ציר הרשע, גירסת עומר מואב

המאבק על הקוטג', שהוא מאבק יפה ואפילו מפתיע, חשף גם צד מעט פחות נעים: קידוש הצרכן וקידוש המחיר, ולא חשוב כמה נפגעים בדרך. הגדיל לעשות פרופ' אמיר חצרוני מהמרכז האוניברסיטאי באריאל, שכתב מאמר ב"מעריב" תחת הכותרת "לחסל את החקלאות ולעבור להיי-טק". הפתרון היעיל, אמר חצרוני, הוא יבוא מחו"ל ושימוש נכון בגלובליזציה. "לא בטוח ששדרוג מגידול אבוקדו לפיתוח אפליקציות לסמארטפון הוא רעיון גרוע". גם אפליקציה שתחליף חלק מהפרופסורים בארץ זה לא רעיון כל כך גרוע כנראה.

הנה לראיה: פרופ' עומר מואב, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית ויועצו לשעבר של שר האוצר יובל שטייניץ, אמר השבוע כי ההתערבות של ההסתדרות בעניין מרווחי השיווק של חברות הדלק היא "שערורייה". תזכורת קצרה: יו"ר ההסתדרות עופר עיני ביקש משר התשתיות עוזי לנדאו לבחון מחדש את הכוונה להפחית את מרווח השיווק של חברות הדלק העומד על 71 אגורות לליטר, בטענה כי המהלך עלול להביא לפיטורי עובדים, כפי שהתריע בפניו יו"ר ועד העובדים בתחנות הדלק של סונול. עיני טען עוד כי ניתן להוזיל משמעותית יותר את המחיר, אם יופחת המס הגבוה (מאוד) שגובה המדינה.

את פרופ' מואב, כאמור, זה מקומם: "זו גישה שבאה לעזור לקבוצה מצומצמת של אנשים, כ-800 עובדי סונול, ועוד כמה עשרות בעלי הון השולטים בחברות לאספקת דלק, על חשבון האינטרס של 1.5 מיליון אזרחים הנוהגים בכלי רכב", הוא אמר. "בדומה לוועד עובדי סונול, מחר יבוא ועד עובדי תנובה וידרוש מעיני שההסתדרות תמנע הוזלה של הקוטג' ומוצרי החלב לטובת עובדי תנובה. הרי יהיה זה אבסורד", הוא הוסיף.

תפקידו של איגוד מקצועי

הדברים של מואב מבהירים עד כמה עמוק הוא הבלבול. הרי כל תפקידו של איגוד מקצועי הוא לדאוג לאינטרסים של אותם עובדים המאוגדים תחתיו. זה אומר שההסתדרות בהחלט צריכה להילחם יחד עם העובדים של תנובה או העובדים של סונול, אם אלה באמת מרגישים את חרב הפיטורים מעל ראשם. זה לא פופולרי: הרבה יותר נוח להילחם למען האחיות בבתי החולים שקורסות תחת הנטל, מאשר למען עובדים שמתנגדים למהלך שצפוי להיטיב מבחינה צרכנית עם הציבור הרחב.

צריך להיזהר מאוד מקידוש המחיר: עוף בשקל או 4 ספרים ב-100 הם יופי של מבצעים, השאלה מי משלם על זה בסוף. תחרות היא דבר מצוין וצריך לעודד אותה, אבל צריך גם לדאוג לאיזונים ולבלמים הנכונים. זה, בעצם, מה שביקש עופר עיני משר התשתיות עוזי לנדאו: תדאג להוזלת הדלק כי המחיר שלו שערורייתי, אבל תוודא שהדבר לא יבוא על חשבון מאות ואולי אלפי עובדים שילכו הביתה.

עומר מואב מציב 800 עובדים של סונול מול 1.5 מיליון שכירים עם רכב פרטי, אבל זו משוואה דמגוגית. היום אלה אמנם העובדים של סונול, אבל מחר יהיו אלה עובדים אחרים שיבקשו הגנה. הרי לשיטתו של מואב, צה"ל צריך היה להמשיך לרכוש מדים בסין משום שהם זולים שם, ולעזאזל תעשיית הטקסטיל המקומית.

מואב, כמו גם הגורמים שאוהבים לצטט אותו ושכמותו, רואים שני אויבים מרכזיים לשלומו של המשק: הטייקונים והוועדים. את אלה צריך לקצץ, ואת אלה צריך לפרק. באפריל אשתקד הוא התראיין לעיתון "כלכליסט", וככה הוא בחר לשבח את עבודתם של פקידי האוצר: "הם מנהלים מלחמה יומיומית נגד המונופולים הגדולים במשק ונגד ארגוני העובדים הגדולים ובעלי ההון". שימו לב למשולש של מואב: מונופולים, ארגוני עובדים גדולים ובעלי הון. ממש ציר הרשע.

מספיק להתבונן בסיפור האמיתי של עובדי סונול כדי להבין עד כמה זה מופרך: ההסתדרות נלחמה בשיניים כדי שחברת סונול הגדולה, שבבעלות הטייקון דוד עזריאלי, תכיר בוועד העובדים שקם לו בתחנות הדלק שלה. כמה עשרות מנהלי תחנות שחלקם פוטרו לפני ואחרי המאבק, וכמה מאות מתדלקים בשכר מינימום. זה לא היה מאבק על תוספות שכר, אלא על מעט ביטחון תעסוקתי שיימנע פיטורים שרירותיים. האם מישהו מאותם עובדים צריך להתנצל על זה שעופר עיני עומד לצידם?

הטעות של עיני

יו"ר ההסתדרות צודק כנראה במקרה של הדלק. הבעיה היא שהברית העמוקה שלו עם המעסיקים יוצרת חשדנות טבעית, ולפחות במקרה אחד הוא נתן סיבה טובה לכך: "גלובס" חשף לפני כמה חודשים כי ההתערבות של עיני הביאה להקפאת מתווה ההפחתה של מספר העובדים הזרים בענף הבניין, כאשר גם אז טען עיני שהוא עושה זאת לא למען הקבלנים אלא למען העובדים הישראלים שעלולים היו להיפגע. אז זה נשמע מופרך, וכך גם היום. עיני צריך לשמור מעתה את ההתגייסות שלו לטובת "הצד השני" רק כשהצד שלו (העובדים) באמת ובתמים עלול להיפגע, אחרת אף אחד לא יאמין לו.