מצייצים ולא בטוויטר

3 טיפוסי עובדים - המלשין, המודיע ומפיץ השמועות - שעושים לקולגות חיים קשים

הייתי רוצה לראות צוות עובדים כאוסף אנשים המשתפים פעולה ונאמנים זה לזה. אולם בשטח, אין ארגון שאין בו לפחות אחד משלושת ה"צייצנים הכפייתיים": "המלשן", "המודיע" וה"ממציאן", שעושים לקולגות שלהם חיים קשים במיוחד.

המשולש המסוכן

מסתבר שלא עזבנו את הטיפוסים הללו בילדות, הם אתנו גם בחיים הבוגרים. הקולגה "המלשן" הוא זה שרץ לספר למנהל הכל, כולל פרטים פעוטים וחסרי משמעות. הוא נתפס כבוגד ומעצבן את חבריו. המלשנים מאמינים שהם עובדים מושלמים ושומרי חוק, ושתפקידם חשוב, שכן הם מסייעים למנהל לשמר את התפוקה בצוות.

הקולגה "המודיע" רץ גם כן למנהל כדי לדווח, אך לא רק מתוך הצורך האישי שלו, אלא על רקע הסכם פרטי עם המנהל, שמינה אותו ל"מודיע". לעתים, מנהלים מזהים מלשנים פוטנציאליים, והופכים אותם ל"מודיעים" שלהם. חוץ מאי-הנוחות שההלשנה יוצרת בצוות, עלולה להתפתח קנאה בעובד המקורב למנהל, ולעתים קורה מצב מביך שבו עובד מתלונן באזני מנהלו על קולגה מלשן, בזמן שזה מונה על ידי אותו מנהל ל"מודיע".

הקולגה השלישי הוא "הממציאן", המספר מעשיות שלא בהכרח התקיימו. טיפוס כזה הוא מלשן קיצוני, שלא רק מרכל אלא גם משקר ומלכלך, והוא המסוכן מכולם.

זמן לתקוף?

אנשים נוטים להשיב מלחמה לצייצנים. פגשתי אדם שכנקם בממציאן הצוותי, נהג כמותו והמציא בעצמו שמועות שקריות. הוא ידע שיגיעו אל הממציאן, ושיער שלא יתאמץ לחקור אודות מקורן. תקוותו הייתה שהממציאן ירוץ למנהל עם הבשורה, ושלאחר בירור מעמיק יתגלה שהיא שקרית והוא ייתפס בקלקלתו, ילדותי ורמאי.

אדם אחר סיפר לי שחיפש בקדחתנות מידע שלילי אודות קולגה צייצן, וכשמצא, נקט בהפחדה ישירה: הוא פנה אליו, הבהיר לו שדרכו בלתי נסבלת, ואיים להשתמש במידע אם לא יפסיק. "שיערתי שמאחורי ה'גיבור', שמדבר מאחורי הגב על אחרים, מסתתר פחדן גדול. חשבתי שכשייווכח שהכוח כבר לא בידיו, יחשוש להמשיך לעשות עוול לאחרים".

במקרה אחר, התוודעתי לצוות שלם שסבל מרכלן-מלשן: "מצאנו את עצמנו נקראים לחדר המנהל תדירות כדי להסביר למה פעלנו כך וכך, על לא עוול בכפנו. זה היה מתסכל. הגיוניים ככל שנשמענו - תמיד נענשנו בעקיפין. למשל, פתאום היינו מצופים להישאר מעבר לשעות העבודה כדי להוכיח את צדקתנו. נמאס לנו, והחלטנו להתאגד". העובדים פצחו באסטרטגיה של נטישת המלשן: לא שיתפו אותו במתרחש, קבעו פגישות מקצועיות בלעדיו, וכיו"ב. הם קיוו שמנהלם יבחין שהוא מבוּדד ויתהה מדוע, ושיבין שמבחינה מקצועית העובד הזה לא מספק לו כל ערך מוסף.

