צעד בונה אמון: פחות שרים

פחות דברנים, אוכלי לחם חסד ורודפי כבוד, היו עושים אולי משהו לפתרון בעיה ש"זיהו"

כל מחאה עממית צריך שתהיה לה מטרה מיידית. כלומר, דרישה שאפשר לבצעה עכשיו - לא מחר, לא בעוד חודש, לא בעתיד. מחירי דיור מוזלים היא דרישה חשובה וצודקת מאין כמותה. אבל גם אם ראש הממשלה ייגש מיד למלאכה, זה ייקח זמן. צריך לתכנן, אחר כך לאשר, ורק אז להתחיל לבצע.

בינתיים, אתם יודעים מה יכול לקרות לפריץ או לכלב.

שחיתות מידות

אם אני מבין נכון, אז מה שמרגיז את המפגינים, ואת רובנו, זה לא רק ענין הדיור, אלא גם התחושה שהפוליטיקאים דואגים רק לעצמם ומצפצפים על הציבור. אחד הסמלים המובהקים ביותר של שחיתות המידות הזאת היא מספר חברי הממשלה. יש לזה לא רק פן מוסרי-ציבורי, אלא גם מעשי. ממשלה מסורבלת, כמו כל גוף הסובל מתופעה זו, היא ממשלה לא מתפקדת, בוודאי לא ביעילות.

זיהו ולא עשו

נתניהו אמר ביום ראשון בישיבת הממשלה כי "אנו (הממשלה) לא רק מזדהים עם (הבעיה) - זיהינו אותה לפני שנים". אם זיהו - למה לא עשו דבר כדי לפתור את המצוקה? עכשיו אומר נתניהו שניתן למצוא פתרונות, ומכך צריך להבין שקודם לכן פשוט לא חיפשו אותם. למה?

כשבחדר ישיבות אחד יושבים 30 שרים (ועוד יועצים ומוזמנים) בלתי אפשרי לעבוד ולדון בצורה רצינית. אולי אם היו פחות שרים, פחות דברנים, פחות רודפי כבוד, פחות אוכלי לחם חסד - אולי אז הייתה הממשלה מסוגלת לבצע את מה שהיא מזהה (אם בכלל זיהתה משהו). (ולא נשכח את תשעה סגני השרים שבוודאי אינם מוסיפים יעילות או חסכון).

חסכונית ויעילה

אנשי מחאת האוהלים הוכיחו שיש אי נחת גדולה בציבור מהתנהלות הממשלה לא רק בתחום הדיור. הם הרוויחו, לכן, את הזכות לדרוש מהממשלה צעד בונה אמון: 18 (שמונה עשר) שרים, ללא סגנים. ממשלה הרבה פחות יקרה, והרבה יותר יעילה. זו צריכה להיות הדרישה האולטיטמטיבית.

עד שיאמרו "רוצים אנחנו".

מדובר במהלך שאם הממשלה באמת בעלת כוונות טובות, כפי שהיא מבקשת שנאמין, אפשר לבצעו בקלות ובמהירות. כי פונקציונלית אין צורך במספר שרים גדול יותר. ברגע שישחררו את השרים המיותרים, יישאר גוף רזה ובריא. נתניהו עצמו הצביע בעבר בעד הצעת חוק להגבלת מספר השרים ל-18. האם מוגזם לדרוש ממנו ליישם את דעתו, אותה הביע בינואר 2007, כשלוש שנים בלבד לפני שהקים את המפוטמת בממשלות ישראל? מה גם שבממשלה הקודמת שנתניהו עמד בראשה (96-99), אכן היו רק 18 שרים.

צריך לראות דרישה כזאת כמבחן לנכונותה של הממשלה להקשיב לקול אזרחיה. אם את הדרישה המובנת והמינימלית הזה, שראש הממשלה תמך בה - אם את זה לא יסכימו לקבל - אז נדע שאין עם מי לדבר, אין למי להאמין, וצריך להמשיך את המחאה ולהעצימה עד שיגידו "רוצים אנחנו".