פתאום נהיה חורף

אנקדוטה סימבולית למהומה שמתחוללת בימים אלה באנסמבל הרצליה אפשר למצוא כבר בשם ההצגה החדשה "דצמבר". הקיץ מתדפק, חמסין יולי-אוגוסט בפתח, ואילו באנסמבל מגדירים מחדש את לוח השנה עם עיתוי בכורת ההצגה על-פי מחזהו של הצ'יליאני גיירמו קלדרון.

פרט פיקנטי שבמידה רבה גם מעיד על הכלל, ואשר מתמצת את העימות מאחורי הקלעים שבין הפטרון הכלכלי של האנסמבל, עיריית הרצליה, ובין הפטרונית האמנותית שלו, אופירה הניג. אחת רוצה קיץ, בעוד שאצל השנייה בכלל חורף - עכשיו לכו ותעשו מזה אביב פורח.

למי שטרם התעדכן, הניג הודחה לאחרונה מתפקידה כמנהלת אמנותית בנימוק של אי הצלחה בזירה המסחרית. עובדי האנסמבל, לרבות השחקנים, הפגינו תמיכה בהניג בפתח ההצגה "דצמבר", אליה הוזמנו המבקרים בשבוע שעבר, ובין היתר חילקו עותקים ממכתב תמיכה שאותו הקריא השחקן נמרוד ברגמן. התמונה שבה עומדים בשורה קרוב ל-30 אנשי האנסמבל, שחקנים מעולים ואנשי מאחורי הקלעים מוערכים, ומביעים תמיכה בהניג, הייתה נוגעת ללב. לא היה בה שום משחק, שום אחיזת עיניים. למרבה האכזבה תמונת האולם הכמעט ריק שמולו הביעו אנשי האנסמבל את מחאתם, נגעה לא רק ללב, אלא גם ללב הבעיה שממנה סובל האנסמבל.

הניג היא יוצרת מרתקת בעלת קול ייחודי, אבל האנסמבל בניהולה, ואת הדברים האלה אני כותב בצער גם כתושב הרצליה, הוא נוכח-נפקד בעיר, ומסיבות רבות שחלק מהן נוגעות גם לה.

אפשר להיכנס פה לדיון מקיף על מרכז העיר המאובן, שאינו מהווה אלטרנטיבת בילוי לאזור התעשייה ולרצועת החוף. אפשר לדון פה גם בשיווק של האנסמבל, שאף האולם המצוין, ממעט לייצר שיתופי פעולה עם תיאטראות פריפריאליים אחרים דוגמת החאן ובאר שבע, וליצור חבילת מנוי מגוונת ואטרקטיבית; ואפשר בהחלט גם להתווכח על התמהיל שהנהיגה הניג, שמורכב רובו ככולו ממחזות זרים, שאינם מספקים שמות מוכרים לקהל הרחב להיתלות בהם. על דבר אחד אין ויכוח, הקהל לא מגיע, ויש מעט מאוד דברים גרועים מזה לתיאטרון חפץ חיים.

אקורד סיום ראוי

אפשר להמשיך ולנתח את האנסמבל, אבל בכל זאת כמה מילים על "דצמבר" לפני שתינעל היריעה. מדובר בהצגה מן הז'אנר הסימבולי, של "תראו אותם ותחשבו עלינו". אנחנו נגיד מלחמה עקובה מדם בדרום אמריקה של 2017 בין צ'ילה לפרו ולבוליביה, אתם תחשבו על המלחמה שלכם ותגיעו סוף-סוף למסקנה המיוחלת שמדובר בתענוג מפוקפק. סילביה טששניובסקה-דרורי ונעמי פרומוביץ'-פנקס מגלמות היטב תאומות השונות זו מזו כיום ולילה - טרינידד ופאולה; יואב הייט מגלם את אחיהן חורחה, חייל צ'יליאני שחוזר הביתה לאפטר של 24 שעות, שבמהלכו ייאלץ להחליט האם לערוק מהצבא או לחזור לחברים לפלוגה.

אף שמדובר בהצגה עם לא מעט עליות וירידות ברמת הדיאלוגים, בתמונות שבהן השנינות מושחזת היטב והמופרעות בשיאה, מדובר בתענוג של ממש. כאלה הן התמונות שבהן מצטרפים לשלושה אורחים לרגע, כמו הדודה יולי האנרגטית (לני שחף), כמו האקסית הנאיבית של חורחה, מריה (אורנה כץ), וכמו הדוד ליאון (איצ'ו אביטל). כזו היא גם התמונה שבה יואב הייט, בתצוגת משחק נפלאה ממש, מפתיע את אחיותיו עם וידוי משדה הקרב. וידוי שבסופו לאף אחת מהן כבר לא חשובה יותר עמדתה המקורית באשר לעריקתו מהצבא, כן או לא.

וכזו היא גם תמונת הסיום של שתי האחיות, שמצליחה להשאיר חותם תיאטרלי משמעותי. אקורד סיום ראוי לערב שעמד בסימן מלחמה מסוג אחר לגמרי.

"דצמבר" מאת גיירמו קלדרון, נוסח עברי ובימוי: בן לוין, אנסמבל הרצליה