"אין מנהל שמצדיק שכר של מיליון שקל בחודש"

הבית

וילה תלת-מפלסית ברחוב רחוב הולנדי-שקט, על קצה אחד הצוקים בשכונת רמות בצפון-מערב ירושלים. בשעת בוקר מוקדמת השמש כבר יוקדת ומצליפה קרניים לוהטות באבן הירושלמית המעטרת את הבית. גם ירושלים כבר אינה חסינה מפני התחממות כדור הארץ. בגינה, המשקיפה אל נוף הרי ירושלים, נשמעים עדיין ציוצי ציפורים, שנחלשים אט-אט ככל שהחום בחוץ מתגבר. בעל הבית פותח את הדלת בחולצה מחויטת, ארוכת שרוולים, ונכנס חזרה אל הקרירות המגוננת של פנים הבית. ברקע נשמעת אופרה של ורדי.

רגע מאוחר יותר, בעל הבית צועד לצלילי האופרה ומציג את הפינות האהובות עליו. "זה חדר הבלגן", הוא מציג את חדר העבודה שלו, שקירותיו ספרייה, והשידות והשולחן בו נאנקים תחת הררי ניירת. ברחבי הבית פזורות תמונות הילדים והנכדים, עדכניות יותר ופחות. "זו בתי הדס, כשהייתה בת 8", הוא אומר. היום היא בת 52, נשואה לשגריר ישראל באו"ם ואם לילדים, שהגדול בהם חגג 27 לאחרונה. ספריות בגדלים שונים, שמדפיהם עמוסי ספרי כלכלה, משפט וסיפורת, ממלאות כל חלל בבית. אפילו חדר הטלוויזיה משמש כספרייה גדולה.

בסוף הסיור מתיישב חת בסלון שקירותיו עמוסים ציורי שמן של אמנים מוכרים יותר ופחות, בהם פי'צחדזה והציירת מיקה שליו, ומספר על פעליו הרבים - כמי שכיהן כמפקח על הבנקים, יועץ לנגיד בנק ישראל, יו"ר הבורסה, יו"ר בנק לאומי ועוד-ועוד.

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בחיפה ב-1932. אבי, נחום חת, היה עו"ד ועסקן ציבורי. הוא היה חבר הכנסת השנייה, חבר בית הנבחרים והוועד הלאומי לפני הקמת המדינה, ועסקן פעיל של מכבי, החל ממכבי רוסיה טרם עלייתו ארצה, דרך חיפה ועד מכבי העולמית. אמי, מיכל, הייתה עקרת-בית. יש לי אחות, עדנה גבריאלי, שהייתה שופטת בית-הדין לעבודה בת"א.

"גדלתי בשנות ה-40, בתקופה שלא דיברו על שוק הון, כלכלה וכסף. לא היה שוק הון באותה תקופה. ישראל הייתה שונה מכפי שהיא היום. כילד, התעניינתי יותר בצופים מאשר בכלכלה או במשפט, ולא היו לי מחשבות לגבי מה אעשה בעתיד. אני לא בטוח בכך, אך הייתה לי תחושה שאבי רצה שאלך ללמוד רפואה, כיוון שהמסורת המשפחתית הייתה להיות רופא, ואם רופא אז רק מנתח. אבי החל בלימודי רפואה, אך לאחר שראה ניתוח בפעם הראשונה החליט שזה לא בשבילו ופרש מהלימודים. בכל מקרה, הוא לא כיוון את אחותי ואותי לכיוון עולם המשפט, למרות שהיה עורך-דין בעצמו".

כלכלה ו/או משפטים

"שרתי בנח"ל, ולאחר הצבא כשהייתי צריך להחליט מה אני הולך לעשות, החלטתי ללכת ללימודי כלכלה ולא משפט. חיפשתי את עצמי באותה תקופה ובשנה הראשונה ללימודי הכלכלה למדתי כל מיני דברים אחרים במקביל - רוסית, צרפתית, היסטוריה אמריקנית וכל מיני, עד שבשנה השנייה החלטתי ללמוד גם משפטים.

