שמיר הולך על הקצה

עם הערכות שווי כידוע לא הולכים לקנות במכולת, אבל זה מה שמאיר שמיר מנסה לעשות. אחרי 9 חודשים של מו"מ, אחרי שהמחיר נסגר, נפתח ונסגר שוב, אחרי שעורכי דין עיבדו במשך חודשים הסכם לפרטי פרטים, מחליט שמיר לנסות לסחוט את הלימון עוד קצת.

שמיר נתלה בשיערוך פנימי של אייפקס שמעניק לתנובה שווי גבוה יותר מהסכום שנקבע, ועל בסיס שערוך זה הוא רוצה לפתוח את העסקה, או כלשון ההודעה: "לברר האם סכום התמורה הכולל הינו המחיר הראוי וההוגן לביצוע ההסכם". וזו כמובן לא דרישה שבאה משמיר עצמו חלילה, אלא מהדירקטוריון של מבטח שמיר, שנהיה לפתע עצמאי ואסרטיבי.

הנה 3 תמיהות שעולות מהודעת מבטח שמיר.

1. ביולי שעבר הציע שמיר לאייפקס לרכוש את חלקה בתנובה. תג המחיר שהוא קבע (כקונה) היה נמוך ב-36% מתג המחיר שאייפקס הציבה. כלומר, כששמיר קונה הוא מתמחר את החברה נמוך בהרבה, אבל איכשהו כששמיר מוכר ללאומי (ב-15% מעל המחיר שבו הציע לקנות), פתאום יש צורך לברר אם "הסכום הוגן"?

2. אחרי מו"מ כל-כך ארוך, ערב החתימה נזכר שמיר לבדוק את הוגנות המחיר?

3. אם שמיר סבור שהמחיר אינו הוגן, מדוע שלא יודיע בנימוס לבנק לאומי שהעסקה מבוטלת ויחפש קונה אחר? קונה שיעמוד בדרישות של זהבית כהן ולא יהיה חייב לפרסם דוחות, וגם יסכים לשלם את המחיר שאותו הוא דורש?

אז מה בדיוק רוצה שמיר להשיג? האם הוא רוצה לפוצץ את העסקה? נראה שלא, וזהו התרגיל הידוע של "תחזיקו אותי". אך מאחר שלא נראה באופק קונה אחר, מאחר שכל העובדות ידועות, מאחר שהתירוץ לפתוח את המחיר נראה קלוש ביותר, נראה ששמיר מנסה להשיג עוד קצת כסף. ללכת על הסף כדי לכווץ את בנק לאומי עוד קצת במחיר.