לקראת "ברית המועצות"

האם כחלון ידחוף להקמת רשות תקשורת, ולמה כיום אין ברירה אלא להקים גוף כזה?

אחד מהרעיונות הוותיקים המסתובבים בעולם התקשורת הוא נושא "ברית המועצות". השרים רובי ריבלין ודליה איציק ביקשו כבר בזמן כהונתם לכונן את המוסד שיהווה איחוד רגולטורי של כל הגופים המשדרים בישראל. איציק אף ביקשה למנות את יורם מוקדי, אז יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, למי שיעמוד בראש הגוף החדש.

עם כניסתו לתפקיד, גם השר הפופולרי משה כחלון ביקש למסד את היוזמה ולפני מספר חודשים אך לקח את זה צעד קדימה - הוא רוצה להקים רשות תקשורת - גוף שיבטל את משרד התקשורת ויהפוך לרשות ציבורית עצמאית שתנהל את הטלוויזיה המסחרית והרב-ערוצית.

מאז חלפו חודשים ארוכים, ולפי שעה אין אדם במשרד התקשורת שעובד על הרעיון או על היוזמה. ובכלל, מאז שעבר חוק הרישיונות, נדמה כי עולם השידורים עצמו אינו מעניין כל-כך את משרד התקשורת. אולי משום שהוא אטרקטיבי הרבה פחות בעיניי הוגי הכותרות בעיתונים, מאשר נושא הסלולר הצרכני. השידור הטלוויזיוני וגורלו אינו "קוטג'י" מספיק.

ובכל זאת, קרו דברים מאז שעלה רעיון רשות התקשורת. האחרון שבהם הוא הצטרפות של סוג חדש של ערוצים - ערוצי נישה המבוססים וניזונים מפרסומות. זן חדש זה יהיה חלק ממערך ה-DTT, הטלוויזיה הדיגיטלית, אשר מעובה כיום במסגרת חוק חדש. הטיוטה אומרת היום שעידן+ יוכל להעלות על גבו גם ערוצים שיהיו מבוססי נושא - כמו ערוץ ספורט או ערוץ ילדים - שישדרו פרסומות ויהיו חינמיים.

מלחמה חוצת ערוצים ופלטפורמות

מדובר בסוג ערוצים שיצטרף לאלה המוכרים ואשר מתפרנסים מפרסומות - ערוצי הברודקאסט והערוצים הייעודיים. עד היום היו שני סוגים, מעתה יהיו שלושה, אשר לכל אחד מפתח רגולטורי אחר לחלוטין ואולי אף נעדר. זאת גם בעידן שהערוצים הייעודיים אינם עוד כשהיו.

ערוץ 9, לדוגמה, מבין שאינו יכול לדבוק בנישה שלו אם הוא רוצה לשרוד, לכן הוא משדר משדרי ספורט רחבי היקף וקהל. בקשת, בינתיים, מבינים שערוץ 24 לא יכול להמשיך להיות ערוץ קליפים בפרופיל נמוך אם הוא רוצה להרוויח ולשרוד, וכך, כשמזפזפים בין אפיקי הסקאלה, קשה להבין איפה מתחיל "היכל התהילה" ונגמר "הדור הבא 24/7", ומה הקשר של כל זה ל"חי בלה לה לנד". כולם נהנים מסוג פיקוח אחר, אבל כולם פונים לאותו קהל ובאותו אופן ובאותו סטנדרט הפקתי כמעט.

לא רק שמהלך ערוצי הנישה בפרסומות יטלטל את שוק הפרסום המקומי, הוא גם ישפיע ישירות על ערוצי הספורט והילדים הקיימים, למשל, ועל הזכויות שאותן הם רוכשים ושעליהן בסוף גם אנחנו משלמים.

כך שהמלחמה הזו, אינה חוצה רק את הערוצים המסחריים אלה גם את הטלוויזיה הרב-ערוצית ושידוריה - השוק הופך להיות קשור יותר ויותר, אבל הרגולציה ממשיכה להיות מנוהלת על-ידי אינספור גופים בעלי תפיסות עולם שונות. וזאת עוד לפני שבא לעולם ערוץ החדשות האטרקטיבי.

לכך מצטרף כמובן השידור הציבורי, שגם הוא מתנהל כמערב פרוע. הטלוויזיה החינוכית מחזיקה בערוץ משלה, ואין כיום כל מגבלה על כמות השידורים בה והאופי שלה. וערוץ 1? הגוף שאמור להיות בעל האחריות הציבורית הכבדה ביותר, ממשיך להתנהל מכינוס חזון אחד לאחר כבר שנים מבלי שאף אחד קובע את מכסות העבודה הברורות שלו.

בעוד שנה בדיוק יסיימו את תפקידיהם יו"ר מועצת הכבלים והלוויין הנוכחי, ניצן חן, ומנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה. באותו זמן ה-DTT צפוי להשתנות ולתפוס תאוצה בדמותו החדשה.

אי-אפשר להמשיך באף תהליך חקיקה בשוק התקשורת בצורה סבירה מבלי להחליט קודם כל וכבר עכשיו על כינון איחוד כל הגופים הרגולטוריים תחת גג אחד.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988