דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

בג"ץ: לא תתאפשר השכרת שטחי נחלות לעסקים במושבים

נקבע כי ההחלטה על הענקת זכויות אישיות לחקלאים במרביתה לא חורגת ממתחם הסבירות, למעט שתי הוראות: השכרת מבנה תעסוקתי בחלקת המגורים והתאריך הקובע ליישום ההחלטה‏

במרבית חלקיהן של החלטות 979 ו-1101 של מועצת מקרקעי ישראל, המאפשרות זכויות אישיות לחקלאים בקרקע במושבים ובקיבוצים, לא חרגה מועצת מקרקעי ישראל ממתחם הסבירות שניתן לה, למעט שתי הוראות בהן לא ניתן משקל הולם למכלול השיקולים תוך חריגה ממתחם הסבירות, באופן המצדיק את התערבות של בית המשפט העליון - כך נקבע היום (ה') בהחלטת בג"ץ בעתירותיהם של פורום 15 הערים העצמאיות, עמותת אדם טבע ודין והאגודה לצדק חלוקתי נגד החלטות 979 ו-1101 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל.

‏אחת ההוראות שבג"ץ, בהרכב בראשות נשיאת העליון דורית ביניש, פסק היום כי לגביה היתה חריגה ממתחם הסבירות, היא ההוראה שמתירה השכרת מבנים לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים במושב, בהיקף של עד 500 מ"ר. בהוראה זו בחר בג"ץ להתערב. ההוראה השנייה שבג"ץ בחר להתערב בה היא ההוראה הנוגעת ליום הקובע להחלת החלטת 979 בקיבוצים.

‏כזכור, בלב החלטות 979 ו-1101 של מועצת מקרקעי ישראל נמצאת הקביעה שמאפשרת לחקלאים, במושבים ובקיבוצים, להוון את חלקת המגורים תמורת מחיר של 3.75% מערך הקרקע, קבלת זכויות בנייה של 375 מ"ר, אפשרות לפצל את הנחלה והאפשרות להקים מבנה לתעסוקה בשטח של 500 מ"ר, ולראשונה גם להשכירו לאחרים.

‏החלטה 979 התקבלה במועצת מקרקעי ישראל במארס 2007, ומטרתה לאפשר לתושבי מושבים וקיבוצים שחוכרים נחלה חקלאית לקבל 2.5 דונם בחוזה חכירה אישי לדורות בתוך שטח הנחלה, בו ניתן לבנות בתים על שטח בנוי כולל של 375 מ"ר, ועוד 500 מ"ר לתעסוקה. החלטה זו מאפשרת חכירה בחוזה לשתי תקופות של 49 שנה, בכפוף לתשלום דמי היוון בשיעור 3.75% מערך הקרקע עבור זכויות המגורים ו-91% מערך הקרקע עבור בנייה לתעסוקה.

‏ההחלטה מעולם לא יושמה היות שעד היום עמדה תלויה בבג"ץ, אבל מאז הוחלטה ונחתמה על-ידי שר האוצר ב-2007, היא חוללה מהפך בכל הקשור בזכויות החוכר בחלקת המגורים. להחלטה זו השפעה על גובה התמורה שיכול המוכר לבקש עבור הנחלה.

‏נגד החלטת 979 והחלטת 1101 עתרו ב-2007 האגודה לצדק חלוקתי, פורום 15 הערים הגדולות ועמותת אדם טבע ודין. אלה דרשו לבטל את ההחלטה בטענה כי היא מעניקה הטבות כלכליות מפליגות למגזר החקלאי, בהיותה מאפשרת לחקלאים לפצל את הנחלה, להקים יחידות דיור ולמכור אותן.

בנוסף טענו הגופים המתנגדים כי ההחלטה מביאה לפגיעה קשה בצדק החלוקתי בהיותה מעודדת בריחה של אוכלוסייה חזקה מהעיר אל הכפר, ומעודדת יציאה של עסקים מאזורי התעשייה העירוניים למגזר החקלאי.

‏מנגד טענו החקלאים כי ההחלטה דווקא מקפחת אותם, מתערבת יותר מדי בענייניהם ומפלה לטובה דווקא את המגזר העירוני.

‏לגבי ההוראה שמתירה השכרת מבנים לתעסוקה בשטח של עד 500 מ"ר בחלקת המגורים במושב, קבע בג"ץ, כאמור, כי היתה חריגה ממתחם הסבירות, משום שמועצת מקרקעי ישראל לא נתנה משקל מספיק לאופיו של היישוב החקלאי ולתכלית החקלאית וההתיישבותית שבעטיה ניתנה הקרקע, ולא ניתן משקל מספיק לאיזון שבין הכפר והעיר.

‏לגבי היום הקובע פסק בג"ץ כי לא ניתן משקל מספיק לשיקולים של שוויון בין חברי הקיבוץ השונים, לשאיפה לעודד הצטרפות של חברים חדשים לקיבוץ ולצורך לשמר קשר רציונלי בין המטרה לבין האמצעים שננקטים בגדרה.

למעשה שתי ההסתיגויות של בג"ץ הן: היום הקובע לחברי קיבוץ לא יהיה 2003, אלא 2007 ו-500 המ"ר לתעסוקה יתאפשרו רק בתנאי שבעל הנחלה עובד שם, אך הוא לא יכול להשכיר את השטח לאחרים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות