא יכולים לעמוד. אחד מהלקוחות הפוטנציאלים של Shpoonkle הוא תושב מיאמי בן 56 בשם וויליאם מקארתור, שמנסה למצוא בעזרת האתר עורך דין שיעזור לאימו לחדש את רשיון העבודה שלה.
ניזניק לא גובה כסף מהאזרחים המפרסמים את הבעיות המשפטיות שלהם באתר. בעתיד הוא מתכוון להתחיל לגבות כסף מעורכי הדין שישתמשו בשירותי האתר כדי לאתר לקוחות, וכך להחזיר את ההשקעה - ולהיות רווחי.
למרות החזון, לא כל עורכי הדין רואים בעין יפה את האתר החדש. עורך הדין הפלילי סקוט ה. גרינפילד כתב בבלוג Simple Justice שהקונספט של האתר גרוע אפילו יותר מהשם שלו. "כל עורך דין שנרשם לאתר הזה צריך לקבל מיד שלילה של הרשיון שלו, ואז לעבור השפלה פומבית", הוא כותב.
גרינפילד מציין כי הוא מודע לבעיה הגדולה הקיימת בארצות-הברית בכל הקשור לייעוץ משפטי, אך הוא חושב שהפתרון צריך להיות יסודי ונרחב יותר, ולא כזה ש"יציף את השוק בעורכי דין מפוקפקים וחסרי אתיקה".
האם יש עתיד לחזון של Shpoonkle ושל LawyerBid? ההסטוריה מלמדת שלא. ניזניק לא היה הראשון שעלה על הרעיון של אתר מכירות פומביות לשירותים משפטיים. כבר בשנת 2006 עלה לרשת אתר דומה בשם Tip-Mart, אך האתר כשל ולא קיים יותר.
עם זאת, האקלים הכלכלי ב-2006 הוא לא האקלים הכלכלי ב-2011, ויכול להיות שהשוק המשפטי בשל כעת ל"דור האינטרנט", שרוצה לקבל את מירב המידע לפני שהוא בוחר ספק שירותים (בין אם מדובר בעורך דין או בשרברב), ולקבל בחירה מושכלת.
לכאורה, נראה כי תחת הכללים החלים היום על עורכי דין, אין מדובר בעבירה אתית מצד עורך דין המשתתף במכרז באתר זה - וזה כתלות במבנה האתר.
כללי לשכת עורכי הדין במדינת ישראל אוסרים על עורכי דין לעסוק בשני סוגים של פעילות לצורך השגת לקוחות: פרסום ושידול. בעוד שפרסום אינו דורש הסברים מפורטים, שידול הוא מונח בעייתי יותר.
האיסור על שידול נוצר כדי למנוע משפטיזציה, על-ידי כך שעורכי דין יעודדו אנשים לעשות שימוש בשירותיהם. כלומר, פעולה שמטרתה לגרום לאדם לפתוח בהליך משפטי מהווה שידול.
בארה"ב, לעומת זאת, הכללים מקלים יותר. בארה"ב, עורך דין יכול לפרסם עצמו בפרסומת בטלוויזיה, בניגוד לישראל. גם הכללים על שידול קלים יותר, אם כי קיים בוז מסוים לעורכי דין הפועלים כך (לדוגמה, Ambulance Chaser הוא מונח מבזה, המתאר עורך דין הרודף אחרי אמבולנס בתקווה לשכנע את הפצוע להגיש תביעה באמצעותו).
כאשר בוחנים את האתר מגלים שלא נראה שמדובר בפרסום לעורכי הדין. למעט עורכי דין אחרים (כלפיהם אין טעם בפרסום) והלקוח שביקש את הצעת המחיר, איש אינו יכול להיכנס ולראות את ההצעה שהציע עורך הדין.
אמנם ניתן לבצע "חיפוש עורך דין", אולם אין זה שונה מפונקציה זו באתר לשכת עורכי הדין, דפי זהב או לינקדין. כלומר, בהיכנסו לאתר ובמתן הצעת מחיר, עורך דין אינו מפרסם את עצמו.
בנוגע לשידול, התשובה מסובכת יותר. טכנית, נראה כי אין כאן שידול שכן מדובר באדם שהחליט לפתוח בהליך משפטי, ואין שום בעייתיות במתן הצעות מחיר תחרותיות עבורו (דבר הנעשה גם במציאות).
ניתן לטעון כי העובדה שאדם יכול לקבל הצעות מחיר בקלות כזו, ואינו צריך לכתת רגליו בין עורכי דין, מקילה עליו בפתיחת ההליך, ובכך יש בכל אופן התנהלות האתר ובשיתוף פעולה עמו, שידול.
טענה נוספת היא ששידול כולל גם לחץ להעביר טיפול בהליך מעורך דין אחד למשנהו (על-ידי מתן הצעת מחיר נמוכה) - וגם בכך חוטא האתר. אולם כאמור, האתר רק מבצע ריכוז וירטואלי ואוטומטיזציה של מכרז על הצעות מחיר, המתבצעות בין עורכי דין ולקוחות גם ללא עזרת האינטרנט, ועל כן קשה לקבוע שהוא מבצע פעילות אסורה.
אפשר להבין את הטענה שמדובר באתר שגורם לזילות מסוימת במקצוע עורך הדין (וזאת בתקווה שבציבור עוד נותר כבוד למקצוע זה), אולם נראה כי יהיה קשה, תחת הכללים הקיימים, לאסור על עורכי דין ליטול בו חלק - בישראל ועל אחת כמה וכמה בארה"ב.
■ עו"ד אוריה ירקוני הוא מומחה לדיני מחשבים וטכנולוגיה במשרד ד"ר נמרוד קוזלובסקי עורכי דין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
