כולם אשמים בקריסה

אשמה גדולה מוטלת על הגופים המוסדיים שרכשו איגרות חוב מסוכנות ולא טרחו למלא מחויבותם ולעקוב אחריהן לטובת העמיתים. אשמה גדולה ואחריות כבדה מוטלת על אגרסקו, הבעלים שלה, הנהלתה, הדירקטורים שלה, המבקרים שלה ורואי החשבון שלה שפעלו בזלזול, צפו במפולת המתמשכת והמשיכו הלאה. הם כולם נושאים באחריות לדיווחים כספיים בעייתיים, בלשון המעטה. הם ידעו על קיומם והגיבו באדישות חסרת אחריות, תוך שהם נסמכים על האם - אמא הגדולה, מדינת ישראל. מה אכפת להם? הציבור ישלם.

אשמים גם חברי ועדות ההשקעה של הגופים, שעבורם נרכשו איגרות החוב, על שלא דאגו לציבור שמשקיע דרכם את כספי הפנסיה והגמל והביטוח שלו.

אשם כל מי שידע שהחברה לווה כסף שלא תוכל להחזיר.

וכן, אשמה גם המדינה. המדינה השתמשה בחברה במשך שנים כגוף שממש את המדיניות והפוליטיקה שלה במגזר החקלאי. תחת העיניים, האמורות להיות פקוחות, של ראשי האוצר החקלאות, יצרו דוחות כספיים מעוותים, עד כדי כוזבים, ונלקחו כספים מנושים, לצורך מימון פעילות ממשלתית מול המגזר החקלאי. ואז, כשהחברה קרסה אומרים לנושים: זו חברה עסקית. לכו תחפשו את החברים שלכם.

אשמים כל אלה שגם עכשיו, כשברור מה חשיבות החברה וקיומה לעתיד המגזר החקלאי, הם ממשיכים להתנגח. במקום להתעשת ולראות איך מצילים, שופכים בוץ אחד על השני.

וחוץ מזה, מי שלוקח הלוואה, גם אם זו מדינה שמחזיקה באופן רשמי "רק" ב-30% מחברה - צריך להחזיר אותה.

אשם גדול הוא גם הציבור כולו, זה ששם את הכסף ולא שואל שאלות, שלא יודע להעניש בחומרה את כל מי שעובד עליו ומזלזל בו.