לשבט או לחסד?

"הישרדות" - הגמר, יום א' 21:00, ערוץ 10

כשיצאה העונה הזאת של "הישרדות" לדרכה, עסקו לא מעט כותבים בכפל המשמעות שנוסף לשמה של התוכנית: לא רק "הישרדות" לכאורה של אנשים צעירים על "אי בודד", כי אם הישרדותו של ערוץ 10 כולו.

ההתעקשות של הערוץ, גם ברגעיו הקשים יותר, על ריאליטי-הדגל שלו, הייתה כמעט אידיאולוגית: "הישרדות" סימלה שפיות של ערוץ מסחרי שנתון במגבלות תקציביות קשות, לא רק בזכות הרייטינג הסביר, לא יותר, שהשיגה, אלא גם בזכות העובדה ששמרה על קשר עין עם המטרה, עם ימים רחוקים שבהם האמינו בערוץ שהם עדיין מסוגלים לתת פייט אמיתי לערוץ 2.

בתחילת ימיה של "הישרדות", היא הייתה בעיניי יותר מתוכנית ריאליטי, היא הייתה כמעט משל על החיים: העונה הראשונה עמדה בצל מאבק איתנים בין שני משפטנים: אחד בן לאצולה חיפנית, שחצן ותחמן, אבל גם חביב וכריזמטי. האחר שצמח מלמטה, חדור אמונה ולהט לשנות, ערכי מאוד, אלא שהלהט שלו הפך לאובססיה אישית מפחידה כמעט.

בסוף זכתה בניצחון קוסמטיקאית מכרמיאל - שהפכה בבת-אחת לסלבריטאית תל-אביבית, כי תל-אביב היא מחלקת העסקים, ה"ביזנס" של מדינת ישראל: יושבי ה"אקונומי", ה"קואץ'", שונאים את כל יושביה, עד שהם מקבלים שדרוג - ואז הם כבר לא מכירים יותר אף אחד מחבריהם לשעבר.

קדימה במנהרת הזמן: אם בעונה הראשונה של "הישרדות" אפשר היה לראות (גם אם בדיעבד) כמעט משל על החיים במקום הזה, מה ניקח איתנו מהעונה הנוכחית? לא הרבה, אולי אפילו כלום.

ה"כלום" הזה בולט דווקא על רקע הניסיון הנואל של ההפקה לצבוע את היריבות בצבעים עדתיים. אלא שמי שקיווה שהשד העדתי יפרוץ מהבקבוק שהשליכו לים השורדים, התאכזב: הקלף המשומש הזה כבר לא מעורר כאן יותר אף אחד.

בלי תכנים אמיתיים, הלך הפוקוס לפולקלור: החזה המוגדל והדיבור המתיילד-אגרסיבי של אירית, או הזמר הבוקע מגרונו של עובד התברואה יניב. שניהם הצליחו לעורר - אצל חלק חיוך אצל האחרים גיחוך, אבל אף אחד מהם לא הצליח לעורר הזדהות.

כך, למרות שלא ממש אכפת לי, הצופה, מי יהיה השורד האחרון, אני יכול להביט קדימה לכיוון 24/7, תוכנית הריאליטי בסגנון "האח הגדול" שתעלה במקומה, ולקבוע כי ערוץ 10 לפחות הצליח לשרוד. האם יידע עתה להפוך את החיים שעליהם נאבק, את תוחלת החיים, גם לאיכות חיים? ימים יגידו.