ג'ודי שלום-ניר-מוזס: "אני מרסנת את עצמי בגלל סילבן"

ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אשת עסקים, על ביטחון עצמי: "אני יכולה להיעלב בשביל אנשים אחרים שחשובים לי, אבל בשביל עצמי? גם אם אתייחס לזה, זה לא יפגע בביטחון שלי"

"מה לא כתבו עליי? שאני סתומה, מטומטמת, אפס, הכול. לא אגיד שלגמרי לא אכפת לי, אבל ככל שעובר הזמן, זה לא מדגדג לי כהוא זה. נולדתי עם ביטחון עצמי מוגבר. זה בא אצלי לידי ביטוי ברגע שאני מתבוננת במראה. כשאני שלמה עם מה שאני רואה, ויודעת שמעשים, מחשבות ודברים שאני מבטאת בתקשורת ופועלת למענם, הם נכונים וראויים - זה מעניק לי ביטחון עצמי.

"זה לא שאין לי היסוסים, ותמיד יהיה מי שיבקר כל מילה ומעשה שלי, ועדיין זה לא מרפה את ידיי. ידוע שיש נגדי כנופיה, שלא משנה מה אגיד, תמיד יהיו אותם טוקבקיסטים שיבואו נגדי מכיוון פוליטי מובהק".

- ירון לונדון כינה את סילבן ואותך "פרחים", אורנה בנאי חיקתה אותך בצורה די נלעגת ב"ארץ נהדרת", והיו עוד. כל זה לא שרט את הביטחון העצמי שלך?

"אני יכולה להיעלב בשביל אנשים אחרים שחשובים לי, אבל בשביל עצמי? גם אם אתייחס לזה, זה לא יפגע בביטחון שלי. למה לי להיעלב? אין בין הדמות הזאת לבין המציאות שום קשר. לפעמים ביקורת כזו או אחרת יכולה לקלקל, אבל אני מבינה מאיפה הביקורת באה. כשאני כותבת דברים בפייסבוק או אומרת אותם בשידור, אני בעצם אומרת את האמת ואנשים יודעים שזה נכון, אבל רוב האנשים לא אוהבים שמטיחים להם את האמת בפרצוף, שמבקרים אותם. האם זה אומר שאפסיק להגיד את מה שאני חושבת? לא".

- הביטחון העצמי שלך הביא אותך למקומות קיצוניים, למשל כשכתבת על דני איילון בפייסבוק שהוא אפס.

"אני מצטערת שדברים שאמרתי פגעו בקריירה של בעלי. לעתים משייכים לו מחשבות ודעות שלי, ולכן אני מרסנת את עצמי. חבל לי שאנחנו רבים על זה. למשל, כשאני מדברת על נושאים של כפייה דתית, סילבן מאוד כועס עליי. אני מתפללת תמיד שהוא לא יקרא או לא ישמע את הדברים שאני אומרת, אבל זה עדיין לא אומר שאני חסרת ביטחון, אלא שאני מתחשבת בבעלי. אם לא הייתי נשואה לפוליטיקאי, הייתי יותר משתוללת בלשוני".

- ולא קרה שעודף הביטחון הכשיל אותך?

"קורה שאני טועה. כשאני טועה בעובדות, ומישהו מעיר לי על כך, הביטחון העצמי שלי מתערער. אני בודקת עובדות, וכשאני באמת טועה, אני לא מתביישת להודות בכך".

- לבוא כרעיית שר לאירועים רשמיים בגי'נס, זה גם חלק מהביטחון העצמי?

"בשנתיים האחרונות עשיתי אפגרייד, ועברתי לבגדים מעוצבים יותר. אני יודעת מה מתאים לי לכל זמן ומקום, ואת השינוי עשיתי כי רציתי, לא כי אמרו לי. ועדיין אנשים מתייחסים לזה. השתתפתי בתוכנית של עמנואל רוזן, דיברתי על דברים שברומו של עולם, ובסוף למה התייחסו? מה לבשתי ואיזו שרשרת ענדתי".

- גדלת בבית שטיפח בך את הביטחון?

"גדלתי עם הורים שמעולם לא באו אליי בטענות. יש מבנה מולד, ואני נולדתי עם ביטחון עצמי מוגבר. ההורים שלנו דחפו ללימודים, אבל לא להצטיינות. עם זאת, גדלתי אחרי נוני (מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות"), שהיה תלמיד מצטיין, ואני לכאורה הייתי בצלו. תמיד שמעתי כמה הוא היה טוב וחכם, ואיך אני לעומתו. אבל הייתי שלמה עם עצמי ואמרתי לכולם שאני לא מהמצטיינות, שאני בנויה איך שאני והוא איך שהוא, וזה בסדר לי. לזה אני קוראת ביטחון עצמי. אני גם לא מקנאה באף אחד, אולי רק בבחורות רזות. ועצם העובדה שאני מודה בזה, מעידה על הביטחון העצמי שיש לי".

- איפה עובר הגבול בין ביטחון עצמי מוגבר למופרז?

"אנשים עם ביטחון עצמי מוגזם, הופכים מגוחכים. אני אדם מודע. יש לי ביטחון עצמי גדול, וזה לא אומר שיש לי עור של פיל. אם ארגיש שאני לא רצויה באיזה מקום, לא אכפה את עצמי. אני אסוג, ארים ידיים, לא אכנס בקירות. יש צינה כלפיי? טוב חברים, אני פורשת. יש לי ביטחון עצמי ענק, אבל לא מופרז ומגוחך".