מריבה של בני טיפש עשרה

מה תגיד ירושלים לעצמה ביום שתידרש טורקיה ליירט מטוס איראני ותשיב ריקם את בקשתה?

ישראל היא האחרונה שרשאית לייחס לראש ממשלת טורקיה רגשות אנטישמיים, לכנותו חמאסניק או לראות בו המשוגע השכונתי. רג'ב טיפ ארדואן לא המציא דבר. הוא למד מאיתנו, שיודעים טוב מכולם להשתולל ולירות לכל הכיוונים כשצריך. וגם כשלא צריך.

כן, קשה לנו עם זה, אבל בשכנות לנו חיה ונושמת עוד מדינה דמוקרטית, שראש ממשלתה נבחן אף הוא כל כמה שנים בקלפיות. וגם הוא, מה לעשות, יודע להיות פופוליסט כשצריך. אם כבוד החללים, בניה של טורקיה, היה חשוב לו כל כך, הוא לא היה שולח את טובי בחוריו להיהרג במלחמה מיותרת מול המיעוט הכורדי בגבול עיראק. אולי גם היה מונע מפעילי המרמרה לצאת לים. אבל המסע לעזה שירת את האסטרטגיה המדינית שלו, ולעזאזל הבנים.

אבל כבוד לאומי הוא עניין יחסי, וכשהוא נתון בידי פוליטיקאים, ביכולתם להשתעשע בו כרצונם.

לפני כשלושה שבועות קרה אסון. פעילים של פלג איסלאמי קיצוני ביצעו התקפה על ישראלים באזור הערבה והרגו שבעה אזרחים חפים מפשע. צה"ל נלחם בהם, ובחילופי האש הרג גם שלושה שוטרים מצרים. במסדרונות המדיניים בירושלים השתררה מבוכה גדולה לנוכח עוצמת האיבה שעלתה מן הרחוב המצרי, שכללה תביעות לסלק את השגריר הישראלי מקהיר ולנתק את היחסים.

ירושלים יכלה לטעון, שהמצרים הם אלה שצריכים להתנצל, כי הרי משטחם יצאה החוליה, ואיפה הם היו, הרשלנים האלה, ועוד כהנה וכהנה. אבל ישראל בחנה את המפה והחליטה לנהוג בתבונה ולבלום את המשבר. מסרים פייסניים הועברו לקהיר, הצמרת המדינית הונחתה לשתוק, והנשיא שמעון פרס יצא בהצהרה שזכתה להבלטה רבה במצרים. "לא רצינו שיפלו חיילים מצרים", הוא אמר, "סיני צריך להיות חצי אי של שלום, של תיירות ושל שקט". המועצה העליונה של הצבא, המנהלת את ענייניה של מצרים, לא הועמדה במצב מביך מול הרחוב. שניים היו כאן לרקוד טנגו.

המקרה הטורקי הפוך. שניים נמצאים כאן כדי למשוך אחד בשיערו של השני. כך, בחוסר בגרות של בני טיפש-עשרה, נגררים הצדדים אחר משחקי אגו ואחר הרחוב המתלהם, ולא מצליחים להיחלץ ממשבר שהיו מסובכים ממנו.

נזקם של הטורקים מן ההתרחקות מישראל הוא עניינם. מה שמפסידה ישראל צריך לעניין אותנו. מה תגיד ירושלים לעצמה, ביום שבו תידרש טורקיה ליירט מטוס איראני שיוביל נשק לחיזבאללה, ותשיב ריקם את הבקשה הישראלית? האם שוב תאשים את ארדואן באנטישמיות? איך מרשה לעצמה ממשלת ישראל לשחק ביחסים ההדוקים עם מדינה כה חשובה, כאשר השכנה המשותפת, סוריה, צועדת לקראת עתיד לא בטוח, ולכו תדעו אם גבולה לא יחזור להיות חם בתום 38 שנות הפסקת אש. מדוע לתת לאנקרה תמריץ מצפוני לקרב אליה עוד יותר את חמאס, בעידן שבו עתיד יחסי חמאס ודמשק נבחן מחדש.

צודקים מומחי המערכת המדינית בירושלים, שטוענים כי טורקיה מבקשת לבנות את עצמה כמעצמה אזורית. אבל הם טועים באומרם שהיא שואפת לעשות את זה על גבה של ישראל. טורקיה תבנה את עצמה ככוח אזורי בכלכלה, במדינאות, באיכות צבאה, לא במשחקי אגו עם הגמוניות שכנות. חומר הבנייה העיקרי שלה הוא חולשת הערבים, לא העימותים עם ישראל.

לכך אין ולו דבר עם המשבר הנוכחי.

ארדואן נוהג בקשיחות במשבר הזה כי הוא הכניס את עצמו לפינה שאליה דחק את עצמו גם בנימין נתניהו: שניהם מעדיפים לתת דין וחשבון לבוחרים המשולהבים שלהם, עוד לפני שהם מגדירים לעצמם מה נכון לאינטרס הלאומי.