זה ארדואן, לא נתניהו

לא נוכל לקחת מהמוסלמים הקנאים את המונופול על ה"כבוד", שברוב המקרים הוא חוסר כבוד

כל מה שנאמר עכשיו בעניין הטורקי הוא חוכמה שלאחר מעשה. אין כל אפשרות לדעת מה היה קורה, לו ראש הממשלה נהג אחרת מכפי שנהג. אם נתניהו היה נענה מיד לדרישות הטורקיות, האם המשבר היה נמנע? האם ארדואן היה נרגע? ולכמה זמן?

נתניהו עושה הרבה טעויות, עליהן נכתב רבות גם כאן. אבל בעניין הטורקי הוא נוהג בדרך הכי שפויה והגיונית. זה לא קשור לעניינים של "כבוד", כפי שמנסים להציג זאת מתנגדיו. גם אם נרצה לא נוכל לקחת מהמוסלמים הקנאים את המונופול על ה"כבוד", שברוב המקרים הוא חוסר כבוד. ממשלות ישראל לדורותיהן ולראשי ממשלותיהם השונים ידעו לוותר על כבודן-כבודנו, כשהיה צורך, ולפעמים גם כשלא היה.

התייחסות מוסלמית קנאית

נעזוב לפיכך את החוכמה שלאחר מעשה, ונשתדל לבדוק מה היא החוכמה שבשעת מעשה. בעניין הזה אין לנו ראיה טובה יותר מהתנהלותו של ראש הממשלה - הטורקי, לא הישראלי. האיש הזה, רג'פ טאיפ ארדואן, התחיל להשתולל נגדנו עוד לפני פרשת המרמרה, ואת זה חשוב לזכור. ראינו אותו כשהפנה בהתרסה את גבו אל הנשיא פרס, ועזב את מקומו ליד השולחן.

פרס נהג כמו פרס - הוא מחל על כבודו-כבודנו, כדי לא ליצור משבר. זו דרכו של פרס. לפעמים, כאשר מדובר בהתייחסות עניינית, זה יכול לעבוד. הפעם זה לא קרה. כי אצל ארדואן, כפי שמסתבר, בנושא של ישראל ההתייחסות אינה עניינית, אלא מוסלמית-קנאית.

ברכת הדרך

לאחר פרשת פרס, הגיע המשט. היום, לאחר כל הוועדות החוקרות, כבר ברור שהיה מדובר בפרובוקציה, שארדואן יזם, לפחות נתן לה את ברכת הדרך. ייתכן שאפשר היה לבצע את הפעולה הצבאית במרמרה עם פחות הרוגים. ואולי לא. מכל מקום, לטורקים ולכל העולם היה ברור שאנחנו נחושים לעצור את המשט, והמסקנה המתבקשת היא שיכולים להיות נפגעים. גודל הפגיעה ומספר הנפגעים הוא פונקציה לא רק של התנהלות התוקף, אלא גם של התנהגות הנתקף-הפרובוקטור. אין ספק שגם ארדואן מבין זאת.

מתחנן למשבר

אבל ראש הממשלה הטורקי נראה ונשמע כמי שמתחנן למשבר. הוא מדבר על ואל ישראל כאדם החושש מאפשרות של סיום המשבר. לו ארדואן באמת רצה התנצלות, היה מבקש אותה בסגנון אחר לחלוטין. כשהוא מעמיד אולטימטומים, כשהוא מגרש את השגריר וחלק מאנשיו, כשהוא מחרף ומגדף אותנו - זו אינה רק השפלה, זו הוכחה שהאיש הוא מוסלמי קנאי ומלא שנאה לא פחות מאחמדינג'אד, אליו הוא מתחבר בימים אלה.

עם או בלי המשט

אין טעם ותוחלת בבכיינות על האינטרסים שיילכו לאיבוד. אין ספק שזה חבל, אבל האינטרסים הללו הלכו לאיבוד לא על המרמרה, ולא בגלל נתניהו - אלא ביום שארדואן עלה לשלטון. לקח לו קצת זמן ליצור משבר, אבל זה היה קורה, עם או בלי המשט. כי זה מה שארדואן רוצה, זה מה שהוא מרגיש כלפינו. ואנחנו, במקום לבכות, במקום להאשים את נתניהו, צריכים לרכז את האנרגיות בהתאמת האינטרסים שלנו למצב החדש - שלא אנחנו יצרנו אותו.

מפונק או מופרע

האם ישראל היא "ילד מפונק", כפי שטוען ארדואן, או שראש הממשלה הטורקי מתנהג כמו "ילד מופרע"?

צרו איתנו קשר *5988