פרי סטייל

איסי ווייט היא סופרת הצללים של עולם הסטיילינג. הלקוח מספק לה חומרים, והיא טווה מהם סיפור. בעדינות כירורגית היא מכניסה פה ניואנס, שם רקע, צבעים, דימויים. במיומנות של לוחמת קומנדו היא מביאה מקסימום של אמירה במינימום נוכחות. אולי זו הסיבה לכך שמחוץ לעולם האופנה כמעט לא שמעו את שמה, אף על פי שעבודותיה מככבות במגזינים הנחשבים ביותר. לווייט אין תוכנית ריאליטי, והיא אינה מלבישה כוכבניות על השטיח האדום. היא אלמונית שהייתה במקום הנכון בזמן הנכון, והפכה לאחת הסטייליסטיות הבכירות בניו יורק. מעמדם ההולך ומתעצם של סטייליסטים הוא עניין חדש יחסית. לפני כעשר שנים כמעט לא היו סטייליסטים עצמאים, ואילו היום יש להם כוח אדיר.ווייט מודעת לכך, ואולי דווקא הצניעות הזו שלה אפשרה לה לצמוח בלי לוותר על האמירה האישית.

"סטיילינג זה לא רק להלביש מישהו", היא מסבירה בראיון ל-G. "המהות האמיתית של סטיילינג היא יכולת לתקשר רעיון מבעד לבגדים. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא קודם כול לדעת איזה סוג של סטייליסט אתה. האם אתה טוב בצילומים דוממים, באופנה, בגברים, בנשים או בילדים. הדברים האלה באים מבפנים. זה כמו לצייר. עדיף להיות שקוע בתוך מה שמעניין אותך ולא להיכנע למה שכולם חושבים. אבל האינדיבידואליזם האמיתי הוא נדיר ולוקח זמן לפתח את זה".

ומה הלאה? אילו מיומנויות נדרשות?

"כוח התמדה, עקשנות, תקשורת, יכולת לפתור בעיות, תזמון, חוש אסתטי, יחסי אנוש טובים. ויכולת מילולית וויזואלית להביע רעיונות חדשים".

מה מבדיל בין סטייליסט מצוין לבין אלה שרואים בתוכניות "מהפך" בטלוויזיה?

"האמונה שלו בדרכו. חשוב להיות נאמן לאסתטיקה האישית שלך ולהאמין בה, גם אם היא אינה אופנתית או טרנדית. גם אם זה לא תמיד מתאים לרוח התקופה, בסופו של דבר - אם זה נכון, זה גם נראה נכון".

זה נשמע קצת כמו קלישאה, אבל בעולם שבו פועלת ווייט הליכה נגד הזרם אינה דבר של מה בכך. אם אופנה, כפי שאמר אוסקר וויילד, היא "ביטוי כה בלתי נסבל של כיעור, עד שאנו נאלצים להחליף אותה בכל שישה חודשים", הרי שהשאלה "מהו הטרנד הבא" מעסיקה כמעט את כל הנוגעים בדבר. יש כאלה ששואלים אותה בהתרגשות ומצפים לתשובה שתחולל מהפך בחייהם; לעומתם, יש מי שנהנים לזרוק אותה לאוויר בספקנות משועשעת, מתוך ידיעה שהתשובה בכל מקרה אינה חד-משמעית.

טרנדים אופנתיים באים והולכים, מיתוסים של סגנון נוצרים ונעלמים. איזו רצינות את מייחסת לתופעות האלה?

"בעיניי, תחושה של ביטחון עצמי בבגד מסוים אינה קשורה לאופנתיות. הייתי ממליצה לכל אחד ואחת להתלבש עבור הגוף שלו ולא עבור הטרנדים. הבגדים מכתיבים את האווירה לא משום שהם מתאימים לטרנד מסוים, אלא משום שהם מתאימים לאדם הלובש אותם, ולמצב הרוח שבו היה כשהתמונה צולמה".

מה כדאי להביא בחשבון כשאנחנו מנסים להגדיר את עצמנו באמצעות בגדים?

"אף פעם לא אהבתי לפתח תיאוריות גדולות בקשר לאופנה. אופנה היא לא אמנות או מדע, אבל במקרה הזה אני חייבת לומר שאם את מתלבשת באופן שבו את מרגישה יפה ומושכת, זה כמו שמן מנוע - מקל את הדרך לזרום בחיים. כי ביטחון עצמי הוא הכול. תסתכלי על ברזיל: בין אם הבחורות שם רזות, גבוהות, שמנות, נמוכות - כולן מרגישות שם יפות. אפילו הסבתות משחקות אותה".

