הבונים: אריך מנדלסון מתכנן בית הנשיא במכון ויצמן

קריירה ב-1912 החל לעבוד כאדריכל עצמאי במינכן, באמצעות קשריה של אשתו, הצ'לנית לואיזה מאס (לבני הזוג נולדה בת אחת, לואיז אסתר), קיבל עבודה ותכנן את מגדל איינשטיין באוניברסיטת פוטסדאם, שנחשב עד היום למוקד עלייה לרגל של אדריכלים - וגם של מדענים.

במלחמת העולם הראשונה שירת כנהג אמבולנס בצבא הגרמני, בחזית הרוסית. לאחר המלחמה פתח משרד בברלין, וזכה במהירות להצלחה נאה, אף שב-1921 איבד את הראייה באחת מעיניו בגלל מחלה. ביחד עם לודוויג מיס ואן דר רוה ועם וולטר גרופיוס, מראשוני הבאוהאוס, הקים ב-1924 קבוצת אדריכלים מתקדמת - "הטבעת". בשיאו העסיק המשרד של מנדלסון כארבעים עובדים. בין היתר תכנן כמה מבתי הכלבו של משפחת שוקן בנירנברג, בשטוטגרט ובחמניץ.

התחלה מחדש ב-1933, לאחר עליית המשטר הנאצי בגרמניה, נמלט מנדלסון לאנגליה. הונו הוחרם על ידי הנאצים ושמו הוצא מאיגוד הארכיטקטים בגרמניה ומהאקדמיה לאמנויות. בלונדון הקים משרד עם אדריכל מקומי, ושנתיים לאחר מכן פתח שלוחה גם בירושלים והחל לעבוד במקביל בפלסטינה ובאנגליה.

בית הנשיא לבקשת חיים ויצמן, שהיה ידיד שלו, תכנן מנדלסון את בית ויצמן ברחובות. בעל הבית רצה מעון צנוע, ואילו מנדלסון, שראה בבית "בית ייצוגי למי שעומד על במת ההיסטוריה", הגיש תקציב של כ-20 אלף ליש"ט, גבוה בהרבה מ-12 אלף הליש"ט שהקציב לעניין ויצמן. "היופי של הבניין הוא בתכנון שלו, בהתאמה שלו לסביבתו, לאקלים ולצרכים הפרטיים והרשמיים שלך", כתב מנדלסון לויצמן. בסופו של דבר הגיעו ויצמן ומנדלסון להסכמה על התוכנית ועל המחיר: הם החליטו, למשל, שהשימוש בשיש ייעשה רק בחדרים הציבוריים, ובשאר החדרים ישתמשו בחומרים זולים יותר. בני הזוג ויצמן עברו לבית ב-1937, אולם ויצמן התלונן על איכות הבנייה ועל רטיבות, ובאחד ממכתביו כתב: "אני מאוכזב מאוד ממנלדסון על שבזבז שנה. הוא ארכיטקט מבריק אבל אדם קשה".

בנייני האומה מנדלסון תכנן גם כמה מהבניינים במכון "זיו" למחקר, (לימים מכון ויצמן), וכן את בניין בנק לאומי (לשעבר בנק אנגלו-פלסטינה) בירושלים, ואת בתי החולים הדסה הר הצופים, שנחשב עם פתיחתו ב-1938 למתקדם ביותר במזרח התיכון, ורמב"ם בחיפה.

הווילה של שוקן לבקשתו של זלמן שוקן, שהיגר גם הוא מגרמניה לישראל, תכנן עבורו מנדלסון את וילה שוקן בירושלים, שבה שילב אלמנטים מבתי הכלבו שתכנן עבורו בגרמניה. במכתב ששלחה רגינה סטפן, אוצרת תערוכת אריך מנדלסון לשר הפנים אברהם פורז, כנגד הריסתה של וילה שוקן, היא כתבה: "...הארכיטקטורה של בית שוקן מהווה דוגמה לאחד מהמבנים היחידיים באיכותם והמפורסמים מאלה שנבנו במאה ה-20. מבנה זה עומד בשורה אחת עם הבתים שתכנן פרנק לויד רייט, עם וילה סבוי של לה קורבוזיה בצרפת... ובית קאופמן שתכנן מיס ואן דה רוה באילינוי". בסופו של דבר ניצלה הווילה מהרס.

עד לרמת הידית מנדלסון אכן נחשב לאחד החשובים שבין האדריכלים הבינלאומיים שפעלו בארץ. בכל הבתים שתכנן ראה מנדלסון את עיצוב הפנים כחלק בלתי נפרד מתכנון הבית.

כפר להפצצה למרות ניסיונותיו של ויצמן לשכנעו להישאר בישראל ב-1941 החליט מנדלסון להגר שוב - הפעם לארה"ב. הוא לימד באוניברסיטת ברקלי, ובין היתר סייע לצבא ארה"ב לבנות דגם של כפר גרמני שישמש להתנסות להפצצות על ברלין. ב-1945 פתח שוב משרד בסן פרנסיסקו, והמשיך לתכנן מבנים, בעיקר בתי כנסת בשביל הקהילה היהודית. הוא מת ב-19 במאי 1953.