יחסים מסוכנים

כמעט אף אחד לא אוהב לומר שהוא פוליטיקאי. אפילו לא פוליטיקאים שזה עיסוקם. תשאלו את חברות הכנסת שהשתתפו בפרויקט הגדול שאנו מציגים פה. ניסינו לבודד משתנה מרכזי אחד: המיומנות הפוליטית שלהן. כמעט כולן מצאו דרך להתחמק מהתיוג. פוליטיקאית? אני?

קל להן לדבר אידיאולוגיה, ערכים, חזון. אבל כמה מכל זה יכול לצאת לפועל בלי הבנה של הסביבה הפוליטית?

ככל שהיא קריטית בהתנהלות של ארגון, המיומנות הפוליטית נתפסת כמעט כגנאי. היא מעוררת קונוטציות שליליות כמו תחמנות, קומבינות, תמרונים.

בניית קואליציות חשובה כדי להביא לעשייה בסביבה מונחית פוליטיקה כמו הכנסת, אבל היא משמעותית גם בעסקים. בעלי תפקידים שמבקשים לחולל שינוי, לרוב עלולים למצוא עצמם נתקלים בקנוניה, הנובעת מהרצון לשמר את המצב הקיים. שינויים תמיד מעוררים התנגדות, גלויה או נסתרת.

אתה רוצה לפרק את כיסי ההתנגדות? אתה חייב להיות מסוגל לגבש את התומכים שלך, לנטרל את המתנגדים ולשכנע את היושבים על הגדר לתמוך בך. בשביל זה אתה צריך להיות מיומן באיתור מוקדי ההשפעה, בתוך הארגון וגם מחוצה לו. מנהל עם חושים פוליטיים מפותחים יודע שהוא צריך לשמור על פרופיל נמוך בהתחלה. לקחת את הזמן, לאסוף מידע ולפתח יחסים בצורה חכמה. הוא צריך להבין את כיוון הרוח והמוטיבציות של האנשים שכבר נמצאים בחברה, לפני שהוא נוקט פעולה.

עולם החברות מלא בסיפורים של מנהלים שלא הצליחו להוציא לפועל מהלכים מבריקים, מפני שלא הבינו את ההקשר שבתוכו פעלו, או לא קיבלו את התמיכה של הכפופים להם, או הגורמים האחרים בסביבתם.

"עשיתי את כל הדברים הנכונים, אבל זה היה רק עניין פוליטי", התלונן בפניי סמנכ"ל השיווק של חברת מוצרי צריכה גדולה, "הסמנכ"לים האחרים רצו שהדברים ימשיכו כמו שהם כדי לא לאבד מהסמכות שהייתה להם, והם גרמו לאנשים לפעול נגדי. בסופו של דבר, המנכ"ל לא אוהב עימותים".

הוא היה בטוח שמעמדו מובטח. הרי הוא שיפר דרמטית את הביצועים בחטיבה שלו. אבל הנחת העבודה שלו הייתה מוטעית. משעה שהוא נכשל במבחן היכולת לנהל את היחסים החשובים ביותר בתוך הארגון, לשאר כבר הייתה חשיבות מוגבלת. הפוליטיקה הייתה זו שפגעה בו. האצת הצמיחה בהכנסות והגדלת נתח שוק, זה יפה. אבל, כמה מאכזב לגלות שלפעמים מה שצריך זה פשוט להבין מה עובר על הבוס ועל הקולגות. הוא נכשל בכך שלא הבין שהוא זקוק לאחרים כדי להצליח. הוא ציפה שהבוס שלו יסלק בשבילו את האופוזיציה. זה לא קרה.

כדי להצטיין בתפקיד, גם אם תעשה את כל הדברים הנכונים, אתה לא תמיד יכול לפסוח על הדבר הזה שלא מדברים עליו: הפן הפוליטי של חברה. זה שכולו מארג עדין של יחסים וחיבורים.

איך תדע שלפניך אדם ששולט באומנות הפוליטיקה הפנימית? איכשהו, אם תעקוב אחרי ההתנהלות שלו, תזהה ללא היסוס. יש לו מודעות עצמית חריפה וחושים מחודדים והוא יודע לקרוא במדויק את הזרמים הפוליטיים הלטנטיים. הוא פיתח רגישות לרצונות ולצרכים של המנהלים שלו ושל עמיתיו בעלי ההשפעה. הוא קולט בחושיו איך הבוס שלו רואה את הדברים מנקודת מבטו, אילו אנשים משפיעים עליו, לאיזו התנהגות הוא מצפה מאנשים בכירים. הוא עוקב אחרי ההיסטוריה של ההצלחות והכישלונות בארגון, ממפה במוחו כמה קבוצות בעלות השפעה יש, מהם דפוסי הנאמנויות שנוצרו. לקלוט את האווירה הפוליטית זה גם להבין מה הם הערכים להם מייחסים את החשיבות הגדולה בארגון.

הוא יודע לגרום לקולגות ולכפופים לו לצאת מגדרם כדי לעזור לו. איך? הוא דואג שלא להצטייר כמי שמקדם רק את ענייניו הוא. להיפך.

הגיליון הנוכחי מנסה להתעכב על התכונה החמקמקה הזו, אינטליגנציה פוליטית. במידה רבה היא משיקה ליכולת לנהל את עצמך רגשית, גם אם זה אומר לעשות דברים המנוגדים לאינסטינקט הטבעי שלך.

ראו את המנכ"ל הזה שסבל מהצקות בלתי פוסקות מצד גורם עוין שהכפיש אותו ועורר את התקשורת נגדו. מה עשה המנכ"ל? הלך ומינה את העוין המאוס עליו כסמנכ"ל בכיר אצלו. אבסורד? לא אצל הפוליטיקאי המתוחכם. "עדיף לי לנטרל אותו מבפנים מאשר לחטוף ממנו פגיעות כשהוא בחוץ", הודה. קשה לעיכול? בטוח. אבל נכון פוליטית, מסתבר. רק לבעלי עצבים חזקים במיוחד.

vered-r@globes.co.il