האנליסט טל ליאני: כך למדתי לשחק המשחק בוול סטריט

טל ליאני נזכר בסקירות הבוטות שפרסם בתחילת הדרך, חושף שלפחות 20% מההמלצות במריל לינץ' הן "מכירה" ומסביר למה צריך להיזהר מ"חברה מעניינת"

מה השינוי הכי בולט שאני מרגיש שעברתי בחמש עשרה השנים האחרונות כאנליסט? הפכתי לפוליטיקאי לא רע בכלל. כשהתחלתי את הקרירה במריל לינץ', מתישהו בשלהי 1998, ישב לו בניו יורק אנליסט אחד בשם הנרי בלוג'ט, שהחליט להפוך למקהלה בשני קולות, מעין א-קפלה אישית. ממש ישראבלוף מהגשש. אומר ככה ועושה ככה, ממליץ על מניות בחום בדוחות רשמיים, אבל מכנה אותן "חתיכת חרא" במזכרים פנימיים (הקללות במקור).

ואני? מה לי ולשפה כפולה, אני, ישראלי בן ישראלי, יודע להגיד דברים רק בצורה ישירה. באותו הזמן בערך פרסמתי דוח על השקעות ההיי-טק של כלל תעשיות. כמו כל ישראלי טוב, תפסתי עמדה, איכון ישיר, כוונת על כוונת ולחיצה חלקה על ההדק: "אין להם אסטרטגיה, משקיעים בחברות בלי להבין בהיי-טק, ההצלחות הן פוקס אחד גדול". עוברים כמה חודשים והדוח על ECI לא נופל הרבה בפניני הלשון: "העתיד כבר מאחוריה, כוח ההינע נגמר, השאלה רק אם רכבת ההרים הזאת תספיק לגמור את הסיבוב או תיפול באמצע".

התגובות כמובן לא איחרו להגיע. מכתבים זועמים מהמנכ"לים לכל דרגות ההנהלה ותקיפות אישיות מעל דפי העיתון. ואז קיבלתי את השיעור הראשון שלי בלהיות אנליסט. תנסה כמה שיותר לדבר בפה סגור. כמו שהבריטים אומרים - אתה יכול להתעצבן, רק תעשה את זה בנימוס.

השוטר הטוב והשוטר הרע

עם השנים למדתי את המשחק. הדוחות הם אותם דוחות ישירים, השפה פחות. אתה לומד להבין שרק בישראל כולם באמת רוצים לשמוע את הדברים לאמיתם, מה שנקרא בשפה צחה דוגרי. לפני כחצי שנה התקשרתי לאחד המשקיעים הגדולים ביו יורק, לשאול אותו מדוע הוא דירג אותי כל כך נמוך בדירוג הפנימי. בדיעבד, לא הייתי צריך להיות מופתע מהתשובה. הוא פשוט התעצבן שכתבתי דוח שלילי על אחת המניות שלו. הוא הסביר בשפה פשוטה שתפקידו של האנליסט זה לא לכתוב דוח שמנוגד לצורת החשיבה האישית שלו ולגרום למניה לרדת. אתה מבין את זה מר ברוך? אפילו לקוח ענק, שעבורו בעצם אני רץ בג'בלאות, מנתח מניות וכותב דוחות, מבקש ממני לדבר בפה סגור.

מעבר לזה יש את הקשרים עם החברה. לאכול מהיד של מישהו ועדיין להישאר עצמאי בדעותיך, זו אומנות בפני עצמה. ככלל, אם יש לי המלצת מכירה על מניה, אני יכול לשכוח מקשר עם ההנהלה וצריך למצוא דרכים חלופיות לקבל מידע, ועל זה בדיוק נאמר משימה בלתי אפשרית. עם השנים, פשוט מוצאים את הדרך לצעוק בשקט. אני כבר לא כותב כמובן בשפה בוטה וישירה ולמדתי להשתמש במילה "אבל" בצורה יעילה. "הנהלה מצויינת וחברה עם חזון, אבל.. אני רואה בעיה למוצר בשוקי היעד". ממש נופת צופים.

מנהלי המחקר של מריל לינץ', שמבינים את הבעיתיות, הלכו רחוק כדי להכריח אותנו לצאת מהמחבוא. אסור שיותר משלושים אחוזים מהמניות שלי יהיו בהמלצת 'נייטרלי', שהפכה למקום מסתור פופולרי וחובה שלפחות עשרים אחוז יהיו בהמלצת 'מכירה'.

הדובדבן שעל הקצפת הוא כמובן הקשרים עם בנקאי ההשקעות. הוא השוטר הטוב ואני השוטר הרע. בנקאים זה עם מוזר, הם מזדהים לחלוטין עם החברות שהם מכסים. כשהם מציגים לי את החברות, הם לא מדברים "עליהם", אלה "בנינו, קנינו". הכל בגוף ראשון. עם הזדהות כזו, לך תגיד לו שאתה חושב שזו השקעה גרועה. העניין הוא למצוא את הדרך.

פשוט לומדים להגיד בנימוס שהחברה נראית מאוד מעניינת, אבל צריך לבדוק האם המשקיעים יהיו מוכנים להשקיע בסקטור הזה כרגע. למי שלא הבין, השתמשתי כרגע בשתי מילים שליליות, ממש קללות. "מעניינת" שקול ל"אני חושב שהחברה הזו לא שווה אפילו את הנייר של המצגת הזו", ו"צריך לבדוק" שקול ל"לא רוצה לסקר את זה, אני חושב שזו השקעה גרועה".

ללכת בעדינות על הקרח

אחרי כל זה, לומדים בעצם שכל העולם הזה, הוא קרח דק מאוד. לישו, ההליכה על המים באה כנראה בצורה טבעית. לנו, לבני האדם, בעיקר בני הדת האחרת, לוקח יותר זמן ללמוד איך ללכת בעדינות על הקרח הדק הזה שמכסה את המערכת הפיננסית, מבלי ליפול לבורות. להנרי בלוג'ט זה גרם לאבד את היכולת להישאר עצמאי בדעותיו והוא פיתח יכולת יוצאת דופן לדבר בשני קולות. להבדיל, אני החלטתי מההתחלה שאת האני שלי אני לא יכול לשנות. אחרי הכל, אני ישראלי ישיר וחד ששונא חצי מהעולם ואוהב את החצי השני. פשוט למדתי שפה חדשה, יותר מנומסת, להגיד בדיוק את אותם הדברים אבל אחרת.

* הכותב הוא אנליסט ראשי לתחום ציוד תקשורת, במריל לינץ'