נתניהו חייב לבחור עכשיו: התעלמות ממעמד הביניים - או יציאה לדרך חדשה ושינוי בחלוקת העוגה

הטעויות הקשות של רה"מ ■ השתיקה המטרידה של סטנלי פישר, האשם העיקרי בבועת הנדל"ן ■ וגם: הספינים המכוערים של דיקטטורת האוצר שנועדו להסתיר את הטבות המיליארדים שקיבלו טבע, כיל וישקר על חשבון מעמד הביניים ■ טור סופ"ש / אלי ציפורי, סגן עורך "גלובס"

1. ממשלת נתניהו צודקת לפחות בעניין אחד: היא לא הגורם היחיד, ובוודאי שלא העיקרי, בניפוח מחירי הדיור. העלייה החריגה במחירי הדירות פשוט נפלה במשמרת של הממשלה הזו, לאחר הזנחה שנמשכה לאורך שנים ארוכות. אלא שנתניהו לא יכול להתלונן - הוא מכיר היטב את כללי המשחק הפוליטיים האכזריים: כשאתה במשמרת - אתה אחראי, לטוב או לרע, גם להשלכות ולתוצאות של דברים שלא היו בשליטתך. כמו כולנו, גם מנהיגים צריכים המון מזל ועיתוי טוב. העיתוי של הזינוק במחירי הדיור היה אחד הגרועים שנתניהו יכול היה לחלום עליו, אבל הוא בהחלט עלול לשלם עליו ביוקר.

2. האשם העיקרי במחירי הדיור, אם אפשר לקרוא לו אשם, או לפחות אשם שלא בטובתו, הוא נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. כפי שבנק ישראל יודע, והוא אף הודה בכך בריש גלי במחקריו, הקשר הישיר בין המדיניות המוניטרית להלוואות המגובות במשכנתה הוא שהמריץ את עליית מחירי הדיור בשנתיים וחצי האחרונות, במיוחד לאחר הורדת הריבית לרמה אפסית ברבעון הראשון של 2009. הותרת הריבית הנמוכה על כנה במשך תקופה כה ארוכה הסבירה, כך טוען בנק ישראל בעצמו, שני שלישים מעלייה מסחררת של עשרות אחוזים במחירי הדירות, בעוד מלאי הדירות (ההיצע, לו אחראית הממשלה) הסביר רק שישית מהעלייה.

לפישר ולבנק ישראל יש הסברים מצוינים ואף מוצדקים לריבית האפסית - הרצון להאיץ את הצמיחה במשק על רקע המשבר הפיננסי והגנה על שער הדולר - אבל פישר והבנק חייבים להתמודד ביושר ובאומץ עם הביקורת על מדיניותם, גם אם היא סוג של חוכמה בדיעבד. האם הריבית הריאלית השלילית לא נמתחה על פרק זמן ארוך מדי, דבר שגרם לליבוי הספקולציות, במיוחד על רקע קצב הצמיחה המעודד של המשק והחריגה מיעדי האינפלציה? האם הצעדים הרגולטוריים להקשחת תנאי המשכנתאות בריבית הפריים היו מהוססים מדי, עדינים מדי ומאוחרים מדי?

גם העובדה שפישר ודוברי הבנק התעקשו למכור לציבור את התזה שאין בועה בשוק הדיור ושהם עומדים על המשמר למנוע היווצרות בועה כזו, אינה מדברת לזכותם. לכל בר-בי-רב היה ברור שמדובר באמ-אמא של הבועות, רק שלבנק ישראל היה כנראה נוח להדחיק זאת ואף לשמור על רמה גבוהה של מחירים. מאכזבת ומטרידה גם השתיקה של המבוגר האחראי לאורך גל המחאה החברתית הגדול ביותר בישראל זה עשרות שנים.

כשהוא רוצה, פישר מתבטא על כל נושא כלכלי שעל סדר היום, אבל בנושא הכי חם, כשהאדמה בוערת, כשהאזרחים זועקים - החליט פישר להיעלם מעל פני האדמה. זה מאכזב, כי בנק ישראל מתח במנשריו ביקורת מרומזת על מדיניות המסים של נתניהו ועל המשך ההורדה של מסי החברות והשפעתם על הפערים החברתיים, אבל בדיוק כשהלבה רותחת, החליט פישר לגבות את תוכנית הדיור מס' 5 או 6 או 7 של נתניהו בהודעה לקונית ולהתעלם לחלוטין מרעידת האדמה החברתית ו/או להציע הצעות לפתרונה.

