הנקראות ביותר

מסעדת מל ומישל: איטלקית שכונתית ומתוחכמת

העיצוב של מל ומישל מסגיר השפעות אירופיות קלאסיות - מעט אקלקטי, עם בר קטן ובלי הקיטש ■ חומרי הגלם פשוטים, אבל המנות מתוחכמות, לעתים מתחכמות

מה קרה למטבח האיטלקי בישראל? מה שהיה להיט באייטיז הלך ודעך, עד שנותרו מספר בודד של מסעדות איטלקיות (וגם למדנו להכין פסטו טוב לבד בבית). יוגב גרוס וניר ויימן, בעלי מל ומישל, נכנסו בדיוק לוואקום הזה. "חיפשנו אוכל איטלקי פשוט, עם דגש על פשוט ואיכותי, ובקושי היה מקום כזה". אתה צריך הרבה ביטחון עצמי כדי ללכת להציע לסועדים טליאטלה ראגו - המכונה אצלנו בבית פסטה בולונז.

העיצוב של מל ומישל מסגיר השפעות אירופיות קלאסיות - מעט אקלקטי, עם בר קטן ובלי הקיטש של מפות משובצות ובקבוקי קיאנטי חבוקים בסל במבוק. וילונות בחצי גובה שמאפשרים הצצה לרחוב, ואווירה נעימה. לחם הבית שהוגש מיד, לא לפני שעבר צלייה מפייחת על הפלנצ'ה, מה שהעניק לו ניחוח של מדורה, הוגש עם איקרה עדינה מעשה בית. הוא גם ליווה את פלטת הנקניקים: חמון ספרדי, פרשוטו, סלמי מתוצרת עצמית, חרדל מתקתק וגבינת גורגונזולה חריפה ודשנה.

בייבי קלמרי צרובים הונחו על סלט בורגול עם טחינה גולמית. אדפטציה ישראלית נחמדה, שמשלבת קלמרי חמים עם בורגול פושר (7.5). ליווה את המנה סלט הקיסר, שנוקד באנשובי - אנמי וסתמי למדי (7).

מטבעות סקלופ צרובים על קרם חצילים היו מצוינים. הסקלופ, שיודע בקלות להפוך לצמיגי, שמר על מרקם בשרני, והמפגש עם החציל הים תיכוני היה מוצלח (5.8). ארטישוק רומי, שנצלה בעדינות והונח על פולנטה עשירה בפרמזן וזילוף של שמן כמהין, הוא עוד קלאסיקה איטלקית. הארטישוק היה מעולה. הפולנטה מעט דייסתית.

טעמנו שתי פסטות: ניוקי מבצק גבינה, משובחים, שעברו צריבה והוגשו עם קרם כמהין. טל, מבכירות הצוות שלנו, הכתירה אותם כמנה הטובה של הערב. אל האניולוטי, מעטפות בצק ממולאות בחלקי פנים, התקשינו להתחבר. זה לא הם, זה אנחנו שלא משתגעות על "חלקי פנים".

עיקריות: סטייק קובה - נתח סינטה מובחר שניזון מאינפוזיית בירה, מה שהפך אותו לרך ועדיין בשרי. מנה מעולה ויקרה (10), שהשף יוגב הבין שאסור להרוס עם רטבים ורק צלוחית קטנה של פירה כמהין תמכה בשלמות הזאת. לצדו הגיע סקלופיני מוקרם, עם בייקון ורוטב מרלו - גודש טעמים גס, היפוך גמור לסטייק המשובח.

הקינוח הזכיר לנו למה אנחנו מתות על קינוחים איטלקיים - קרפ ממולא בגבינת מסקרפונה מוקצפת, עם בזיקה של קינמון. מנה שקיבלה טוויסט רענן בזכות סלט התותים שהתלווה לה. את כל זה ליווינו ביין פרייבט-לייבל, בשם מל ומישל - בלנד סירה וגראנז' של יקב סוסון ים. חתמנו עם אספרסו וסרג'לינו, ליקר פטל מתוק.

האם מל ומישל היא טרטוריה פשוטה? כן ולא. חומרי הגלם פשוטים, אבל המנות מתוחכמות, לעתים מתחכמות. "רצינו לפתוח מסעדה שכונתית וכיפית", אומרים יוגב וניר, ובזה הם הצליחו, האוכל טוב. ואי אפשר לחתום בלי מדרש שם. השותפים-חברים טיילו לפני מספר שנים באוסטרליה, שם התיידדו עם זוג בחורות, והבטיחו להן שאם יפתחו אי פעם מקום - ינציחו אותן. אתם יודעים איך קוראים להן.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות