פרופ' גבריאל הלוי: "אני בעד שכמה שיותר ישראלים ילמדו משפטים"

הוא גדל במשפחה דלת-אמצעים בשכונת פרדס-כץ, ובגיל 37 בלבד הצטרף אל גוורדיית הפרופסורים הוותיקה באוניברסיטאות שמתמחה במשפט פלילי ■ תכירו את פרופ' גבריאל הלוי

5 פרופסורים למשפטים שמתמחים במשפט פלילי פעילים באוניברסיטאות בישראל: עמנואל גרוס מאוניברסיטת חיפה, בן 62; פרופ' אהרון אנקר מאוניברסיטת בר-אילן, בן 74; פרופ' מרדכי קרמניצר מהאוניברסיטה העברית, בן 69; פרופ' מרים גור-אריה מהאוניברסיטה העברית, בת 67; ופרופ' אליעזר ליברמן מאוניברסיטת תל-אביב, בן 66.

לפני כשבועיים, בגיל 37 בלבד, הצטרף אל הגוורדיה הוותיקה והמכובדת גם גבריאל הלוי, מהפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שתוך 4 שנים בלבד מסיום הדוקטורט קיבל דרגת פרופסור.

את הדוקטורט קיבל הלוי לפני 4 שנים. בספטמבר 2008 הוא קודם לדרגת מרצה בכיר, ומאז פרסם 7 ספרים בארץ, שני ספרים בחו"ל וכ-35 מאמרים. ספרו "תורת דיני העונשין", שגם משמש כספר לימוד מרכזי במכללות ובאוניברסיטאות למשפטים, מצוטט רבות בבית המשפט העליון.

גילו הצעיר של פרופ' הלוי אינו הדבר היחיד שמבדיל אותו משאר הפרופסורים למשפט פלילי. מי ששומע על הרקע המשפחתי והסוציו-אקונומי שממנו הגיע מתקשה להאמין שבגיל כה צעיר הוא הגיע להישגים כה מרשימים.

הלוי גדל במשפחה דלת-אמצעים בשכונת פרדס-כץ, ליד בני-ברק, שבה התגוררו משפחות פשע רבות בתקופת התבגרותו. את חדרו הקטן חלק כילד עם הוריו ושני אחיו.

"בשלב מסוים הוריי לקחו הלוואות ומשכנתאות כדי לעבור דירה, ואחרי מאמצים רבים קנו דירה מקבלן, גם היא בפרדס-כץ. אבל אחרי כמה חודשים הקבלן פשט את הרגל, ונשארנו בלי הכסף. הוריי נאלצו לקחת הלוואות נוספות, וזו הייתה מכה שהם לא התאוששו ממנה כל החיים", הוא מספר, בראיון בלעדי ל"גלובס".

בישראל נאלצים סטודנטים רבים לממן את לימודיהם בעצמם. הלוי מימן את לימודיו כבר בתקופת התיכון. "למדתי בתיכון 'עירוני בני-ברק'. כשהגעתי לשם, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הייתי במסגרת שיכולתי ללמוד את העולם, ועשיתי בגרות עם המון יחידות. מכיתה י' כמעט כל יום הייתי מגיע הביתה והולך לעבוד בעבודות מזדמנות. בין השאר הייתי שוטף כלים באולמי אירועים ועבדתי כפועל במאפייה. עבדתי כדי לממן את ההוצאות הרבות שמסביב ללימודים, כמו טיול שנתי, מחברות וספרים".

בכיתה י"ב, כשהגיעו תוצאות בחינות הבגרות של הלוי במתמטיקה ובפיזיקה - 100 בשני המקצועות - הבינו בבית-הספר שהוא לא "עוד תלמיד".

"אחרי שקיבלתי 100 ב-5 יחידות במתמטיקה וגם ב-5 יחידות בפיזיקה", מספר הלוי, "טילפן אליי מנהל בית-הספר, ובקול רוטט אמר לי 'מה עשית לנו? אנחנו לא מאמינים'. הייתי התלמיד הראשון בתולדות בית-הספר שקיבל 100 במתמטיקה ובפיזיקה, והמורים בכו מהתרגשות".

- על הרקע שממנו הגעת, איך אתה מסביר את ההצטיינות שלך בלימודים?

"אבי, שהיה כבאי, ואמי, שהייתה עקרת-בית, לא היו אמנם אקדמאים, אבל הם מאוד דחפו אותי ואת אחיי ללמוד כדי לצאת ממעגל העוני. בתלמוד יש פתגם חכם שאומר 'היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה'. התפיסה היא שלעשירים ולשבעים אין את התשוקה ללימודים, ואילו לעניים שיודעים מצוקה ורוצים מאוד להתקדם ולצאת ממנה יש את התשוקה הזו.

"באמירה הזו יש הרבה כדי ללמד עליי. גם אחיי הגיעו להישגים. אחי הוא סמנכ"ל בחברת המזרח (יבואני מכוניות לנדרובר), ואחותי הצעירה היא סטודנטית. ולא רק הם. אני חייב לומר שלמרות הדימוי השלילי של פרדס-כץ, גם חבריי מבית-הספר לא יצאו עבריינים, אלא טייסים, עורכי דין ואנשי עסקים. רובם המכריע עזב את השכונה".

אחרי שסיים את התיכון, וכחלק מ"המסע" שלו החוצה מהעוני ומהמצוקה אל לב החברה הישראלית, התנדב הלוי לצנחנים. "רציתי להשתייך, וכומתה אדומה הייתה חלום שלי. התגייסתי לגדוד 890 של הצנחנים והכרתי אנשים חדשים ושונים, שחלקם הפכו להיות חברי נפש שלי. במהלך השירות נפצעתי בתאונת צניחה, אבל המשכתי בקרבי ויצאתי לקורס קצינים. שרתי בקבע כשנה וחצי והשתחררתי. בבוקר שבו השתחררתי נסעתי לבקו"ם, ומשם ישר להרצאה הראשונה בלימודי המשפטים באוניברסיטת תל-אביב".

בזכות עדנה ארבל

ההחלטה ללמוד משפטים התגבשה אצל הלוי בזמן השירות בצנחנים. המשיכה למשפט נבעה מכך שמדובר בתחום אפור ומורכב, שבו אפשר לראות דברים בצורה רחבה ומגוונת. בתחילת הדרך חשב הלוי שאת הקריירה המשפטית יעשה כעורך דין, ואל האקדמיה הוא נקלע כמעט במקרה.

"רציתי להיות עורך דין, ולא חשבתי שאהפוך לאקדמאי. במהלך הלימודים עבדתי בטרום-התמחות אצל עו"ד עופר ברטל המתמחה בפלילים, ומיד אחר-כך פתחתי משרד עצמאי והתחלתי לעבוד כסנגור פרטי. במקביל עשיתי תואר שני באוניברסיטת תל-אביב.

"המעבר שלי לאקדמיה היה ממש מקרי. שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, הייתה אז פרקליטת המדינה והעבירה קורס בדיני עונשין בקריה האקדמית אונו. ימים ספורים לפני תחילת הקורס הודיעה ארבל שהיא לא תוכל ללמד אותו, ובקריה חיפשו מחליף 'מהיום למחר'. במקרה הגיעו אליי, וכשראיתי שבימי שלישי הקרובים אין לי דיונים בבית המשפט, אמרתי 'יאללה, מתאים לי', והתחלתי ללמד קורס בדיני עונשין. אחרי 3 שבועות דיקן הקריה האקדמית, פרופ' דודי שוורץ, הציע לי משרה קבועה. בדיעבד, נודע לי שהסטודנטים ביקשו מההנהלה שאמשיך ללמד".

היום, קשה להלוי לדמיין מה היה עושה אילולא קיבל הזדמנות ללכת לאקדמיה, כי הלימוד והמחקר הם הדברים שהוא הכי אוהב לעשות בחיים.

כששואלים את הלוי מה דעתו על הצפת מקצוע עריכת הדין ועל הטענה שיש הרבה יותר מדי סטודנטים למשפטים, השאלה אינה מוצאת חן בעיניו. "אני בעד שכמה שיותר ישראלים ילמדו משפטים. מה אכפת לנו שכל שנה יהיו עוד 10,000 אנשים עם השכלה משפטית בישראל? במקום שידברו על מה היה אתמול ב'האח הגדול' וב'הישרדות', ידברו במונחים של כבוד האדם וחירותו.

"מדובר בהשכלה בסיסית וחשובה לכל איש עסקים, פוליטיקאי או דירקטור. לגבי כמות עורכי הדין, ככל שתגדל כמותם בישראל - כך השירות המשפטי שנקבל ייהפך לזול יותר".

האג'נדה שלו תואמת את האג'נדה של הקריה האקדמית אונו, ולכן הוא לא היה מוותר על הקריה בעבור עבודה במוסד אקדמי אחר. "שכר הלימוד בקריה האקדמית הוא אמנם כ-27 אלף שקל בשנה, אבל מערכת המלגות שלנו כל-כך רחבה, שאוכלוסיות שלמות זוכות לקבל השכלה משפטית בלי שהן משלמות כמעט דבר.

