לפני שבוע החליטה רשות החשמל להעלות את תעריפי החשמל בכמעט 10%. שיעור ההתייקרות המקורי עמד על 20% אך לאחר מו"מ ממושך הושגה הסכמה עם שרי האוצר והגנת הסביבה שאפשרה לצמצם את ההתייקרות. ההחלטה אושרה בקולותיהם של ארבעה מחברי מליאת רשות החשמל. החבר החמישי, נציג הציבור, רואה-החשבון אופיר בוכניק, החליט להימנע, לאחר התלבטויות לא קלות.
* אתה שלם עם ההחלטה לייקר את תעריפי החשמל ב-10%?
"לא. אני עדיין חושב שישנם פתרונות נוספים שלא מוצו עד הסוף".
* למה כוונתך?
"הליך השימוע הציבורי שקדם להחלטה היה דל. הגיעו נציגי התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר, ואף אחד לא הגיע בשם ציבור הצרכנים הביתיים. הבנתי, שהוזמנו ארגוני צרכנים אך הם בחרו שלא להגיע. לגופה של ההחלטה, אני מאמין שהיה אפשר לצמצם עוד יותר את ההתייקרות".
הפחתת התייקרות התעריפים הושגה בזכות הסכמת האוצר להפחית זמנית את הבלו (מס) על הסולר שמשמש לייצור חשמל. לעומת זאת, לא בוטלה העלאת המס על הפחם - שמטרתה לתמרץ את חברת החשמל להשתמש בדלקים פחות מזהמים. בוכניק סבור כי המדיניות הזו אינה צריכה להיות ממומנת באמצעות תעריף החשמל. "אני מקבל שזה בא מאינטרס טוב של צמצום זיהום אוויר, אבל כשהוא מוטל באמצעות חשבון החשמל הוא הופך למעין מס רגרסיבי (שפוגע יותר בעניים ופחות בעשירים, ע' ב'). היה עדיף שהמדינה תממן את צמצום הפליטות באמצעות כסף שהיא גובה במיסוי הישיר (מס הכנסה, ע' ב'), שהוא פרוגרסיבי".
* אם כך, מדוע לא התנגדת להחלטת הייקור?
"כי המתווה שהובא להצבעה הוצג לנו כרע במיעוטו, הפחתנו את העלייה מ-20% לפחות מ-10% ואחרי שקיבלו את רוב מה שרצינו היה לנו קשה להתנגד. אבל מצד שני אי אפשר היה לתמוך. בנוסף, כל חברי המליאה הצביעו בעד, כך שהצבעה נגד לא הייתה משנה את התוצאה".
* אתה צופה המשך התייקרות החשמל בשנים הקרובות?
"בהחלט. הוויתור שהביא לצמצום ההתייקרות הוא לתקופה מוגבלת. ההקפאה של הצו הרוחבי (שהביאה לצמצום ההתייקרות, ע' ב') היא רק עד סוף 2011. לדעתי, ב-2012 יהיו התייקרויות נוספות".
לעודד כניסת יצרני חשמל פרטיים
* מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההתייקרויות שבדרך?
"הדרך להורדת התעריף היא כפולה: בצד ההיצע, צריך לעודד כניסת יצרני חשמל פרטיים לשוק על-ידי הסרת חסמים ביורוקרטיים ומתן הקלות רגולטוריות. מצד הביקוש, יש ליצור מדרגה, או כמות בסיסית שכל משק בית יוכל לצרוך במחיר שיהיה נמוך משמעותית לצד תעריף דיפרנציאלי עולה. אני מדבר על הפחתה ניכרת בהוצאות החשמל של משק הבית על כמות בסיסית הדרושה ל"ניהול משק בית צנוע". בשיחותיי עם שר התשתיות גיליתי תמיכה מוחלטת בנושא, וכעת אני ממתין לחוות-דעת של הצוות המקצועי ברשות באשר לאפשרויות השונות. בבדיקתי את הנושא בשלב זה, החסם העיקרי הוא טכנולוגי. קרי, התקנת מונים חכמים, אבל גם על החסם הזה ניתן להתגבר בפרק זמן של מספר חודשים".
* שר התשתיות קרא לבטל את המע"מ על המים - אתה תומך?
"בוודאי. לפי כל האינדיקציות והתבחינים שנקבעו בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון, תאגיד מים חייב להיחשב כמוסד ללא כוונת רווח. עקב רצון האוצר, תאגידי המים הפכו לעוסקים. זה נובע מרצון האוצר להגדיל את ההכנסות מגביית מיסים".
* האם תאגידי המים צריכים להיות מופרטים?