"במקביל ללימודיי, ב-1955, התחלתי לעבוד במחקר במסגרת מרכז פאלק למחקר כלכלי בישראל, ואז התמקדתי בכיוון של השוק הפיננסי. זה משך אותי, גם בהקשר הפוליטי אז. המצב הכלכלי של ישראל באותן שנים היה מאוד ירוד והשאלה מה תהיה המדיניות הכלכלית הייתה שאלה קיומית. זה היה אתגר להיות חלק מהעולם הכלכלי אז.

"בסוף הלימודים עשיתי התמחות במשפטים בבית-המשפט המחוזי בירושלים ובפרקליטות המדינה, אצל גבי בך ועם חיים כהן (שהיו לימים שופטי בית-המשפט העליון). כשגמרתי את הסטאז', עברתי לחיפה והתחלתי לעבוד במשרד עוה"ד של אבי, אבל מהר הבנתי שזה לא בשבילי. המשרד לא עסק בנושאים כלכליים שעניינו אותי, אלא יותר בנושאים אזרחיים מגוונים כמו טאבו, נזיקין ועוד, שלא התחברתי אליהם.

"ב-62 קיבלתי שתי הצעות, לעבוד במחלקת המחקר בבנק ישראל וברשות התכנון. החלטתי ללכת לבנק ישראל, ולימים הפכתי ליועץ לנגיד בנק ישראל, למפקח על הבנקים, ליו"ר הבורסה וליו"ר לאומי.

"לא הייתה לי אף פעם התלבטות אמיתית בין עולם המשפט לעולם הכלכלה, כי העולם הכלכלי תמיד משך אותי יותר, ואת הדוקטורט עשיתי בכלכלה. מצד שני, הייתי בקיא בתחומי המשפט הכלכליים במקביל, עשיתי תואר שני בהרווארד במשפטים בתחום ניירות ערך והגבלים עסקיים, ומאוחר יותר לימדתי תחומים אלה בפקולטה למשפטים במכללה למנהל. בסוף הייתי מן ייצור כלאיים, משפטן וכלכלן, ואני לא יודע אם זה טוב או לא להיות המשפטן הכי טוב בין הכלכלנים, והכלכלן הכי טוב בין המשפטנים, ככה חצי-חצי".

טבע

"סבי מצד אמי, משה לוין, היה אחד משלושת מייסדי 'אסיא', חברת התרופות מלפני קום המדינה - סלומון, לוין ואלשטיין - שלימים הפכה ל'טבע'. כשהייתי בבנק ישראל אבי הציע לי לעבור לעבוד בחברה המשפחתית, אז ''אסיא'' לפני שהפכה ל''טבע'', כמזכיר החברה. אך החלטתי שבנק ישראל מעניין אותי יותר. גם סבי הציע לי תפקידים שונים בחברה, אבל סירבתי. כשהייתי בבנק ישראל, ב-76', ''אסיא'' קנתה את ''טבע'', אבל ביצעה מיזוג הפוך ונבלעה לתוך ''טבע'' במקום שתבלע את ''טבע''. אז הציעו לי לעבוד כדירקטור בחברה, וזה דווקא משך אותי.

"נתמניתי לדירקטור בתחילת 77', עוד כשהייתי בבנק ישראל, והייתי שם 30 שנה דירקטור, גם כשהייתי יו"ר הבורסה ובמסגרת תפקידיי האחרים לאורך הקריירה. היום היו מתקוממים על כך שנגיד בנק ישראל ויו"ר הבורסה מכהן כדירקטור ב'טבע'. זה בטח לא היה עובר בשקט".

