סוף להגמוניה של תפישת ברק?

פרישת ביניש ומינוי גרוניס מסמנים את תנועת המטוטלת לתפיסה המשפטית השמרנית

יש משהו מעורר חמלה בקדנציה של השופטת דורית ביניש כנשיאת בית המשפט העליון שתסתיים בפברואר 2012, בעוד 8 חודשים. היא מונתה לתפקידה בספטמבר 2006, לאחר כהונתו של אהרן ברק, ענק משפט, שהטביע את חותמו בכל תחומי המשפט הישראלי. לא היה לה שום סיכוי להתקרב למידותיו, ולזכותה ייאמר שהיא אף לא ניסתה.

כהונתה הייתה נתונה תחת מתקפה, עוד לפני שהכתר הונח על ראשה. בחודשים הספורים שבהם כיהן חיים רמון כשר המשפטים, ואלה היו החודשים שלפני מינוי ביניש לתפקיד, הוא הספיק להכריז על כך שאינו מחויב לשיטת הסניוריטי (הוותק). דבריו התפרשו כאיום מפורש על ביניש, הצהרה כי אין בכוונתו לתמוך דווקא במינויה לנשיאה. בדיעבד הוא הסביר כי התכוון לתמוך במינויה בלא קשר לסניוריטי.

רמון התפטר מתפקידו בשל כתב האישום שהוגש נגדו, והאצבעות הופנו ישירות נגד ביניש, כאילו הביאה להדחתו של שר משפטים לעומתי. אך זה היה כאין וכאפס לעומת קרב החפירות שניהלה נגד יורשו בתפקיד, פרופ' דניאל פרידמן, שמירר את המחצית הראשונה של כהונתה ולא נתן לה מנוח - מחוק הקדנציות ועד תמיכתו בהגבלת סמכותו של העליון לפסול חקיקה של הכנסת.

האווירה הציבורית בשנים אלה, שתפסה לה אחיזה משמעותית הן בעיתונות והן במוקדי כוח מרכזיים בממסד הפוליטי, גרמה לאפקט מצנן על בית המשפט העליון. בשנים אלה מיעטה הערכאה השיפוטית הבכירה לעסוק בסוגיות נפיצות, והעדיפה להתמקד בסוגיות פנימיות בשיח המשפטי.

ביניש לא חדלה לשמש יעד למתקפות לאורך כל התקופה: החל מתמיכתה במינוי השופטת נילי ארד לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, מינוי שהתפרש כחותר תחת נוהג הסניוריטי, וכלה בסירובה להקדים את פרישתה בחודש וחצי, כדי לאפשר לשופט אשר גרוניס - הבא אחריה ברשימת הוותק - להתמנות לנשיא.

שיבת השמרנות

עניין הסניוריטי מעסיק בימים האחרונים את הזירה המשפטית, אבל במבט רחב יותר, משהו גדול יותר מתרחש בעולם המשפט הישראלי. ניצחונו של עו"ד דורון ברזילי על עו"ד יורי גיא-רון במירוץ לראשות לשכת עורכי הדין, וההנחה שהוא יבסס שליטה מלאה במועצה הארצית של הלשכה, מחזקים את ההערכה כי החל מדצמבר הקרוב תשגר הלשכה לוועדה לבחירת שופטים שני נציגים מובהקים המתנגדים לאג'נדה הברק-בינישית, החל מעניין הסניוריטי וכלה בסמכות העליון להתערב בהחלטות הרשויות המבצעת והמחוקקת.

ראשות, ועדת החוקה בכנסת נתונה זה מכבר בידיו של עו"ד דוד רותם (ישראל ביתנו), שהוא גם חבר הוועדה לבחירת שופטים. בהנחה שהתיקון לחוק הקדנציות - שיאפשר מינוי נשיא בית משפט גם אם אופק הכהונה שלו הוא רק שנתיים ולא 3 שנים - יתקבל בכנסת בהליך חקיקה מזורז, בכפוף לכך שהממשלה תדחה את הערר שהוגש למליאת הממשלה על החלטת ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק, עם פרישתה של ביניש תהיה גם נשיאות בית המשפט העליון בידי השופט גרוניס, הקרוב בעמדותיו השיפוטיות לתפישה השמרנית, הממעטת להתערב בהחלטות הרשויות האחרות.

הקוטב הנגדי

התפישה הברקית ביחס למשפט נהנתה מהגמוניה בצמרת המוסדות המשפטיים הבולטים במשך שנים לא מעטות. שינויים במערכת הכוחות השולטים בצמרת נעים בתנועת מטוטלת. אפשר שהמטוטלת מתקרבת כעת לנקודת השיא של הקוטב הנגדי. אין בכך רע, כל עוד לא נעשה שימוש לרעה בכוח.

החלטת הוועדה לבחירת שופטים מיום שישי, למשל, להקים ועדת משנה, שתקבע כללים למניעת ניגוד עניינים בין החברים היושבים בוועדה לבין המועמדים לשיפוט ולקידום, היא רעיון חיובי באופן כללי, אלא שהיא עלולה להפוך לחרב פיפיות, אם ייעשה בכלי הזה שימוש שיטיל דופי בשופטים ובמועמדים לשיפוט.

השר לשעבר פרידמן הודיע על כוונתו לקצץ את כנפי הביקורת השיפוטית של בג"ץ בשורת תחומים, בין היתר בתחום הביקורת השיפוטית על העמדה לדין והסדרי טיעון, בעת שהעתירות נגד הסדר הטיעון שנחתם עם הנשיא לשעבר, משה קצב, היו עדיין תלויות ועומדות.

בצדק איבחן השופט אדמונד לוי את ההצהרה הזו כניסיון להלך אימים על השופטים ולהטות תוצאות משפט. מי שאוחז בכוח, ראוי שישתמש בו בתבונה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988