אודי ניסן לא רצה להיתקע

אישית - ד"ר ניסן קיבל הצעה טובה לשנת מחקר במדיניות ציבורית בהארוורד, בוסטון. הוא נוסע עם המשפחה לשנת הצינון שהוא מחויב בה. בגלל גיל ילדיו ומועד הגיוס לצבא, זו השנה האחרונה שבה מתאפשר למשפחה להעביר שנה בחו"ל.

מקצועית - זה או עכשיו, או "להיתקע" באוצר לעוד שנתיים, פלוס-מינוס. במצב רגיל, מסמן חודש יוני את תחילת המרוץ לתקציב השנתי הבא. הפעם יש תקציב דו-שנתי, כלומר תקציב 2012 כבר סגור. אחר כך, בחירות. זה אומר שאם היה נשאר, היה פוגש בתוך חדרו את לחצי התקופה שלפני הבחירות, על הטוב, ובעיקר על הרע. אחר כך היה נדרש להמתין לחילופי ממשלה ולמינוי שר. עוד כמה חודשים עד שהשר החדש יתארגן וימנה ראש אגף תקציבים חדש. אלמלא היה ניסן מודיע עכשיו, במאי, על סיום תפקידו באוגוסט, אפשר שהיה נכבל למסדרונות האוצר לזמן רב.

ובינתיים, שנה-שנה וחצי לפני בחירות, כבר מרגישים באווירה של התפרקות כללית, שמוצאת ביטויה בוויתורים ובכניעות, לצד חוסר יכולת לבנות תהליכים.

ניסן התאים לתקופה, לשר, לראש הממשלה, לממשלה שלא בנויה למהפכות סוערות. ממשלת נתניהו נבנתה על בסיס עסקת חבילה אחת גדולה ומתמשכת. לא מסתכסכים. לא מתעמתים. לא מתנגחים עם ההסתדרות והאיגודים המקצועיים. לא מבצעים רפורמות מבניות במשק. דממה בחברת החשמל, בנמלים, במקורות, ברשות שדות התעופה, בתעשייה האווירית, בתעש. זו ממשלה שהולכת על שינויים שאין להם מתנגדים כבדים או על שינויים סופר- פופולריים ציבורית.

לאודי ניסן יש יכולת לארגן ולבצע יישום מטרות ומשימות, בעיקר כאלה שיש להן תמיכה. עם שטייניץ הוא ביצע את העברת התקציב הדו-שנתי, את חקיקת ששינסקי למיסוי הגז הטבעי וחוק עידוד השקעות הון החדש. עם גדעון סער ומנואל טרכטנברג טיפל בחינוך ובמהפכה בהשכלה הגבוהה. עם משה כחלון הוביל את פתיחת שוק הסלולר לתחרות. לזכותו ייאמר שבעזרתו נשבר הריטואל הקבוע של אנשי התקציבים: לקצץ כמה שיותר.

הוא עשה את זה באמצעות חקיקת הכלל הפיסקלי, מאי 2010, הקושר את גודל הוצאות הממשלה עם הצמיחה וגובה החוב. ניסן ראה בזה הכנסת כללים חברתיים לתקציב, בפועל זו הייתה הרחבה תקציבית שבינתיים מוכיחה עצמה, שכן מתווה החוב והגרעון אכן במגמת ירידה מתמשכת.