חוק העישון שלי

צריך הרבה מאוד כדי להפריד מעשן מהסיגריות שלו. הרבה מאוד

א. הדבר הכי יפה, או אולי הדבר היפה היחיד, בהחלטת הממשלה לצמצום העישון ובדיון שבא בעקבותיה, הוא שאין פה שום קשר לשמאל ולימין. אני כבר לא מצליח לזכור מתי בפעם האחרונה התנהל ויכוח שבצד אחד שלו לא עמד הפשיזם בכבודו ובעצמו - ובצד שני שלו לא ניצבה הבגידה במולדת במלוא קלונה.

כמעט כל דיון - מכלכלה, דרך דת ועד לכדורגל (וזאת בהנחה שאפשר לקרוא לדרך שבה אנחנו הישראלים מתווכחים "דיון") - מגיע לשם בתוך שנייה.

זה לא רק שמאל וימין, זה הביטחון בכלל. אני כבר לא מצליח לזכור מתי בפעם האחרונה התנהל דיון שלא קשור לביטחון המדינה ושהדוברים הראשיים בו אינם אלופים או בכירים לשעבר.

כמעט כל דיון - מכלכלה, דרך פוליטיקה ועד לזיהוי הביומטרי (וכאן ראו סוגריים קודמים) - מגיע לשם בתוך דקה וחצי.

הדיבור על החלטת הממשלה לצמצום העישון הוא דיבור חדש, לא מוכר, או לכל הפחות נשכח: דיבור לעניין.

כך שעוד לפני שדנים בהחלטה עצמה, אני מוצא עונג של ממש בעובדה ששני ישראלים שאינם חברים זה לזה יכולים פשוט לדבר 3 דקות ברחוב בצורה רגועה, לדון בעניינים שעל הפרק, להחליף דעות, לנסות לשכנע, אבל לפעמים גם להביע אהדה, אפילו חמלה, כלפי הצד החלש, הנפגע, שכרגע הוא הציבור המעשן.

הם ישוחחו בנעימות על סיגריות ועל הממשלה ועל יוקר המחיה - וייפרדו כידידים. אף אחד מהם לא יאמר משפט גזעני מדי לדעת איש שיחו או שמאלני מדי לדעת האחר. אפשר אפילו להזכיר את רבין, וזה יהיה ממש בסדר. גם אם המשוחחים עומדים משני צדי המתרס, שום איבה לא תבוא ביניהם.

אם מדובר בשני מעשנים, מיד תעמוד ביניהם אחוות רדופים. הם יציעו זה לזה וגם יציתו וישאפו ויפריחו יחד. אם אחד מהם לא מעשן, הוא יטפח על שכם חברו וינחם אותו או יוכיחו. ואם איש מהם אינו מעשן, הרי זו אינה שיחה שלא יכולתי לקחת בה חלק או להעיד על הנאמר בה.

בכל מקרה, אני מוצא שזה ממש נחמד.

ב. לגבי החלטת הממשלה. אני בוחר להאמין שהם עושים את זה בכוונה טובה ומתוך רצינות גמורה ודאגה לבריאותם של אזרחי המדינה.

אין פה עניין של כסף, להפך. אם אני מבין את המספרים, עישון הוא עסק טוב למדינה, שמרוויחה מהסיגריות ומהמעשנים הרבה יותר כסף ממה שהיא מפסידה בגלל מחלותיהם ומותם.

אם באמת תגשים הממשלה את מטרותיה ותגיע לאפס אחוזי עישון, אנחנו מדברים פה על הפסד מיידי של משהו כמו 5 מיליארד שקל בשנה. וזה הרי לא שאנשים יפסיקו למות פתאום וכולנו נהיה בריאים, נכון?

למדינה טוב שאנשים ימשיכו לעשן; אולי קצת פחות, אבל שלא באמת יפסיקו. אם כולם יפסיקו לעשן, זה יפגע בכלכלה.

ליצמן קצת הצחיק אותי כשאמר שאת הרווחים מהמס על הסיגריות הם יפנו להורדת מחירי המים והדלק. ההיגיון הרי אומר בדיוק את ההפך: כשתפסידו את הרווחים מהמס של הסיגריות, שהרי לא יהיו מעשנים, תצטרכו להעלות עוד את מחירי המים והדלק. אחרת איך תמשיכו לממן את ההתנחלויות?

אני בוחר להאמין ששם למעלה באמת דואגים לבריאותנו. אבל אם אתם רוצים להילחם ברצינות בעישון, מה לכם להיטפל רק לאנשים ברציפי רכבות ובתחנות אוטובוסים ובמקומות בילוי. בואו נראה אתכם אוסרים על עישון בצבא. רבים מהמעשנים שאני מכיר התחילו לעשן בצבא. מדובר באנשים צעירים.

מצד שני, אלה גם המקום והזמן היחידים שבהם למדינה יש איזושהי סמכות אמיתית. לאזרחים אתם יכולים לדפוק קנסות פה ושם, בואו נראה אתכם שמים חיילים בכלא.

מובן שאני לא מעודד הכנסת אנשים לכלא. אני רק מנסה להראות שהנחישות לא תמיד במקום הנכון.

ג. ובכלל, לא צריך להכניס אנשים לכלא. אילו המדינה באמת הייתה רוצה לחתוך במספר המעשנים, ברצינות, למה שלא תעלה את מחיר החפיסה ל-200 שקל? 10 שקלים לסיגריה נשמע לי כמו מחיר הוגן. זה יגרום להרבה מאוד אנשים להפסיק, ולעוד הרבה יותר אנשים לעשן פחות, האמינו לי. סיגריה תחזור ותהפוך למה שהיא צריכה באמת להיות: פינוק.