מקור הציוץ הכפייתי

זה אולי יצירתי, אך אף אחת מהדרכים הללו לא יעילה. הן רק מחזקות את היריבוּת והאווירה המתוחה. בנוסף לכך, הניסיון לתקוף חזרה מאיר את המותקף באור מתגונן, כאילו הוא מנסה לחפות על עוול אמיתי. לגישתי, רצוי להשקיע דקת מחשבה על הנסיבות שבגללן הצייצן מתנהג בדרכו. מחשבה שלרוב מובילה למסקנה שמדובר באדם חלש, חסר ביטחון, חסר אונים.

אולי זה משום שהוא מאוים על ידי קולגה, ולכן חש צורך להקטין את עוצמתו - לתפוס אותו על חם או ללכלך עליו באזני המנהל. זה נפוץ בימי תחרות לקראת קידום אפשרי, או על רקע קנאה בקולגה שקוּדם במקומו (לתפיסתו).

במקרים אחרים, האובססיה לרדוף אחרים ולחפש הפרות חוק מקושרת ללחץ, לבעיות אישיות, ולהפרעות נפשיות כחרדות, דיכאון ופראנויה. כך או כך, מדובר בחולשה, וגם אם לא נראה כך - עדיף להיות בצד ה"מולשן". ובעצם, למה לספק לצייצן את מה שהוא מבקש - תשומת לב?

כך עדיף להתמודד עם קולגה צייצן

להתרחק: כדאי להתרחק מהצייצן ברמה האישית. לעשות את המינימום הנדרש במסגרת העבודה המשותפת, לא לנדב שום מידע פרטי, לא להתלונן באזניו, ומנגד לא להתהלל.

להיות "משעמם": את המרחק מהצייצן כדאי לתפוס ברוגע, בלי לעשות מזה עניין ולהשרות מתח, ולהיזהר מלשדר כוונת פגיעה או ניכור. במילים אחרות - לא לאיים על מקומו, ולהצטייר כאדם משעמם שלא מספק קרקע פורייה לרכילות עסיסית.

הגדרות פרטיות: צייצנים הם פולשניים, והכפייתיים שבהם לא בוחלים באמצעים. כדאי להתגונן מפניהם גם טכנית: להמציא סיסמאות חזקות למחשב האישי, וכמובן לא לשמור אותן במקום נגיש ולהחליפן תדירות. כדאי גם לנקות את היסטוריית הדפדפן מדי יום, כדי שאיש לא ידע על עיסוקים וירטואליים שנעשו במהלך העבודה (כחיפוש שואב אבק בגוגל).

להיות "העובד המושלם": מי שמתפקד בעבודתו כמו שצריך, ובאמת כמו שצריך, תמיד יהיה לו תשובות לכל שאלה, וגיבוי לכל חשד. לכן, כדאי לחתור להיות "העובד המושלם" (ככל האפשר לפחות): לבצע משימות עד תום ובזמן, להשקיע מרץ בעבודה, לפעול על פי הכללים, לענות על ציפיות המנהלים, ולהיות אדיב.

מילה למנהלים

מנהלים רבים בוחרים להמשיך להעסיק צייצן, למרות הקושי שהוא מביא עמו. מבחינתם הוא דמות מפקחת שגורמת לעובדים להתנהל ביתר זהירות ויעילות (כדי לכסות על כל אפשרות של ציוץ מומצא אודותיהם). אז דעו לכם שזו טעות. חד משמעית: הצייצן לא מקדם יעילות, אלא יוצר עוינות ותסכול בקרב עובדיכם. גרמו לו להפסיק.

  • איך מנהלים יכולים להבחין בצייצן כפייתי?
  • מכירים כאלה? ספרו עליהם ועל תגובת חברי הצוות

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה. יודגש כי פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לצורך שמירת פרטיות מושאיהם.

פניות ליעל מהודר לקבלת ייעוץ אישי יש לשלוח לדוא"ל: Yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.