אורז המזוודות

1. שחר יום שלישי זרח במהירות. הוא בקושי ישן. חולצה מגוהצת למשעי (קמט וכתם מעולם ולעולם לא ידבקו בה), עניבה, חליפה. נגיד בנק ישראל, "סטן" בפניו, "המלכה-האם" מאחורי גבו, דחוי מפאת גיל (אפליה בוטה ומכוערת שאירופה המתקדמת משמרת לעצמה לנוחותה; איפה בג"ץ כשבאמת צריך אותו?), מיהר לסיור במגזר הערבי בצפון. ראשי ערים, מנהיגים חברתיים, מרכזי תעסוקה.

שמש קופחת וטמפרטורה בחוץ שלא הפסיקה לעלות, לא פשטו ממנו את הז'קט. הוא הרבה לחייך בנימוס מאופק. כדרכו. יום עבודה רגיל. זה היה אחרי ליל שימורים. בשישי בלילה הציג מועמדותו לראשות קרן המטבע הבינלאומית, בשני בלילה קיבל הודעה: אתה קשיש. צריך היה לנסח, בקפדנות ובזהירות, הודעה אישית לעיתונות הישראלית והבינלאומית. ב-6.41 בבוקר נשלחו עשרות הודעות סמס ומיילים.

תם ולא נשלם. הוא ימשיך כאן "בשמחה ובגאווה" כפי שכתב. עם זאת, סטנלי פישר, 6 שנים אחרי שהגיע, הניח עצמו על המדף, עיצב את חלון הראווה ופתח את הדלת להצעות גדולות. ענקיות. במעמד, ובכסף. בשנה הבאה כעת הזו, הוא לא כאן. היה נחמד. תודה רבה.

2. הוא היה המועמד הנכון. הכניע אותו אינטרס הקודקודים החזקים באיחוד האירופי, אנגלה מרקל וניקולא סרקוזי, לשמר את השליטה על בור הכסף הענק של הקרן, נוכח הקטסטרופות המתקרבות בכמה ממדינות האיחוד. האמריקנים, שתמכו בו, לא היו שם ברגע האמת. לא היו מוכנים להתעמת מול עוצמת האינטרס האירופי, מחשש שזה יקלקל להם את השליטה בבנק העולמי.

3. הוא תמיד היה נמרץ וחרוץ, אבל עכשיו הוא יסתער. שלאף אחד לא יהיה ספק, שלא יעזו להגיד אחרת. צריך להכניס לעבודה את קרנית פלוג ובארי טף כמשנים לנגיד. למצוא ולהכניס לעבודה את מחליפיהם, מנהל/ת מחלקת מחקר ומנהל/ת חטיבת השווקים, להקים (יותר משנה אחרי החקיקה בכנסת!) וללוות את הוועדה המוניטרית, שתקבל את החלטות הריבית בעתיד, ואת המועצה המנהלית שתנהל את הבנק.

יש גם בועת נדל"ן, שקל מתחזק, הררי דולרים, תיקון מראני, בנק לאומי החוצה מזרועות המדינה, דיסקונט באי-ודאות, גם מנהל בהפועלים, ושבע עיניים על בנקאים, בעלי נטייה להשתולל.