"זה מאוד מורכב בעיניי, שגורמים פרטיים ישלטו על שוק המים. עם זאת, הנושא אפשרי ברגולציה נכונה ואפקטיבית. מצד שני, גם לרשויות מקומיות יש לפעמים אינטרסים מנוגדים, וזה מוביל בין היתר לאי-יעילות המערכת בראיית המקרו. ישנם מקרים שאי-יעילות גורמת לבזבוז משאבים לאומיים, ולכך יש דוגמאות רבות. אחת מהן היא מקרים שבהם רשויות מקומיות אשר לא מוצאות שפה משותפת ביניהן בהסדרי תשלום על שימוש במים, גורמות לתוצאה של שפיכת מי קולחין לים במקום לעשות בהם שימוש חוזר".
* זה חוקי?
"מים מטוהרים, כלומר, מי ביוב שיוצאים לאחר טיהור ממכון טיפול השפכים, שייכים לפי החוק למדינה, כך שלרשויות לא נגרם נזק כלכלי בכך שהן שופכות אותם. ברור שיש כאן כשל שוק ובזבוז משווע של מים. מדובר במי קולחין, שאמנם אינם ראויים לשתייה, אך אפשר להשתמש בהם להשקיה, לחקלאות ולגינון".
"לא חסרים עיוותים שגורמים להתייקרות מחירי הדיור"
רואה-חשבון בוכניק (38) מונה למועצת רשות החשמל על-ידי שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, ומכהן בה כאחד משני נציגי הציבור. רו"ח בוכניק הוא ראש משרד רואי-חשבון וחברת ייעוץ פיננסי, שאותם ייסד לפני שבע שנים. המשרד - שמונה 35 עובדים ושני שותפים, רפי דורסט ושושי ביתן - מתמחה בייעוץ לגופים בשלטון המקומי, המרכזי והפרטי. מדובר בכ-180 רשויות מקומיות, רוב משרדי הממשלה, ועשרות חברות ציבוריות ופרטיות העוסקות בתחום הבנייה והתשתיות, שבוכניק מספק להם שירותי ייעוץ בתחומי נדל"ן, תחבורה, מים וביוב.
* המשרד שלך עוסק בנדל"ן ובהרחבת יישובים. האם גם בתחום הזה גיליתם עיוותים ומחדלים שמשפיעים על מחירי הדירות?
"בהחלט. לא חסרים עיוותים. אחת הדוגמאות שגילינו היא תופעה של גביית היטלי פיתוח מבעלי נדל"ן על-ידי רשויות המדינה. ככלל. עבודות הפיתוח יכולות להיעשות על-ידי הרשות המקומית בעצמה או כ-second best על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, באמצעות החברות המפתחות שלו. גילינו שכשהמינהל מפתח את הקרקע, ההיטלים גבוהים ב-20% עד 300% מהמחיר שגובות הרשויות המקומיות. בעומר, להבים ומיתר, למשל, עלויות הפיתוח האמיתיות הן בין 120 ל-150 אלף שקל ליחידת-דיור צמודת קרקע, אך בפועל המינהל גובה בין 240 ל-300 אלף שקל.
"הדבר גורם להתייקרות כוללת במחיר הדירה שעשויה להגיע ל-20%. מקרים אלו יוצרים כשלים אשר נפוצים במקומות שבהם לרשויות המקומיות אין רצון או יכולת לפתח בעצמן את התשתיות, או עקב היעדר אפשרויות לגייס מימון. כשלים אלו ניתנים לפתרון בנקל על-ידי הכנת חוקי עזר ראויים שיגלמו את כלל עלויות הפיתוח וייצרו אפקטים של קדם-מימון. פיתוח התשתיות צריך להיעשות על-ידי החברות הכלכליות, שהן הזרוע הביצועית העיקרית של הרשויות המקומיות. הסיבה העיקרית לביצוע עבודות על-ידי חברות עירוניות היא יעילות, גמישות, גיוסי מימון מהירים, התמחות ו"קשרים לא רעים עם הרשויות המקומיות", שהן החברות-האם שלהן. דוגמה לגביית עלויות פיתוח גבוהות על-ידי המינהל ניתן למצוא ביישובים רבים".
* לאן הולך הכסף?
"לכמה מקומות, שכל אחד מהם בעייתי ממשנהו. תושבי רשויות מסוימות מסבסדים תושבי רשויות אחרות, או גרוע מכך את קופת מינהל מקרקעי ישראל. זוהי התנהלות בלתי תקינה משום שהכספים שנגבו בגין הוצאות הפיתוח אמורים להיות "צבועים" לפרויקט ולמתחם הספציפי שבו בוצעו העבודות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
