כשהמדינה מוכרת קרקע ומגלה שיש לה בעלים

מדינת ישראל מכרה קרקע, אשר התגלה כי היו לה בעלים אחרים. בעקבות הטעות, פיצתה המדינה את הבעלים ב-3 מיליון שקלים, אך ביקשה למסות את הפיצוי במס שבח. הבעלים ערערו, בטענה כי לכל הפחות יש להתייחס למכירה כאל הפקעת קרקע, שהפיצויים כנגדה זכאים להקלה במס

מעשה שהיה כך היה: בשנת 1937 הגיע זוג יהודים פולנים לביקור בפלשתינה, ורכשו בה פיסת קרקע. לאחר הביקור, שב הזוג לפולין ונספה בשואה. יורשיהם, תושבי מדינת ישראל, לא ידעו דבר אודות אותה קרקע עד שנת 2000. משנודע להם דבר קיומה, החלו בהליכים להכרה בבעלותם עליה. ארבע שנים נמשכו ההליכים הבירוקרטיים, ומשסוף סוף זכו להכרה בבעלות, יצא שהאפוטרופוס הכללי כבר מכר את הקרקע, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל. בשנת 2005, לאחר מו"מ עם מוסדות המדינה, קיבלו היורשים פיצוי בסך 3 מיליון שקלים.

לא חלף זמן רב, ומנהל מס שבח הוציא ליורשים שומת מס בגין הפיצוי שקבלו מהמדינה. היורשים טענו כנגד זאת כי הפיצוי אינו חב במס שבח, וכן כי מדובר בהפקעה המזכה אותם במס שבח מופחת. ועדת הערר דחתה את טענת היורשים לגבי עצם חיובם במס שבח, ואף קבעה כי אין מדובר בהפקעה, ולפיכך שללה גם את האפשרות להקלה בדמות מס שבח מופחת.

אנו סבורים שהוועדה טעתה בשתי מסקנותיה: ראשית, היורשים לא מכרו כל זכות במקרקעין. שכן, בשנת 2005, בעת החתימה עם המדינה על קבלת הפיצוי, כבר לא הייתה בבעלותם זכות במקרקעין (זו נמכרה על ידי המדינה ב-2003) וידוע כי אין אדם יכול למכור אלא מה שיש לו, ואילו ליורשים, באותו מועד לא הייתה כל זכות במקרקעין. בשלב זה הם לא יכלו לקבל את הקרקע, או למוכרה לצד ג', ונותרו עם עילה נזיקית בלבד שאף אינה נכנסת לגדר סעיף 5 לחוק. משכך, אין למסות בשבח, אלא לכל היותר בגין רווח הון.

גם אם נבחן את המקרה בגדרות חוק מיסוי מקרקעין, מדובר במכירה כפויה על ידי המדינה, ולכן זכאים הבעלים להקלה בגובה 50% אחוזים ממס השבח, דבר שאף הוצע בדעת המיעוט בפסק דין ועדת הערר.

העיקרון שעומד מאחורי הקלת המס על פיצוי בהפקעה הוא שבמקרים כאלה נשללת מהבעלים הבחירה אם למכור אם לאו, ולכן מטרת תמורה המתקבלת היא להשיב את המצב לקדמותו ולא להעשיר את מי שהופקע ממנו נכסו. נזכיר שבית המשפט העליון קבע שבכל מקום שבו נידונים פטורים והקלות במס, יש לפרשם פירוש רחב לטובת הנישום. קל וחומר, לפיכך, במקרה שבו המדינה הפקיעה מאדם נכס, מכרה אותו כנגד רצונו, ומבקשת למסות את הפיצוי שפיצתה אותו מיסוי מלא.

דבר אחרון: אנו סבורים שאין לראות במכירת הנכס על-ידי המדינה כמכירה בנאמנות כיוון שהנאמן הפוטנציאלי - המינהל או האפוטרופוס - לא פעל לרצונם של היורשים כלל וכלל.

הכותבים הם ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין ואלתר עורכי דין