קלרנס סונדרס המציא את הסופרמרקט

היסטוריה קלרנס סונדרס נולד ב-9 באוגוסט 1881, בווירג'יניה שבארה"ב. אביו היה חוואי. בהיותו תלמיד עבד במשרה חלקית בחנות, ובגיל 14 עזב את בית הספר כשהוצעה לו משרה מלאה, כולל מקום לינה. מאוחר יותר עבד מעט במפעל של קוקה קולה באלבמה ובמנסרה בטנסי, ואז פנה לתחום הקמעונאות. ב-1902, בגיל 19, פתח קואופרטיב סיטונאי למצרכי מזון, שהיה מבוסס על מזומן בלבד.

יוזמה 1: בלי חנווני ב-6 בספטמבר 1916 גרם סונדרס למהפכה באמריקה: הוא פתח את החנות הראשונה שהייתה מבוססת על שירות עצמי: Piggly Wiggly, בממפיס שבטנסי. עד אז, לקוחות היו עומדים בתור כדי שזבנים ישרתו אותם, ובעיקר ישקלו ויפרסו להם את המוצרים, שלא הגיעו באריזות מוכנות.

שירות עצמי ומדים סונדרס העביר את המוצרים אל מעבר לדלפק, לחזית החנות, ואפשר ללקוחות לבחור את המוצרים בעצמם, ולהכניסם לסל קניות שעמד לרשותם. החנות הייתה בנויה כך שנאלצו לעבור דרך כל המדפים וכל המוצרים, עד הקופה שעמדה ביציאה. המחירים היו נמוכים מאשר בחנויות אחרות, ולכן לאנשים לא היה אכפת לשאת את הקניות בעצמם. הרשת הייתה גם הראשונה לסמן מחיר על כל המוצרים בחנות ולהציג מותג פרטי משלה. לסונדרס היה חשוב מאוד עניין הניקיון וההיגיינה, ולכן העמיד בחנות מקררים גדולים כדי לשמור על טריות המזון, והלביש את העובדים במדים - לטובת הסניטריה. הוא גם השקיע הרבה בשיווק, ונהנה לשוחח עם הלקוחות בחנות, אף שלא היה ידוע כאיש שיחה מחוץ לה.

הפטנט סונדרס רשם על ההמצאה פטנט ומכר זיכיונות. ב-1922, שש שנים בלבד לאחר פתיחתה של החנות הראשונה, כבר היו לרשת 1,200 סניפים.

הווילה והנפילה ב-1923, כשהחברה כבר נסחרה בול סטריט, ובעקבות ניסיון כושל של סונדרס לרכוש מניות שלה כדי להעלות את מחירן, הוא הפסיד את כל החזקותיו בחברה. הבורסה בניו יורק מחקה את החברה מהמסחר, והתביעות בעניין נמשכו עוד שנים רבות. סונדרס נאלץ למכור את האחוזה שהחל לבנות בממפיס - שתכנן בה בריכת שחייה מקורה, אולם קולנוע ומגרש גולף. האחוזה, שנבנתה משיש ורוד, הפכה למוזיאון של ממפיס.

הרשת המשיכה להתקיים גם אחריו - עשור אחר כך היא גדלה ל-2,660 חנויות - הגדולה בארה"ב אז - וגלגלה מחזור של 180 מיליון דולר. במקביל צצו כמה רשתות נוספות שחיקו אותה. פיגלי וויגלי קיימת עד היום, בעיקר בדרום ארה"ב, ומפעילה 600 חנויות ב-17 מדינות בארה"ב - העשירית בגודלה מבין הרשתות הפרטיות בארה"ב.

יוזמה 2: עם בשר וגבינות ב-1928 החליט סונדרס להקים רשת חדשה, תחת השם "Sole Owner". בתוך שנה נפתחו 675 חנויות עם הכנסות של 60 מיליון דולר. גם כאן המשיך סונדרס בחדשנות - הוא הוסיף לחנות מעדנייה, מאפייה וחנות בשר - כדי לרכז את הקניות במקום אחד. שוב השקיע באחוזה ראוותנית לעצמו, כולל מגרש גולף, ואף רכש קבוצת פוטבול שהגיעה לליגה הלאומית, אולם בשפל הגדול של 1930 פשטה הרשת רגל.

יוזמה 3: בלי ידיים ב-1937 ניסה סונדרס לבנות אבטיפוס לחנות אוטומטית שאותה כינה Keedoozle ("המפתח עושה הכול"), שהעבירה מוצרים על גבי מסוע לקופה. כשהגיע הלקוח לקופה, המוצרים כבר היו ארוזים והונפק לו חשבון. סונדרס צפה שבתוך חמש שנים יהיו אלף מכונות Keedoozles ברחבי ארה"ב, והן ימכרו מוצרים בהיקף 5 מיליארד דולר, ואולם המערכת היתה מסורבלת וסבלה מתקלות רבות שעיכבו את המכירות, וסופה שיצאה מהשוק כליל ב-1949.

ניסיון אחרון סונדרס לא ויתר על הרעיון והמשיך לשרטט גרסאות אחרות, תחת השם Foodelectric, עד מותו באוקטובר 1953. הוא תיאר אותה כך: "מערכת שיכולה בעזרת צוות של שמונה עובדים בלבד לחולל הכנסות של 2 מיליון דולר".

משפחה סונדרס היה נשוי פעמיים: מאשתו הראשונה, קרוליין ווקר, נולדו לו שלושה ילדים, ולאחר גירושיו ממנה נישא לפטרישיה בומברג, ונולדה להם בת אחת.

השפעה סונדרס אמנם לא הצליח להגשים את חלומו לפתוח חנות אוטומטית לחלוטין, אולם הרעיונות שלו אכן שינו כליל את פני הקמעונאות, וחוקרים שונים כינו אותו "אבי הקמעונאות המודרנית". הוא השפיע על צורת קניות שלמה: השירות העצמי, והחנות שלו הפכה לסטנדרט בקמעונאות בכל העולם. והשיטה הפכה להצלחה מסחררת בזכות החיסכון בכוח עבודה, והכניסה גם תופעה חדשה - קנייה אימפולסיבית, ללא תכנון מראש.