"הוויכוח שלי עם הקריה הוא על תנאי הקבלה ללימודי משפטים. לדעתי, צריך להוריד את תנאי הקבלה ולאפשר לכל מי שרוצה ללמוד משפטים, כמו שנהוג באירופה. תואר במשפטים הוא הכי קרוב לתואר BA כללי".

עד היום פרסם פרופ' הלוי כ-35 מאמרים בארץ ובחו"ל בכתבי העת של האוניברסיטאות המובילות בעולם. מחקריו, שחלקם חלוציים בתחום בעולם, מתמודדים עם הבעיות המודרניות של המשפט הפלילי, וחלק ניכר מן הפתרונות שהציע אומצו על-ידי בתי המשפט בישראל.

לאחרונה הוא פרסם, למשל, מחקר שבו טען כי ככל שיש יותר ענישה כך ירבו העבירות, וההרתעה מביצוען תלך ותפחת. "אדם שיוצא בגיל 60 מהכלא ילך ישר ויבצע עבירה, ויסגיר את עצמו כדי לחזור לכלא, אין לו מה לחפש בחוץ".

מצוטט בעליון

פסקי דין רבים של בתי המשפט, כולל העליון, נעזרים בכתביו של פרופ' הלוי וברעיונות שבהם. דוגמה לכך מהעת האחרונה היא השימוש שעשו בתי המשפט בתיאוריה של הלוי על "מבחן התכנון המוקדם".

הלוי: "כתבתי, שהדרך הנכונה להבחין בין 'מסייע' לעבירה פלילית לבין 'מבצע בצוותא' של עבירה פלילית היא לפי החלק שנטל הנאשם בתכנון המוקדם של העבירה ולא בביצועה בפועל. בית המשפט העליון אימץ את האבחנה הזו ב-2008, והוא עושה בה שימוש קבוע, לעתים תוך שהוא מצטט אותי.

"כך יכולים היו בתי המשפט המחוזי והעליון לקבוע כי שלום ימיני לא היה 'מבצע בצוותא' במעשה הדריסה של מיטל אהרונסון ז"ל, בגלל שלא היה תכנון מוקדם למעשה" (בינואר השנה הקל בית המשפט העליון משמעותית בעונשו של ימיני, שהיה מעורב בהריגתה של מיטל אהרונסון ובפציעתה של חברתה מלי יזדי באוקטובר 2008 בתאונת פגע וברח בתל-אביב. השופטים יצחק עמית, אדמונד לוי וחנן מלצר קבעו כי לא ניתן להרשיע את ימיני, שהיה הנוסע ברכב, כמבצע של העבירה, אלא כ'מסייע' בלבד, ולפיכך הפחיתו את עונשו מ-5 שנות מאסר לשנתיים וחצי. ח' מ').

תקדים נוסף בעליון, שמבוסס על כתבי הלוי, הוא זה הקובע כי בביצוע עבירה אין משמעות למניע. במקרה של השוטרים הנוקמים מנהריה קבע העליון כי טענת השוטרים שהם "רצו לעשות צדק" ושהמניע שלהם לא היה פלילי, אינה משנה לעניין ההרשעה.

"כתבתי שגם רובין הוד צריך היה להיות מורשע היום בישראל, כי לא מתחשבים במניע", אומר פרופ' הלוי, ובבדיחות-הדעת מוסיף כי "כדי להיות שודד חוקי, רובין הוד היה צריך להיבחר לפרלמנט".

- למה בחרת ללמוד משפטים?

"בגיל 17 למדתי מתמטיקה במכון ויצמן. עמד מולי פרופסור עם מבטא רוסי כבד, ודיבר על היישומים של המספרים המורכבים בתורת היחסות. בינתיים בחוץ קרסה ברית-המועצות. המשפטים הם חלק מהחיים, הם אחוזים במציאות כל הזמן, וזה מה שאני אוהב בתחום הזה".

- מה אתה אוהב במקצוע?

"שהעיסוק שלי קשור באופן הדוק לחיי היומיום".

- מה אתה לא אוהב במקצוע?

"אני סולד ממאבקי הכוח באקדמיה, מהשנאות הקטנות שלא מוסיפות כלום לאיש. למזלי, בקריה האקדמית אונו עדיין לא נתקלתי בתופעות כאלה, אלא בעיקר בהליכים החיצוניים בדרך לקבל את הפרופסורה".

- מה אתה עושה אחרי שעות העבודה?

"יש דבר כזה? אני עובד מהבוקר עד הלילה".

- מהן השאיפות שלך לעתיד?

