קרב הפיסטוק: משלוח פיסטוקים עורר חשד שמקורו באיראן

הליך משפטי שנמשך שנה וחצי; עדויות וניתוחים של מומחים; אנליזות כימיות; בדיקות מורכבות במעבדות בגרמניה, בארה"ב ובמכון התקנים הישראלי; בחינה מדוקדקת במפות של אזורי גידול, עמידה על היסודות המתכתיים של האדמה בטורקיה ובאיראן - והכול בגלל משלוח פיסטוקים שהגיע לישראל ועורר את חשדו של המכס כי מקורו בארץ האויב הידועה בפיסטוקיה המשובחים, איראן.

החשד הספיק לאנשי המכס כדי לשים את ידם על עשרות שקי הפיסטוק שעלותם כ-330 אלף דולר, לאחסנם מאחורי סורג ובריח ולהודיע ליבואן, ויטלי לוי, כי הסחורה מוחרמת וכי הוא מוזמן לפנות לבית המשפט.

לוי לא ויתר, לא כשהוא משוכנע שעשה עסקה טובה וכשרה לייבוא של פיסטוק מטורקיה. הוא מיהר לבית משפט השלום בתל-אביב בבקשה שיורה למכס לשחרר את הטובין, אך יצא שהפיסטוקים הפכו להיות לבו של קרב משפטי ממושך.

בדיקה בגרמניה

המכס שיגר דגימות מהפיסטוק החשוד לבחינת מכון התקנים הישראלי, כדי שיעמוד על תכולת המתכות וההרכב הכימי שלו וינסה להשוות לאלה שבאיראן. הבדיקה נעשתה, אנשי מכון התקנים גיבשו ממצאים ושיגרו לעיון המכס האמריקני ולבדיקת מעבדה בגרמניה. שם בחנו, השוו את הממצאים לספרות ולמידע שברשותם וקבעו כי מקורו של פיסטוק המריבה באיראן. התשובות הספיקו למכס לחלט את המשלוח האסור.

אלא שלוי הניף בפני אנשי המכס באישורים החתומים בידי בעלי תפקידים במשרד החקלאות הטורקי, כאלה שמעידים כי הפיסטוקים גדלו על אדמתה הפורייה של טורקיה, הציג את חשבונות העסקה, את חשבונותיו ואת תעודותיו של הספק בטורקיה.

בדו-קרב המשפטי מסר את עדותו של הממונה על בקרת היבוא במכס מרכז, יחזקאל יחזקאל, שטען כי בדיקה שנעשתה במחשבי החברה של לוי, "מיאל אימפקס", העלתה כי בעבר סייעה לחברה גרמנית להוציא לפועל עסקה של בוטנה עם ספק איראני.

השלב הבא היה עדות של פרופסור המומחה לאנליזות כימיות, שטען כי יש להביא דוגמה אותנטית מהמקור שממנו בא החומר החשוד, כלומר - דגימות של קרקע או של פיסטוקים אחרים מאיראן.

באוקטובר באה הפרשה לקצה בפסק דין של השופטת אושרי פרוסט-פרנקל: המאבק של היבואן השתלם, ונמצא כי הוא הצליח להוכיח כי מקור הבטנה בטורקיה על-פי המסמכים שמסר. אחרי שנה וחצי של מאבקים - היא הורתה על ביטול החילוט וחייבה את המכס לשלם ללוי הוצאות משפט.