ריכוזיות והון-שלטון

"יש בארץ בעיה של ריכוזי כוח כלכליים, אבל מגזימים בתיאור שלה כבעיה המרכזית של המשק. אפשר לטפל בריכוזי הכוח האלה על-ידי שינויים מסוימים במסגרות המוסדיות שבהן המערכת שלנו עובדת. למשל, אפשר לטפל בבעיית ההון גם על-ידי פגיעה במה שקורה בנושא פירמידות השליטה. היום אדם עם השקעת הון בסיסית של כמה מאות מיליוני דולרים מגיע לשליטה בהרבה מיליארדים של דולרים, באמצעות שיטת הפירמידה. זה דבר פסול שצריך לפעול נגדו. דבר שני שצריך לעשות, זה להפריד או לא לאפשר לחברות, לקונגלומרטים ריאליים, לשלוט בחברות פיננסיות.

"אני פחות מוטרד מהצד של ה'הון', במשוואת ה'הון-שלטון'. מה שמדאיג אותי דווקא זה הצד של השלטון. שלטון שיש לו חוט שדרה לא צריך לפחד מההון. אצלנו, מכיוון שהשלטון, במחילה, לא בטוח בעצמו, נוצרת בעיית הון-שלטון. המחלה לא בהכרח מתחילה בכיוון של ההון".

מרד הצרכנים

"מדברים בלהט על זה שצריך להחזיר את הפיקוח על מחירי מוצרי המזון הבסיסיים, בהם הקוטג' המפורסם, אבל פיקוח על מחירים הוא דבר בעייתי. איך אתה קובע מה המחיר הראוי? אתה משתמש באיזשהן נוסחאות, אבל הנוסחאות במידה רבה, ממש לא נעים להגיד, נשלטות על-ידי היצרנים.

"קשה מאוד למפקח, לרגולטור, לדעת אם המחיר בסדר או לא. לכן, המרד הצרכני חשוב ועצומות הן דבר חשוב.

"לגבי מחיר מוצרי הצריכה, הדבר האפקטיבי ביותר הוא פעולה של צבא צרכנים. זה הדבר היחיד שיכול לשנות את המצב. יש יותר סיכוי שמרד צרכנים ייעשה דווקא במוצרי צריכה פשוטים מאשר, נגיד, נגד חברות סלולריות, מכיוון שבמקרה של חברות הסלולר הצרכן לא מסוגל לדעת אם מסדרים אותו או לא. התמחור שם כל-כך מסובך, עם התשלום על המכשיר ו-36 תשלומים חודשיים וחבילות גלישה ותוכן ועוד-ועוד - אז אתה לא יודע אם יקר או זול פה. בקוטג' ובלחם קל לנו להשוות. זה מקום שבו אנשים מבינים שדופקים אותם, ולכן הם יכולים להגיב. עכשיו נשאר לראות אם תהיה לכך השפעה לאורך זמן".

שכר מנהלים

"כשבודקים בחברות הגדולות איזה חלק מרווחי החברה ניתן לחמשת מקבלי השכר המובילים, מגלים שמדובר ב-1%-2% בלבד. זה אולי מנקר עיניים כשרואים את הסכומים, אבל זה לא ביג-דיל. בחברות יותר קטנות לפעמים זה מגיע לשליש או ל-40%. מדובר בסכומים שבגדול אינם מסכנים את יציבות החברות, אבל רמת אי-השוויון בחברה חורגת ממה שנכון וראוי שיהיה בחברה בריאה, ולכן אני בכל זאת מצפה ליותר ריסון עצמי מצד מנהלים בכירים.

"המנהלים בישראל תאבי בצע. אין מנהל שמצדיק שכר של מיליון-מיליון וחצי שקל בחודש, אבל הנושא של ריסון עצמי ואתיקה, בהחלט בעייתי בחברה הישראלית. אנשים לא מרגישים שיש להם איזשהן חובות מוסריות לחברה. הייתי דירקטור בחברה, שבעל השליטה בה נורא כעס יום אחד על זה שהוא יצא מרשימת בעלי השכר הגבוה ביותר. הוא שמח על זה שהוא ברשימת עשרת המשתכרים הגבוהים. זה הגיוני?