3. ממשלת נתניהו אינה אחראית לניפוח מחירי הדיור, אבל את הביקורת על המדיניות החברתית שלה היא הרוויחה ביושר. האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו, עוד בתקופות כהונותיו הקודמות כראש ממשלה ושר אוצר, וההתעקשות לדבוק בה בשנתיים האחרונות, שחקה עד דק את השכבות החלשות ואת מעמד הביניים וגרמה לפיצוץ החברתי. ההשלכות הקשות של ההחלטות להפחית את שיעורי המס על הון ועל החברות ולהעלות את המסים על העבודה ואת המסים העקיפים תוארו פה שום ושוב כגורם העיקרי בהרחבת הפערים החברתיים ובפגיעה הקשה במעמד הבינוני והנמוך.

התוצאה של מיסוי נמוך מאוד על עשירים ומיסוי גבוה מאוד על מעמד הביניים, הייתה שהעשירים גרפו את כל השמנת של הצמיחה במשק. לפערי המיסוי הללו הצטרפו עוד שני גורמים, כתנועת מלקחיים שחנקה את האזרחים (ראו גרף מצורף מטה). מצד אחד, שכר נמוך שנשחק ריאלית בממוצע בארבע השנים האחרונות; מצד שני - פירוק מדיניות הרווחה שהובילה לגידול דרמטי בהוצאות הפרטיות על בריאות וחינוך.

השורה התחתונה: אנחנו מרוויחים כבר שנים את אותה משכורת (ריאלית, עם האינפלציה המזויפת בישראל), אבל מוציאים הרבה יותר על מסים, על שירותים שהיו אמורים להיות שווים לכל נפש, ומשלמים ביוקר על המנטליות החזירית שהתפשטה בסקטור העסקי וגררה מחירים גבוהים על מזון וכד' (לכאורה שוק חופשי, בפועל שוק מתואם כמעט בכל תחום, לא תלוי כלל במספר המתחרים).

לצד של השכר השחוק אחראיות הממשלה וההסתדרות, שהחליטו להפקיר את העובדים הבלתי מאוגדים ל"כוחות השוק" ויצרו דור של עבדים מודרניים. אל תטעו: לבעלי העסקים, מהבינוניים ועד הגדולים, יש חלק גדול במדיניות העסקה נצלנית ופוגענית שמצפצפת על זכויות עובדים. יש להם אינטרס להנמיך שכר ולצמצם זכויות עובדים ולהפוך אותם לתלותיים, כאלה שמפרפרים סביב עבודתם 12 שעות ביממה וחוזרים מותשים למשפחתם.

אנחנו שומעים את הקולות של האנשים שם למעלה, האנשים שגרפו את כל השמנת מהצמיחה במשק, ש"מזדהים" עם המחאה ו"מבינים את המצוקה". אל תזדהו, אל תבינו. שלמו יותר לעובדים שלכם גם אם זה יפגע ברווח שלכם ובדיבידנדים שאתם מושכים. לא, לא מדובר בסוציאליזם או בקומוניזם, מדובר בקפיטליזם מאוזן קצת יותר וחזירי הרבה פחות.

לצד של פירוק מדינת הרווחה אחראית באופן בלעדי הממשלה. מערכת הבריאות הציבורית, למשל, הפכה למרוסנת וקמצנית מדי ועודדה את הגידול בהוצאה הפרטית על בריאות. התוצאה הייתה שמאז 1997 אין כמעט שום תזוזה בהוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג, אבל יש תזוזה גדולה מאוד בהרכב הפנימי של ההוצאה על הבריאות - המימון הפרטי קפץ מ-30% ל-42%, המימון הממשלתי ירד מ-39% ל-32%. המפסידים העיקריים מכל העניין הזה: כרגיל, השכבות החלשות ומעמד הביניים שמאבדים אט-אט את הזכות היסודית לטיפול בריאותי ראוי דרך המערכת הציבורית.