"לעזור לגרום לכך שתיעשה רפורמה רחבה ומקיפה בחוק העונשין בעיקר בתחום של דיני עבירות. צריכה להיות בחקיקה תפיסה של האחדה של החוק, וליישם את החשיבה החדשה שכבר קיימת בנושא. למשל, חסרה לנו עבירה בין רצח בכוונה תחילה להריגה (רצח מדרגה שנייה). התפקיד של האקדמיה בעיצוב של חוק צריך להיות תפקיד מרכזי".

המשפט הפלילי - 'קו ההגנה' האחרון

בעקבות התפרקות הנורמות המוסריות והאתיקה בחיים הפרטיים ובחיים הציבוריים בישראל, נותר המשפט הפלילי "קו ההגנה האחרון". התוצאה היא שקווי הגבול בין "מותר" ל"אסור" בעיני הציבור הם קווי הגבול של המשפט הפלילי. כלומר, אם אין איסור פלילי בעניין מסוים - הוא מותר.

פרופ' הלוי רואה בתופעה הכרח בל-יגונה, ומסביר: "המשפט הפלילי נחשב פעמים רבות ל'מפלט האחרון' באכיפת הנורמות החברתיות. לפי תפיסה זו, קודמות למשפט הפלילי נורמות מוסריות, אתיות, חינוכיות ומשמעתיות. בחברה שבה נורמות אלה הן אפקטיביות, המשפט הפלילי מופעל לעתים רחוקות יותר, מאחר שהמענה שניתן לבעיות חברתיות באמצעות נורמות אלה הוא אפקטיבי, ואין צורך לפנות למשפט הפלילי.

לדברי הלוי, "בעידן המודרני קיימת תופעה גלובלית של התפרקות הנורמות הללו, והיא קיימת גם בישראל. המשפט הפלילי, בלית ברירה, נכנס לחלל שנוצר וממלא את תפקיד אכיפת הנורמות החברתיות. התוצאה הנגזרת היא שהפנייה למשפט הפלילי נעשית בתדירות גבוהה יותר. כך, קיימות עבירות פליליות רבות יותר בספר החוקים, וקיימת אכיפה פלילית בהיקף רחב יותר, מאחר שזהו אכן המפלט האחרון".

הלוי מציין כי בטווח הרחוק, ניתן יהיה להתמודד עם התופעה בדרך של חינוך לערכים והשקעת משאבים בחינוך, אך בינתיים אין מנוס אלא להעמיק את המשפט הפלילי ולהרחיב אותו, כדי שישקף תמונה מדויקת יותר ועדכנית של 'אסור' ו'מותר', ולעתים אף לכפות ערכי מוסר באמצעות משפט פלילי.

הלוי: "למעשה, המגמה הזו של אכיפת המוסר באמצעות המשפט הפלילי כבר קיימת בישראל זה שנים רבות, ודוגמה לכך היא החוק למניעת הטרדה מינית שחוקק בשנת 1998. חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית הייתה הכרחית, והיא נועדה להצביע על קווי הגבול שבין 'מותר' ל'אסור' ביחסים אישיים, לרבות במקום העבודה, בשירות הצבאי, במוסדות לימודים וכדומה".

דוגמה נוספת של הלוי לאכיפה של המוסר באמצעות המשפט הפלילי היא בתחום החניה. "כדי שנהגים לא יחנו את רכבם בלי להתחשב בציבור הנכים, אין כיום די בהסברה או בחינוך, ויש צורך בעבירות פליליות ספציפיות האוסרות על חניה במקומות ספציפיים המיועדים לנכים, ובאכיפה מוגברת של עבירות אלה. במקום שבו המוסר כשל, למשפט הפלילי היה סיכוי טוב יותר להצליח".

פרופ' גבריאל הלוי

גיל: 37

מגורים: רמת-גן

מצב משפחתי: נשוי שתי בנות, בגיל שנתיים ושבע

תפקיד: פרופסור למשפטים ומרצה בקריה האקדמית אונו

ותק באקדמיה: 9 שנים

תחום התמחות: משפט פלילי

משפטן מוערך בתחום: "בתחום הפלילי, פרופסור יובל לוי ופרופסור עמנואל גרוס. רוחב היריעה שלהם במשפט הוא דבר נדיר. באקדמיה, פרופ' דודי שוורץ, רקטור הקריה האקדמי. הוא עבורי חבר אישי, מורה רוחני ואח"

עוד משהו: כתב דוקטורט באוניברסיטת חיפה בנושא "השותפות העקיפה לדבר עבירה", בהנחיית פרופ' עמנואל גרוס