חיוב הארנונה על מחצבות משתנה מרשות לרשות. במחצבת המדד הדמיונית שלנו ניצביםמשרדים ומקלחות וכן מבנה אחסון, ששטחם הכולל 2000 מ"ר, יתרת השטח תפוס באזור הנחצב והוא 100 דונם ושהכמות השנתית הנחצבת היא 20 דונם.
בכל הרשויות המופיעות בטבלה, גובים ארנונה לפי השטח ברוטו. בכל המועצות האזוריות הנחנו שלא קיים מס ועד מקומי היות והמחצבות הללו אינן שייכות ליישוב מסוים אלא למועצה האזורית. מועצה אזורית משגב מחייבת בסכום קבוע את כל סוגי המבנים שבמחצבה בתעריף הנמוך בכ-45% מתעריף תעשייה, אולם על רכיב הקרקע היא גובה סכום הקרוב למקסימום השנתי שמותר לגבות.
המועצות האזוריות גליל עליון וערבה תיכונה מחייבות את המחצבות בסכום זהה, עבור כל סוגי השטחים (בנוי ולחציבה). בהקשר זה נזכיר שבית משפט העליון פסק בתביעה כנגד המועצה משגב, שיש מקום לחייב בתעריף תעשיה את החומר שנכרה במחצבות, כך שלכאורה ניתן להגדיל את התעריף על רכיב הקרקע לחציבה. עפ"י הוראת צו הארנונה של מטה יהודה ניתן להחיל תעריף שונה לכל רכיב במחצבה, ועל רכיב החציבה, גובה המועצה, תעריף תעשייה. העירייה היחידה שבטבלה, עיריית ערד, גובה על המבנה והקרקע שבה מבוצעת החציבה תעריף זהה.
אנו סבורים שביחס לקרקע התפוסה, ניתן לפרש את צו הארנונה באופן המבחין בינה לבין הקרקע בה מבוצעת החציבה.
נאור אליהו הוא מנכ"ל חברת ערך - מיסוי עירוני וניהול נדל"ן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