נתניהו חייב עתה לבחור: להתעלם מהקולות לשינוי חלוקת העוגה במשק ולהמשיך בספינים, בדמגוגיה ובסיסמאות דרך מקורביו בתקשורת (אלו אותם מקורבים שהביאו עלינו את האסון של ועדת בכר, האסון שהשית עלינו עוד מס של 5 מיליארד שקל בדמי ניהול, והיד עוד נטויה) או להקשיב לקולות המחאה ולצאת לדרך כלכלית חדשה וארוכה: לעצור מיד את מתווה הורדת המס, להתעקש על כך שהעשירים ישלמו יותר מסי הכנסה והון - הרבה-הרבה יותר, להתעקש על הורדת חלק מהמסים העקיפים ולהתעקש על מדיניות שתוביל לגישה לבריאות ולחינוך.

הוא צריך להודות בטעויותיו, להסביר לציבור שמדיניות כלכלית חדשה אינה יכולה להפוך את היוצרות תוך שבוע, חודש או שנה. מה שנהרס ב-20 השנה האחרונות, גם נסים לא יכולים לתקן.

4. הנה סיפור שממחיש בצורה הטובה ביותר את העיוות בחלוקת עוגת ההכנסות במשק וגם את האופן שבו עובדת הדיקטטורה הכלכלית של מדינת ישראל. בחודשים האחרונים הקדשנו שני טורים לחוק החדש לעידוד השקעות הון, חוק שערורייתי, שהפך את ישראל לגן עדן לחברות יצואניות ויצר להן את אחת מסביבות המס הנמוכות ביותר בעולם. האוצר החליט לרענן את החוק ולהוריד בהדרגה את המס לתאגידים יצואנים לשיעורים עלובים ומגוחכים של 6%-12% עד 2015. מדובר בהטבות מס ענקיות, של מיליארדי שקלים בשנה, לחברות כמו טבע, ישקר, צ'ק פוינט וכד'.

הטבות מס הן דבר מקובל ואף רצוי בתמרוץ הקמת מפעלים, במיוחד בפריפריה, אלא שהשאלה כאן היא מידתיות ומה שיותר חשוב, מה יוצא לעובדים ולתנאי שכרם מכל ההטבות הללו? מדוע לתמרץ במיליארדים חברות ענק ותיקות, שממילא נהנות בישראל מסביבת מס נוחה? האם שיעורי המס הנמוכים ממילא שלהן בישראל אינם מתמרצים אתן להשקעות חדשות והאם האיום בנטישת ישראל הוא תירוץ מספיק טוב להתרפס בפני חברות הענק ולהעניק להן הטבות במיליארדים?

בוודאי שלא, אלא שהדיקטטורה החליטה כך והיא לא מוכנה למסור אף נתון אחד כדי שיהיה אפשר לקיים דיון ציבורי ביעילות החוק ובתרומתו לתעסוקה. המיליארדים עפים בלי שאיש מבין, בלי שאיש יודע, ורק יודעים שחיים שני, מנכ"ל משרד האוצר ולשעבר מנכ"ל חברת ההיי-טק נייס, שימש כלוביסט של החוק החדש ודחף אותו בהתלהבות. שני עומד על דעתו שהחוק החדש דווקא העלה את המס ליצואניות, אך לא מספק נתון אחד שיתמוך בתזה שלו.

לאחר הטור האחרון בנושא קיבלנו מייל אנונימי שטען שחברה בודדת קיבלה בשנה אחת בלבד הטבת מס בלתי נתפסת של 2 מיליארד שקל(!) בעקבות המייל צללנו לדו"ח של מינהל הכנסות המדינה בפרק שדן במיסוי חברות והבנו שהמידע מדויק. מתברר שהטבת המס שניתנה בשנת 2009 השפיעה בצורה דרמטית (לשלילה כמובן) על ההכנסות ממיסוי חברות באותה שנה. הדו"ח ציין זאת במפורש, אף שלא נקב בשם החברה ובהיקף ההטבה.

