כל פקיד והנדל"ן שלו

שוב חוזר הריטואל החודשי המביך, שבו עובדי מדינה מספרים לנו בו-זמנית סיפור שונה לגמרי על אותה 'חיה' בדיוק שהם ממששים.

השמאי הממשלתי תופס רגל אחת - ובוחן בסך-הכול 5,800 עסקאות שבוצעו בשוק המגורים ברבעון הראשון של 2011 וברבעון האחרון אשתקד, מתוך כ-55 אלף דירות שעברו מיד ליד בשוק - ומספר לנו שמחירי הדירות עלו ב-2.5% ברבעון הראשון של השנה.

אנשי האוצר אוחזים רגל אחרת - ובוחנים רק 1,500-2,000 דירות לחודש, כרבע מכלל העסקאות בשוק - מה שלא מפריע להם לרוץ לספר לנו שמחירי הדירות ירדו ב-1% בחודש מארס ובסה"כ ב-2.5% ברבעון הראשון של השנה.

ועכשיו, לכו תדעו האם מדובר בסוס הדוהר שמציג השמאי, או ברגלי הברווז כדברי האוצר. ולכו תדעו האם להאמין לנתוני דירות 4 חדרים שאסף השמאי הממשלתי - שלא מביאים בחשבון שבפתח-תקווה ובנתניה, למשל, החליטו כבר מזמן ללכת על דירות גדולות בלבד וכמעט שלא בונים דירות 4 חדרים; או שצריך להאמין דווקא למסד הנתונים של האוצר, שמשקלל רק דירות חדשות, ורק כאלה שהיו בדיוק כמותן על המדף בחודש שלפני החודש שנסקר - אבל שם לא מעזים לגלות לנו כמה דירות נותרו להם בסופו של דבר בקובץ האקסל המדולל (או איך הם מתמודדים עם העובדה שהדירות שנותרו לקבלן מחודש לחודש הן בהגדרה אלה שגם צריך להתפשר על מחירן).

אבל חכו: או-טו-טו נקבל את נתוני הלמ"ס, שזורקים לתוך הסל את כל הדירות יחד, ולא יודעים לנטרל קריטריונים כמו שדרוג הסטנדרטים משנה לשנה, העלייה הזוחלת בשטח הדירות וכן הלאה.

מה לעשות שבנדל"ן, להבדיל מעגבניות או ממחירי הדלק, אף פעם - ודאי בשכונה קטנה כמו ישראל - לא יהיו שני מוצרים זהים שניתן להשוות דרכם את השינוי במחיר מדי חודש. לכן, לפקידי הממשלה ולאינטרסנטים השונים (קבלנים/מתווכים/שמאים וכו') נותר בעיקר לבלבל אותנו. אבל תמיד-תמיד הכיוון שעליו הם יצביעו יהיה בהתאם ל"רוח המפקד" שמשלם להם את המשכורת.