קודם הסיפור, אחר כך הבגד

ווייט, 37, נולדה בסינגפור. אביה עבד כעצמאי עבור ה-CIA, ואמה הייתה אחות ותופרת. כשהיא נשאלת היכן גדלה, היא מתקשה לענות: "כשהייתי בת שנה התחלנו לעבור ממקום למקום ברחבי העולם. אדינבורו, פלרמו, מלטה, פלורידה, טקסס, ניו ג'רזי, אוהיו, קליפורניה, גרוזיה, צפון קרוליינה, מיסיסיפי. גדלתי תוך כדי נסיעה ברחבי אסיה, אירופה וארצות הברית".

את דרכה בתחום האופנה החלה כבר בגיל 8, כששימשה "שוליה" עבור אמה. "הייתי מחכה עד שהיא תעזוב את חדר התפירה כדי לגנוב בד ולעשות ממנו בגדים עבור החתול שלי. הדודה האמצעית שלי הייתה מעצבת התלבושות של האופרה הדנית, הדודה הבכורה הייתה בעלת בית ספר לתפירה, והדודה הצעירה הייתה תופרת שמלות שגם עיצבה סידורי פרחים".

את התואר הראשון עשתה באקדמיה לאמנות פיגורטיבית בניו יורק, ובגיל 21, עם סיום הלימודים, פתחה חנות לעיצוב תלבושות ותחפושות. מכאן הדרך לסטיילינג הייתה קצרה. "לכאורה זה היה צירוף מקרים, אבל אני רואה את זה כגורל", היא משחזרת. "עברתי לגור בניו יורק עם אחד החברים הכי טובים שלי, דמיאן מארדל (לימים צלם אופנה ידוע, י' ב'). הוא בדיוק התחיל לעבוד כאסיסטנט של הצלם ריצ'רד אבאדון. יום אחד הוא היה אמור לעשות הכנה לצילום, והסטייליסטית שלו לא הגיעה. הוא התקשר ושאל אם אני יודעת משהו על אופנה. עניתי שכן. ואז הוא שאל אם אני יודעת משהו על סטיילינג. שאלתי אותו מה זה, והוא אמר, 'איסי, אני הולך לשנות את החיים שלך'. זה אחד מאותם רגעים שבהם מישהו מדבר אמת פשוטה, שמשנה את כל כיוון החיים שלך".

תעשיית האופנה היא עסק מתעתע שקשה מאוד לפרוץ בו. איך עשית את זה?

"שלושה אנשים השפיעו על הפריצה הזו: ראשית, הארייט קול, שהייתה באותה העת עורכת המגזין המהפכני 'אבוני' ואחת הנשים המדהימות שהכרתי. היא הייתה מעוררת השראה, אינטליגנטית ורגועה. בין היתר עשיתי עבורה את הסטיילינג למישל אובמה, לאלישיה קיז, לג'ניפר הדסון, לוונסה וויליאמס ולעוד. אחרי הכתבה עם מישל אובמה פנו אליי מ'ווג' האיטלקי, שם הכרתי את ונאנציו קיאמפה, אדם נפלא ואחד מאנשי יחסי הציבור המוכשרים ביותר שהכרתי. אחותו, ג'ו, הייתה עורכת הסלבריטאים של המגזין, ויום אחד היא התקשרה וביקשה שאגיע לראיון. חשבתי בהתחלה שזו מתיחה של אחד החברים שלי. עד היום אני עובדת עבורם".

ב-15 השנים שחלפו מאז צברה ווייט תיק עבודות מרשים במגזינים המובילים בעולם. אלא שלהבדיל מרוב עמיתיה למקצוע, שנוהגים להציב בחזית עבודתם את הבגדים העדכניים ביותר של מיטב מעצבי האופנה העילית, ווייט רואה בבגדים "אמצעי שיכול לסייע לספר סיפור מסוים או לחולל דרמה". הסיפור במרכז. לא הבגד והמעצב.

העובדה שגדלת בכל מיני מקומות בעולם משפיעה על העבודות שלך?