פנינו לאוצר וביקשנו לקבל לידינו את פירוט הטבות המס לתאגידים לאורך העשור האחרון בשם זכות הציבור לדעת לאן מתעופפים כספיו. התשובה שקיבלנו: יש חובת סודיות על-פי פקודת מס הכנסה. הסברנו לאוצר שהפקודה מדברת על חבות ולא על הטבה, שהיא למעשה נכס ציבורי ולכן חייבת בגילוי ובשקיפות. התשובה שקיבלנו: זה נמצא בטיפול היועץ המשפטי של האוצר. למרבה הפלא, במהלך ה"טיפול" הדליף האוצר את שם החברה לאנשי שלומו בתקשורת (אפשר כבר לגלות: מדובר בענקית הגנריקה טבע) וקיבל בתמורה כיסוי מינורי לאחת משערוריות המס הגדולות של העשור (הטענה הייתה: החוק החדש שוויוני יותר).

זו דרכו של האוצר מימים ימימה: ספינולוגיה מסוכנת ומתוחכמת, בשילוב עם דו-פרצופיות. אם חובת סודיות חלה על שמות החברות והיקף ההטבה, כפי שטוען האוצר, מדוע הוא מדליף זאת בעצמו? רגע, רגע, איך לא הבנו את העניין? דיקטטורה אינה צריכה לציית לחוקים, כי דיקטטורה עושה מה שבא לה.

בכל מקרה, טוב שהנושא צף עכשיו לדיון ציבורי. לפי ההערכות שלנו, האוצר חילק בעשור האחרון הטבות מס של כ-15-20 מיליארד שקל לשתי חברות בלבד - טבע וישקר. מדובר בסכומים בלתי נתפסים, בלתי הגיוניים ובלתי מידתיים. זה גן עדן תאגידי, שמתבטא בסופו של דבר, בחלקו, במיסוי העקיף הכבד על האזרחים. מי נהנה ממנו? במקרה של טבע מדובר בבעלי המניות המפוזרים מאוד שלה. במקרה של ישקר מדובר במעטים: משפחת ורטהיימר ו-וורן באפט שגרפו מיליארדים בהטבות מס. משפחת ורטהיימר גילתה יזמות וכישרון תעשייתיים יוצאי דופן ומגיעות לה תשבוחות רבות, אבל לצדן היא גילתה גם כישרון יוצא דופן לקבל כמה שיותר מענקים מהמדינה.

המחשבה המעוותת שהתפשטה באוצר היא שהטבות המס חסרות הפרופורציה הן סוג של "הוקרת תודה" לתאגידים הגדולים ש"הואילו בטובם" להישאר בישראל, לספק לפשוטי העם תעסוקה שמייצרת בתורה גם מסים (בלי להביא בחשבון את תנאי ההעסקה שלהם כתנאי בסיסי לחלוקת המענקים). הטבות ותמריצים אכן נדרשים, אבל התרפסות והתבטלות בפני תאגידי הענק והפחתת המס שלהן לרצפה - אינן ראויות, אינן הוגנות ואינן שוויוניות ובאה על חשבון האזרחים ה"פשוטים".

יואיל נא חיים שני ויתייצב בפני הציבור, לא יסתתר מאחורי היועץ המשפטי או תדריכים של עיתונאים, ויסביר, לשיטתו, למה צריך להעניק הטבות כה גדולות לחברות ענק. שיסביר למה האוצר נלחם ללא חת בתוספות שכר לעובדים סוציאליים או למתמחים אבל מרעיף בקלות רבה כל כך מיליארדים על טבע, ישקר, כי"ל ועוד. למה מעמד הביניים צריך לשלם עד 50%-40% מהכנסותיו (מדורג) כמס ולמה טבע או ישקר צריכות לשלם רק אחוזים בודדים עלובים.

הסיפור של טבע, ישקר ועוד תאגידים גדולים מתחבר היטב למחאה החברתית. סבתא בישלה דייסה, דייסה טעימה ומזינה במיוחד. נתנה לחרדים, נתנה למתנחלים, נתנה לחברות בסקטור העסקי, נתנה מנה יפה במיוחד גם לחברות היצואניות, ולמי לא נשאר? ליושבי האוהלים ומעמד הביניים כולו, שכבר מבינים שרימו אותם.

כך עלו ההכנסות ממסים עקיפים
 כך עלו ההכנסות ממסים עקיפים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988