אגדה שהייתה באמת

"גדולים מכדי להיכשל", יום ה' 22:00, "יס 4"

המשבר הכלכלי המתמשך בארצות הברית הוא כנראה לא כזה טראומטי. איך אני יודע? כי אילו היה מדובר בטראומה אמיתית, היה לוקח להוליווד לפחות עוד עשר שנים לעשות על זה סרט ראוי, כי באמריקה, כגודל הטראומה, כך המרחק מהיכולת לספר את הסיפור. למלחמת וויטנאם לקח יותר מעשור להגיע בצורה משכנעת אל המסך. לאסון התאומים, עשר שנים אחרי, לא נמצא עדיין ביטוי אמנותי משכנע. לא באה ההקדמה הארוכה הזאת אלא כדי לעודד קצת את הקוראים, בערבו של משהו שנראה כמיתון גדול נוסף. כי אם אחרי פחות משנתיים הצליחה הוליווד לייצר סרט על קריסת "ליהמן ברדרס", אולי זה סימן שההצגה חייבת להימשך, למרות הכול.

אני מניח שפרטי קריסתו של בנק ההשקעות, בדיוק לפני 3 שנים, עדיין זכורים לכול כדי שתחסכו ממני את תיאור העלילה. מה שחשוב לדעת הוא שמדובר בשחזור אמין מאוד (לפחות עד כמה שאנו מכירים את העובדות) לשרשרת האירועים שהובילה לקריסה של היהירות הנפוחה של אנשי הפיננסים בוול-סטריט, הלך-הרוח שהוביל להתרסקות.

ג'יימס וודס הוא, כרגיל, סיבה מעולה לראות סרט, ואפילו סינתיה ניקסון ("סקס והעיר הגדולה") לצידו, מצליחה להזכיר לנו שעם כל הכבוד לחברותיה המיוח"צנות יותר, היא הייתה באמת הטובה ביותר מביניהן.

אב נולד

"רמזור", פרק אחרון לעונה, יום שבת 21:00, ערוץ 2 קשת

הנה עוד סיבה שבגללה כל-כך קשה להצחיק במקומותינו: ב"רמזור" עמלו על פרק שבו אמיר (אדיר מילר) נאלץ להתמודד עם האימה הכרוכה בחוויית האבהות (אני יודע שהמשפט הזה בעייתי בעיני לא מעט קוראים ואני מבטיח לשוב אליו מיד). אלא שבינתיים יצאו מאות אלפי הורים לרחובות כדי למחות נגד הקושי של גידול ילדים בישראל 2011. עד כדי כך הם התמידו במחאה, שכמעט מדי מוצאי שבת נדחה השידור של "רמזור" עד שכמעט איבדנו קשר עין עם הסדרה החביבה הזאת.

עכשיו לאימה. הסיבה שבגלל אני מת על אדיר מילר, היא היכולת שלו לצעוד בתוך שדה המוקשים של חיינו עם חיוך רפה, על סף ה"גניחטיות" על שפתיו. בטון מתנצל הוא אומר את האמת של לא מעט גברים: שזוגיות מנוגדת לד.נ.א שלנו, שאישה בהריון שעסוקה כל היום בחילוף חומרים היא הדבר הכי לא סקסי בעולם וכן, שאבהות - גם אצל מי שהופכים להיות האבות האוהבים, התומכים והטובים ביותר, היא תכונה נרכשת. בעוד האם היולדת, כשהיא עדיין מסוממת מאפידורל, לובשת חיוך גדול של אושר כשמונח הרך היילוד על חזה, הרי שהאב לא מבין בכלל איך הוא נקלע לסיטואציה הזאת שבגינה היה צריך לצפות באברים הפנימיים של זוגתו, ששולחת אותו עכשיו להרכיב מיטת תינוק ושדנה אותו ללילות ארוכים ללא שינה. אל דאגה, אנחנו מתעשתים מהר: אם האב הוא גבר אמיתי, הרי שהוא לא יברח מהמחויבות אלא להיפך, יניח לילדים להתנחל בלבבו ויהפוך את המשפחה למרכז עולמו.

אבל הרגע הראשון הוא הלם מוחלט - ושלא יספרו לכם אחרת. מילר לא מספר אחרת, הוא רק עושה את זה עם החיוך הדבילי שלו, ובדרך מצליח להצחיק עד דמעות. לא פלא שהסדרה הזאת הפכה לאחת הנצפות במקומותינו.

המגדל הלוהט

שידורים לרגל ה-11 בספטמבר, ערוצי הטלוויזיה השונים

טוב, לא באמת חשבתם שתימלטו מכמה המלצות טלוויזיה במלאת 10 שנים לאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המערב בדורנו. סביר להניח שכל אחד מהקוראים זוכר היכן היה כשצפה, מהופנט, במסך הטלוויזיה ששידר את הדרמה. ומשום כך (וזו אולי הבעיה של כל התוכניות על ה-11 בספטמבר באשר הן), ההמלצה הראשונה היא פשוט לצפות שוב ושוב ברגעי הפגיעה במגדלים וברגעי קריסתם. שום סרט תיעודי לא ישווה לרגע הנורא הזה שגורם להחסיר פעימה גם מקץ עשר שנים ומאות צפיות חוזרות.

ובכל זאת: למרות שהמשדרים המיוחדים יגיעו לשיאם רק ביום ראשון שיהיה יום השנה המדויק, ויעברו כחוט השני מערוצי חדשות כ-CNN, דרך ערוצי ה"דוקו" ועד לערוצי הטלוויזיה הייעודיים כמו "ערוץ ההיסטוריה" ו"ערוץ הביוגרפיה", הרי שהשניים האחרונים יחלו בפסטיבל כבר ביום שישי: "10 דרכים להרוג את בן לאדן" (שנוצר לפני החיסול המוצלח) יפתח את המשדרים בערוץ ההיסטוריה ב-15:40, אחריו (17:10) ישודר הסרט "11 בספטמבר - אתר ההנצחה", ומיד אחריו (18:10) הסרט "לארוב לג'יהאד". כדרכו של הערוץ, תשודר כל הרצועה הזאת בשידור חוזר החל מ-22:35. במקביל ישודרו בערוץ הביוגרפיה, עדויות של ניצולים וסיפוריהם של הקורבנות.