מדי חודש, זמן קצר לאחר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת את נתוני האבטלה הנהדרים לכאורה של ישראל, שר האוצר, כמו בריפקלס בלתי נשלט, שולח את דובריו להוציא הודעת התפארות עצמית. חודש בחודשו, יובל שטייניץ מקפיד על מופע של התבשמות וטפיחה עצמית על השכם, שר האוצר מתברך, מתגאה ואף מייחס לעצמו את "התעסוקה המלאה" במשק הישראלי. בסביבתו משווקים ללא לאות את המנטרות הבאות לציבור שלא מצליח לגמור את החודש: תגידו תודה שיש פה עבודה כמעט לכל אחד שחפץ בה, תראו מה קורה ביוון, ספרד, ארה"ב ועוד מדינות ששיעורי האבטלה בהם כפולים ואף יותר מישראל.
פקידי האוצר ושטייניץ מזכירים לנו משקיעים תמימים שמסתכלים ב"שורה התחתונה" של דוח רווח והפסד, כדי להעריך את יציבותה ואת רווחיותה של החברה. גם פקידי האוצר ושטייניץ מתמקדים ב"שורה התחתונה" של האבטלה, שנעה בשנה האחרונה בין 5.5% ל-6%. אלא שהשורה התחתונה בדוחות חשבונאיים או בנתוני האבטלה היא כמו נקניק - היא זוכה להערכה הגבוהה ביותר אצל אלה היודעים פחות מכולם ממה היא עשויה.
הסתייגות אחת: פקידי האוצר ושטייניץ יודעים היטב ממה עשויים נתוני האבטלה, אבל הם מעדיפים, כדרכם בקודש, לטשטש זאת, להדחיק ואף להסתיר את הנתונים האמיתיים מאחורי התמונה הנהדרת שהם משווקים לנו. התמונה האמיתית היא שאחוזי האבטלה אמנם נמוכים, אבל איכות ההעסקה, פרמטר שפקידי האוצר ושטייניץ מסרבים להתמודד איתו, הולכת ומידרדרת עם השנים. זכויות עובדים מידלדלות עם השנים, רמת השכר הריאלי הולכת ונשחקת, הביטחון התעסוקתי הולך ונפגע.
שטייניץ מתפאר בהכנסת יותר אנשים למעגל העבודה, הוא ופקידיו צריכים להתבייש שהכנסת אנשים למעגל העבודה אינה מוציאה אותם ממעגל העוני. להיפך, היא מגדלת דור של עבדים עניים. זה אותו שטייניץ ואלו אותם פקידים שהתנגדו בזמנו להעלאת שכר המינימום במאות שקלים בודדות תוך שהם מציירים תרחישי אפוקליפסה למשק הישראלי - אבטלה גואה ובריחת מפעלים לחו"ל - רק כדי לשמר את עוניים של האנשים, ולהנציח מצב מביש שבו עובדים חלשים אמורים להתפרנס מפחות מ-4,000 שקל בחודש.
את דור העבדים שמטפח האוצר אפשר לראות דרך שני נתונים שהדיקטטורה של שטייניץ מקפידה להסתיר מהציבור:
33% - זה שיעור המועסקים במשרה חלקית בישראל. שליש (!) מכוח התעסוקה, כמיליון עובדים בישראל, עבדו ברבעון השני ב-2011 במשרה חלקית, גידול דרמטי לעומת הרבעון הקודם והממוצע בשנת 2010. זה אחד השיעורים הגבוהים ביותר במדינות המערב (ראו גרף), נתון ששטייניץ ופקידיו צריכים להתבייש בו. אמנם יש העובדים חלקית מרצונם ואין פסול בכך, אבל הגידול המשמעותי במשרות החלקיות על חשבון המשרות המלאות משקף שוק עבודה חולה ובשום פנים ואופן לא שוק של "תעסוקה מלאה", כפי ששטייניץ ופקידיו מתפארים.
זה שוק עבודה חולה כי הוא מאפשר תנאי העסקה נצלניים ופוגעניים דרך משרות חלקיות; זה שוק עבודה חולה, נצלני ופוגעני כי האוצר הטיף ועדיין מטיף לריסוק כל עבודה מאורגנת, לשלילת זכויות עובדים ולשלילת חוזים קיבוציים, ומתייחס לוועדי עובדים כאם כל החטאים במשק הישראלי. הוא רוצה שוק עבודה "חופשי", ש"חופשי" לנצל ולפגוע בשכר ובזכויות עובדים; העיקר ששטייניץ ישלח מדי חודש את ההודעה לעיתונות שלו שבה הוא מתרברב בגידול נוסף במספר העבדים (ולא העובדים) במדינת ישראל.