ככל שאני חושב על זה, זה נראה לי יותר חכם. זה גם יחסוך לנו המעשנים את כל אותן סיגריות מיותרות, הסיגריות שהורגות, אלה שאתה מעשן במהירות או כלאחר יד, אלה האוטומטיות, אלה שלא נספרות. הן האויב הגדול של כל מעשן. אלה הסיגריות שאתה שונא את עצמך בגללן, אלה שמשאירות טעם רע בפה. סיגריות יקרות אש יעזרו פה. זה די הגיוני, לא ככה?

(כשחושבים על סיגריות יקרות נורא אי-אפשר שלא לחשוב על עוד השפעה: ידוע שהעניים מעשנים יותר. אם הם יפסיקו לעשן הם לא יהיו הרבה פחות עניים, אבל ללא ספק יהיו הרבה יותר מהם. האם זה באמת מה שהמדינה הזו צריכה? עוד עניים? ומה שיותר חמור: עוד עניים זקנים? האם זה לא מתנגש עם החזון הגדול של ראש ממשלתנו, להעלים את בעיית העוני?)

לאחרונה נוסף למעשן עוד צר: הדימוי הציבורי. אתה חולה, מכור, מסריח. המעשנים הפכו למיעוט נרדף, נקנס, מבוזה, מנודה.

במידה מסוימת זה מגיע להם, לנו, אני לא אומר שלא, אבל סיגריות יקרות אש, אני מאמין, יוציאו אותנו מהמכלאות וישיבו לנו את הכבוד. אף אחד מאיתנו לא מבקש לחזור לעשן במטוסים או באוטובוסים, אבל סיגריה אחת בערב על הבר לא תהיה כזה אסון.

אבל המדינה לא תעשה את זה. אולי אחרי הכול היא בכל זאת צריכה את הכסף שלנו יותר מהבריאות שלנו.

משחק כפול כמו זה, שבו היא מקשה את ידה מצד אחד ומעלה את המחיר טיפין-טיפין, שקל פה, שקל שם, כדי שנמשיך לשלם מצד שני, כשהסיגריות בדיוטי פרי נשארות זולות, אבל זו רק התמונה שתהיה מפחידה, המשחק הזה משרת אותה יפה.

בגלל זה הם לא מדברים באמת על ירידה לאפס אחוזים. רק הקיצוניים של משרד הבריאות מדברים כך. יעד ריאלי יהיה ירידה של שיעור המעשנים ב-8% בתוך 8 שנים. אחוז בשנה, שום דבר דרסטי.

ד. כמובן, אני לא רוצה להיות מובן לא נכון. אני בעד המלחמה בעישון. לעשן זה גרוע. אני עצמי מתכנן להפסיק לעשן ממש בקרוב, ולא בפעם הראשונה. הפסקתי למצוא בזה את החן, ואני שונא את עצמי על זה יותר ויותר. זה יקרה ממש עוד מעט, אבל לא אלאה אתכם בכך. בכל השנים האלה כבר כתבתי כמה וכמה טורי הכרזת הפסקת עישון, ובינתיים חזרתי בכל פעם עם המצית בין הרגליים.

זה תמיד אותו סיפור אצלי. אחרי 8 חודשים ככה של הפסקה אני מרגיש כל-כך חזק ונחוש ומעבר לסיגריה, עד שאני מנסה רק אחת, ורק בשביל להיגעל, וחודשיים אחר-כך הכול כרגיל. אותן סיגריות עודפות, מיותרות. ואז עוד פעם, ושוב.

יכול להיות שזה עניין של אופי, אבל מהו אופי? אופי זה לא רק כל מיני גנים שעוברים בתורשה, אופי זה גם התרבות והזמן וסך כל ההיסטוריה שלפעמים נדמה שיושבת על כתפינו.

סיגריות הן לא רק הניקוטין וההתמכרות, סיגריה היא גם זיכרון שלא קיים ובו גבר שטורק אחריו דלת, מרים את צווארון מעילו בגשם השוטף, מצית לעצמו אחת ומתרחק. סיגריה זו גם תחושה של להגיע למקום חדש ולסמן אותו, כמו כלב, בעשן ובבדל מעוך.

אתם יכולים לכלוא אותו בפינות עישון מצחינות, אתם יכולים להעלות לו את המחיר ולהדביק פיסה קטנה של אימה על כל חפיסה, אבל אתם לא יכולים לקחת מהמעשן את הזיכרונות ואת התחושות. במיוחד את אלה שאף פעם לא היו לו.

אני אפסיק לעשן, אני מבטיח, וזה הולך להיות קל בהתחלה וקשה אחר-כך, ואני מקווה שבפעם הבאה זה לתמיד. אבל עמוק בפנים אני מעשן. מעניין יהיה לראות אם עניינים טכניים במהותם, כמו עליית מחירים או קופסה מאיימת, יצליחו לחדור למקום העמוק הזה שבו אני משקיף על שקיעה כלשהי ומצית לעצמי אחת. כי שם טוב.

דרור פויר
 דרור פויר

הרהור

אף אחד מאיתנו לא מבקש לחזור לעשן במטוסים או באוטובוסים, אבל סיגריה אחת בערב על הבר לא תהיה כזה אסון.

צרו איתנו קשר *5988