"בהחלט. הרקע שלי נתן לי טעם אקלקטי. אני אוהבת לכלול אלמנטים בלתי צפויים שלאו דווקא משתלבים יחד, ולגרום להם לעבוד. ככה, פחות או יותר, הרגשתי את עצמי גדלה, כמעין אסופה של מרכיבים שהיה צריך להתאים יחד מחדש בכל פעם בסביבה אחרת".

הדבר הזה בא לידי ביטוי בעובדה שהיא מעדיפה לגבש רעיון, ורק אחר כך להביא את הבגד - ולא לבנות רעיון סביב הבגד. "זה דומה לעיצוב תלבושות לסרט. ברגע שיש לך רעיון כללי, אתה מתחיל לגבש את העולם המסוים הזה".

איך מתנהלת הפקת אופנה מצולמת?

"התהליך מתחיל בדיאלוג על הרעיון עם עורך האופנה של המגזין והארט-דירקטור, משם מחליטים מי יצלם, מתי ואיפה יתקיימו הצילומים. בשלב הזה פונים לבתי האופנה ומבקשים מהם את הפריטים שרוצים, ומחכים. בסופו של דבר, או שמקבלים אותם או שלא. לפי מה שמגיע מתחילים לחשוב על האביזרים".

מהם יחסי הכוחות על הסט בין הצלם לסטייליסט?

"זה תלוי בהיכרות ביניהם, בשאלה אם הם מרגישים נוח זה עם זה. באופן כללי, זו עבודה משותפת. בצילומים מסחריים לפרסומות, בדרך כלל הבמאים והצלמים הם אלה שיגדירו את הטון של הצילום".

כסטייליסטית אמריקאית, איך את רואה את סצנת האופנה באירופה לעומת ארצות הברית?

"בפריז, בלונדון ובברלין הלך הרוח של התעשייה הוא יותר יצירתי. מילאנו, לעומת זאת, יותר מסחרית, וניו יורק היא לב התעשייה בכל מה שקשור לאופנה כביזנס. כאן עובדים הצלמים הכי טובים וכאן כל תעשיית הפרסום והכסף".

איך יוצרים חתימה אישית עבור לקוח?

"זה תלוי קודם כול בצרכים של הלקוח. אתה חייב לשים לב היטב למה שהם אומרים, ולא פחות חשוב - גם למה שהם לא אומרים. להקדים את מה שהם עלולים להחמיץ".

איפה עובר הגבול בין אמנות למסחריות שמתגמלת?

"ביום התשלום. אתה מתוגמל הרבה יותר עבור פרסומת, או עבור כל עבודה מסחרית אחרת, ואז אתה יכול להשקיע את הכסף ביצירה".

מה היתרון הכי גדול של התפקיד?

"הטיולים ברחבי העולם והמפגשים עם האנשים המעניינים ביותר, החל באמנים, עבור במעצבים ועד אנשי רוח הזמן. במקביל, המסעות והעבודה עם צוות מצומצם של אנשים שהם לגמרי מסונכרנים זה כמו תהליך של התאהבות".

מה הופך את התפקיד לסיוט?

"כשאנשים בצוות ההפקה נלחמים ביניהם ואתה הופך לשעיר לעזאזל. השאלה היא עד כמה אתה מסוגל לשאת את זה בחן. לוקח זמן לדעת איך להתמודד עם זה, כי כשאתה טועה, גם אם הטעות היא בלתי נמנעת, את הסערה של התוצאות שאחרי זה צריך לדעת לספוג. להיות אחראי לטעויות שלך זה אומר לדעת מתי לעמוד על שלך ולדעת מתי זה חלק בלתי נמנע מהעבודה".

אילו טעויות את מגדירה כבלתי נמנעות?

"אתה יכול להתכונן שוב ושוב ליום צילומים, עם צוות חזק ומיומן, אבל לעתים רחוקות קורה שהדברים מתנהלים באופן חלק כמצופה. בין אם הדוגמנית שוקלת יותר ממה שמופיע בכרטיס שלה והבגדים לא מתאימים לה, ובין אם האביזרים לא מגיעים בזמן וכולי. כל זה יקרה. החוכמה היא לדעת לתמרן ולאלתר בהתאם. אם יש לך צוות טוב, ההצלחה מובטחת בכל מקרה".