20%-30% - שיעורי עובדי הקבלן במשרדי הממשלה. נקבנו בטווח הזה משום שהאוצר מסרב למסור נתונים עדכניים על התופעה המכוערת הזו, שבה הטייקון הגדול ביותר במשק, המעסיק הכי גדול במשק הישראלי - מדינת ישראל בכבודה ובעצמה - נותנת את ידה לסחר בעבדים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת ערך בשנת 2007 עבודה מקיפה על תופעת עובדי הקבלן במשרדי הממשלה ומצא שהשיעור הממוצע של העסקת עובדי קבלן עומד על כ-20%.
מאז התופעה התרחבה ולשטייניץ ולפקידיו יש סיבה טובה להסתיר את המספרים הכואבים. דווקא מדינת ישראל, דווקא המעסיק הגדול במשק, זה שאמור לייצג נורמות וסטנדרטים בתעסוקה הוגנת, מגדיל את השימוש ב"שירותי עבודה" חיצוניים תוך רמיסה גסה של עובדים חלשים, לא מיומנים, משירותי ניקיון ועד הסעדה ומאבטחים - ובכך שולל מהם את הזכות הבסיסית של העובדים: להיות מועסק באופן ישיר במקום העבודה.
השימוש במתווכי עבודה שגוזרים קופון שמן מאוד (עמלה ברוטו של 20%-30% על כל עובד) הוא חלק מהתעמולה השקרית שהפיץ האוצר במשך השנים. הוצאת שירותי עבודה למתווכים ולסוחרים בכוח אדם היא חלק מהססמאות האוצריות הרגילות: גמישות תעסוקתית, תחרותיות, פריון, יעילות ועוד פעם תחרותיות ותחרותיות ותחרותיות ויעילות וגמישות ופריון. בשם כל הססמאות שמצלצלות נהדר הוצאו שירותי מיקור החוץ לעובדים למכרזים. אכן, הייתה תחרות נהדרת בין חברות כוח האדם, תחרות עזה ביניהן מי ידפוק עוד יותר את העובדים, כדי לזכות במכרזים הממשלתיים להעסקת עובדי קבלן.
בדוח של הכנסת נכתב במפורש ש"לא נערכה בחינה מקיפה של יעילותן הכלכלית של שיטות ההעסקה הכרוכות ברכישת שירותי כוח-אדם חיצוניים, אף שהשימוש בהן החל לפני כ-20 שנה והוא הולך ומתגבר עם הזמן". במילים אחרות: האוצר מפריח ססמאות ריקות מתוכן ומעולם לא הוכיח שהעסקת עובדי קבלן אכן יעילה יותר ובוודאי שלא מוסרית יותר. כדאי אולי ששטייניץ יפנים זאת כשהוא מקבל תקרובות מעובדת קבלן במשרד האוצר או חולף על פני מאבטח במשרדו. הוא האחראי הישיר לאופן העסקתם המביש.
54% - זה שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במדינת ישראל, נמוך משמעותית ממדינות המערב. זה הנתון הרשמי שהאוצר משווק לנו והוא תולה את המספר הנמוך בחרדים ובערבים, שלכאורה לא משתלבים בכוח העבודה. גם המנטרה הזו, שהושרשה אצלנו כאילו היא חקוקה בסלע, חוטאת לאמת ועושה עוול לציבור החרדי, שהשתלבותו בכוח העבודה הולכת וגדלה בשנים האחרונות. הבעיה היא שההשתלבות לא מתבטאת בנתונים הרשמיים והסיבה היא... עבודה ב"שחור". לעדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, המנהלת מכללה חרדית המציידת תלמידים בתארים אקדמיים, היה וידוי מפתיע לפני זמן קצר ב"ידיעות אחרונות".
"אלה הבלים", אומרת בר-שלום, בתגובה לקיבעון המחשבתי שחרדים לא עובדים. "יותר מ-90% מהחרדים מעל גיל 35 עובדים גם עובדים. אמנם לא כולם עובדים במשרה מלאה... הבעיה היא שחרדי תמיד יעדיף לומר שהוא בן תורה ולא שהוא עובד... אבל יש מקצועות שבהם המדינה כמעט מכריחה אותנו לעבוד בשחור, וזה האבסורד. קחו לדוגמה את משגיחי הכשרות. יש 5,000 כאלה בארץ, ובגלל כל מיני הגדרות חוקיות, הרבה מהם עובדים בשחור....". תהא הסיבה לעבודה ב"שחור" אשר תהא, אבל גם הציבור החרדי נפגש עתה עם אותו שוק עבודה שמוכר למרביתנו, א בל עדיין זר לשטייניץ: שוק של עבדים מודרניים לכאורה.
שיעור משרות חלקיות
eli@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