"במשך הרבה שנים הצלפתי וכתבתי על חוסר ריסון עצמי בשוק ההון, על מקצוענות ירודה, על כשלים בתחום ייעוץ ההשקעות שלדעתי היום הם ירודים-ירודים-ירודים. יש לנו בעיה חמורה של התנהגות לא-אתית בעולם העסקים, ושוק ההון רק משקף את החוליים של החברה שלנו. לא צריך להכות את עצמנו יותר מדי. רואים את חוסר היכולת לעמוד בפיתויים של השוק גם במדינות אחרות. המשבר הפיננסי האחרון בארה"ב ובמדינות אחרות, הוא משבר של תאוות בצע שחרגה מכל הגבולות הסבירים. כולם היום רוצים לעשות כסף מהר. זאת תכונה אנושית".

סדר יום

"עד היום, אני מאוד עסוק ועמוס. אני קם מוקדם בבוקר, ב-5:00-5:30, קורא במשך זמן מה את העיתונים "גלובס", "הארץ" ומגזינים כלכליים זרים.

"לאחר מכן אני עושה פעילות גופנית כדי לשמור על כושר, ואז מתחיל סדר יום שמשתנה כל כמה זמן. היום אני מקדיש זמן רב לעריכת ספר שאני עומד להוציא, שמאגד את כל המאמרים הביקורתיים שלי על התנהלותו הלא-מוסרית של שוק ההון בארץ, והכשלים בו.

"מעבר לכך, נשארתי דירקטור פעיל בחברה אחת, נילית, ואני פעיל במרכז האתיקה במשכנות שאננים, במרכז לערכים בעסקים וקצת במכבי חיפה.

"חוץ מזה אני מקדיש קצת זמן לכתיבה לעיתונות הכלכלית, ואת שעות הפנאי שנותרות אני מבלה בתיאטרון, בקונצרטים ובקריאה. אני גם חבר בקבוצה שנפגשת מעת לעת במוזיאונים ומשוחחת על יצירות של אמנים ישראלים צעירים".

לא יודעים עליי

"אני מאוד מחובר לטכנולוגיה. יש לי מורה, יוסי בהר, שמוגדר כ-coach-technology, שאני יושב אתו והוא מכניס אותי לכל הדברים השימושיים שיש באינטרנט ובאייפון. הנכדים שלי מלמדים אותי להוריד משחקים ואפליקציות באייפון ולהשתמש בהם.

"אחד הדברים שדורשים ממני המון זמן מדי יום זה המחשב, בעיקר המיילים. רק לעבור עליהם ולעשות Delete לוקח כמה שעות. הרי צריך לראות מה אתה מוחק. אני גולש בכל האתרים החשובים וגם חבר ברשתות חברתיות, בהן הפייסבוק. אני מעלה לפייסבוק מאמרים מקצועיים שכתבתי בעיתונות הכלכלית וקורא חומרים חשובים ששולחים לי שם. אני מאוד מחובר".

רזומה

אישי: פרופ' מאיר חת (79), נולד בחיפה ומתגורר בירושלים. נכדו של משה לוין, אחד משלושת מייסדי "אסיא", חברת התרופות מלפני קום המדינה, שהפכה לענקית התרופות "טבע". נשוי לרינה, אב לשלושה וסב ל-7 נכדים

מקצועי: עו"ד ירון אלחנני (57), נולד בתל-אביב ומתגורר בארסוף. נשוי לאודליה ואב לשניים: יונתן (26) ולינוי (20)

אקדמיה: שימש כפרופסור במכללה למנהל, שם לימד קורסים בהגבלים עסקיים ובניירות ערך. כיום פרופסור אמריטוס

ועוד משהו: חתן פרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה של עיריית תל אביב (פעמיים), בזכות ספרי כלכלה שכתב