סנואובורדינג מפסגת האוורסט

במירוץ האין-סופי של התעשייה הזו, הסטייליסט הוא למעשה מי שמעביר את המסר מדפי המגזינים או מהתצוגות לקהל הלקוחות או לקוראים, באמצעות הפרשנות המחודשת שהוא מעניק לבגדים. כהמשך טבעי של התהליך, נהפכו סטייליסטים בשנים האחרונות גם לחלק אינטגרלי מבתי האופנה הגדולים והקטנים כאחד. לכולם יש סטייליסטים ידועים וחזקים מאוד, שהם בעלי תפקידי מפתח ושתחומי השפעתם נרחבים הרבה יותר מהארגונים שמאחורי הקלעים. יש להם הכוח להפיץ ולהשריש טרנדים ולמכור בגדים, והם יכולים לשנות את תפיסת הלבוש של אנשים ולהעלות על סדר היום האופנתי רעיונות חדשניים.

ווייט מתמרנת כמעט בין כל התחומים במקביל, אבל מודה ש"הפקות מגזיניות הן התחום הכי אהוב עליי. כשזה נעשה טוב, זו אמנות. מעל דפי המגזינים יכול הסטייליסט להציג את תפיסתו ואת רעיונותיו יותר מאשר בכל תחום אחר שהוא עוסק בו".

גם עיצוב תפאורה ותלבושות הוא תחום שווייט שולטת בו היטב. "סטים טובים של תלבושות יכולים ליצור את כל מצב הרוח ולהקל את העבודה של הצוות. לפעמים אפילו צעיף אדום שפשוט זרוק על הרצפה יכול להפוך את כל הסט למשהו אחר. מעצב תלבושות טוב יודע מתי ליצור בלי לזעזע את הפריים. צילום תוך כדי תנועה, למשל, שונה לגמרי מתצלום דומם. בתנועה הרבה זה יותר, ובדומם - ההפך".

מה עם עבודה מול סלבריטאים?

"תלוי מי הסלבריטאי. בניגוד לדוגמניות שאין להן אמירה בנוגע לבגדים שמלבישים אותן (למעט הבכירות שבהן), לסלבריטאים יש דעה משלהם. כסטייליסט עליך לפענח את האישיות שלהם, להבין את הטעם שלהם, ולתת להם להרגיש נוח בבגדים".

ווייט יודעת היטב על מה היא מדברת. במשך שנות הקריירה שלה עבדה בין היתר עם ג'וליאן מור, עם רוברט רדפורד, עם גלן קלוז, עם אריאנה הפינגטון ועם האהובים עליה במיוחד, היוצרים של סאות פארק.

"מישל אובמה היא אישה בעלת אינטליגנציה אוונגרדית. לא כל אחד יכול ללבוש חליפה של אלכסנדר מקווין ולהיראות כאילו זה שייך לו, מה גם שהיא מודעת מאוד לעובדה שמה שלובשת הגברת הראשונה הופך את המעצב להצהרה של הדבר הבא, לכן היא גם מקפידה ללבוש בגדים של מעצבים צעירים כדי למנף אותם, וזה ראוי להערכה בעיניי".

מיהו המעצב הטוב ביותר כיום, לדעתך?

"טום פורד וקרל לגרפלד מובילים בתחום בכל מה שקשור לקלאסיקה ולאבחנה נכונה, אבל האוונגרד הוא ריק אוונס".

איפה את נוהגת לקנות את הבגדים שלך?

"אני לא קונה בחנויות לעתים קרובות, בעיקר במכירות סמפלים או בבוטיקים קטנים".

תני שלושה דברים שכל אישה צריכה לעצמה.

"ג'ל רפידות לנעליים על עקבים גבוהים, כדי לעשות את החיים נסבלים כשאת נראית נהדר; איפור שמתאים לעור שלך; ושמלה נהדרת בכל עונה, שתגרום לחבר שלך לקנא לך ולחברים שלך לקנא בך".

שקלת לעבור לעיצוב אופנה?

"לא".

יש לך איזו תשוקה שהיא מעבר לסטיילינג?

"טיפוס הרים. בדיוק עכשיו חזרתי מהאוורסט".

מה היית מייעצת לצעירים בתחילת הדרך?

"שמרו על המילה שלכם, אל תפחדו לקחת אחריות על טעויות שעשיתם, כי תמיד לומדים מהן יותר. שמרו על צניעות; היו אסירי תודה על כל הזדמנות שניתנה לכם, וחפרו עמוק בשביל היצירתיות של הדבר הבא, כי הקול הזה הוא ייחודי לכם".

איפה נמצא את איסי ווייט בעוד עשר שנים?

"מטפסת על פסגת האוורסט, בתקווה שאת המורד אעשה בסנואובורד".