בקרוב שביתה ברכבת: מבחן הסולידריות של המחאה

האם עובדים שנלחמים נגד הפרטה יקבלו את אותה אמפתיה שהרופאים והמרצים שנלחמים על תוספות שכר זכו לה? אל תהמרו על זה

ביום ראשון הקרוב יסתיים השקט התעשייתי לו התחייבו עובדי רכבת ישראל בפני בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. העובדים, בגיבוי ההסתדרות הכללית, יתייצבו באולמה של השופטת אפרת לקסר, ויבהירו לה כי גם בתום מו"מ ארוך ורצוף מחוות מצדם, מדינת ישראל נחושה להפריט את מערך התחזוקה ברכבת. הם יבהירו לה, כי מול הנחישות הזאת אין להם אלא לשוב ולשבש את העבודה, עד כדי הורדת הרכבת מהפסים.

ביום הזה יחל מבחנה האמיתי של המחאה החברתית שהתרגשה עלינו בקיץ 2011. ביום הזה אפשר יהיה לבחון את כל הסיסמאות שהושמעו בכיכרות, סיסמאות על סולידריות ועל עצירת מדיניות ההפרטה בסקטור הציבורי. לא רק הציבור יעמוד בפני המבחן הזה, אלא גם התקשורת, שקבעה כבר כעובדה כי השיח הכלכלי-חברתי במדינה השתנה בקיץ היפה הזה.

התקשורת, שחיבקה את הרופאים ששבתו למען תוספות שכר, ואפילו את המתמחים שנטשו מחלקות למרות צווי מניעה של בית משפט, תעמוד כעת בפני מקרה שהרבה יותר קל להזדהות איתו - לפחות לכאורה: עובדים שלא מדברים על כסף, אלא נלחמים על הבית, על העבודה המאורגנת שלהם, וכנגד הכוונה להפוך עוד שכבה קטנה במעמד הביניים לשכבה הולכת וגדלה של עובדי קבלן.

כשיונית נוזפת בשר

אבל זה לא הולך להיות פשוט: בפעם האחרונה שעובדי הרכבת השביתו את העבודה ליום אחד, רק לפני מספר חודשים ובשל אותה עילה, גערה מגישת החדשות של ערוץ 2, יונית לוי, בשר התחבורה ישראל כץ. "אדוני, אתה שר התחבורה! אין לך שליטה על מה שקורה ברכבת?".

האמירה הזאת, שלא לומר נזיפה, ביטאה יותר מכל את הלך הרוחות ברוב אמצעי התקשורת: רופאים יכולים לשבות חודשים, כך גם פרקליטים, מורים, מרצים, או עובדים סוציאליים. אבל כשזה מגיע לשביתה בנתב"ג או ברכבת - עד כאן. שאף אחד לא יעז לפגוע לנו בחופש התנועה. לא בדרך לעבודה ולא בדרך לפריז. במקום לראיין את העובדים ולתהות על קנקנה של ההפרטה שנגדה הם נאבקים, יראיינו את הנוסע הנזעם, זה שנאלץ להחליף שני אוטובוסים, כי החוצפנים האלה ברכבת פתחו בשביתה.

ההסתדרות מגיעה אל המאבק הזה בידיים נקיות. רק לפני כחודש ימים היא חתמה על הסכם חסר תקדים, שהבטיח מהפכה של ממש בכל הקשור לבטיחות ברכבת. כל מה שביקשו בהנהלת הרכבת ובמשרד התחבורה, הם קיבלו: מערכת GPS לאיתור הרכבות בזמן אמת; מערכת לניטור מהירות הנסיעה של הקטר; מצלמות שיתעדו את מהלך הנסיעה ואת גבו של הנהג; הקשחת תנאי הקבלה לעבודה והתחלת העבודה של אגף הפיקוח והבקרה.

לראשונה, נהגים יחויבו לעבור מבחני רישוי, ואם הם יכשלו בהם - יעברו מיד לתפקיד אחר. אחרי חמש שנים, גם שכרם יפחת. למרות שבמגזר הציבורי נהוג לשלם לעובדים על כל שינוי, במקרה הזה העובדים לא קיבלו אפילו שקל. בוועד רצו, בהסתדרות התנגדו. אדרבא, ההסכם קובע כי בכל הקשור לתחום הבטיחות, העובדים לא יורשו לשבות במשך עשר שנים - לא פחות ולא יותר.

עובדי קבלן במקום עובדי רכבת

בדיונים על ההפרטה, נראה כי המדינה חשפה את פניה האמיתיות. יו"ר איגוד עובדי התחבורה, אבי אדרי, הצליח להוריד את המסכה של כל מי הציג את ההפרטה כמהלך מקצועי, כזה שבלעדיו לא ניתן יהיה לתחזק כיאות את הקרונות החדשים.

"ביקשתי מהרפרנט של משרד האוצר למנות בפני את כל היעדים שהוא מבקש להשיג באמצעות ההפרטה", מספר אדרי. "הוא השיב שהוא רוצה זמינות, שירות, יעילות, קנס על תקלות ופרס על הצלחות. אמרתי לו אדוני, קיבלת. כל מה שאתה רוצה תקבל, ובאותה עלות שהיית משלם לקבלן. רק דבר אחד - שהכל ייעשה במסגרת של הסכם קיבוצי. התשובה שקיבלתי הייתה שלילית".

לאדרי זה ברור מאליו: הנהלת הרכבת, משרד התחבורה, ובמיוחד משרד האוצר, לא באמת מחפשים שירות ויעילות - הם רוצים לקעקע את העבודה המאורגנת ברכבת. "שאלתי אותם האם חברת בומברדייה הקנדית, זאת שכבר הובטח לה לתפעל את מערך התחזוקה שיופרט, תביא לכאן עובדים מומחים מקנדה שיתחזקו את הקרונות. אמרתי לעצמי אולי יש כאן איזה מומחיות שאין בארץ. התשובה שקיבלתי הייתה שכל העובדים יגויסו בארץ. אתה מבין? כל הסיפור הוא שבמקום לגייס עובדי רכבת, יגייסו עובדי קבלן".

גם לאדרי אין ספק שזהו רגע של מבחן: "אני מסתכל על המחאה החברתית ורואה שכולם מדברים עכשיו על הפרטות. אז אני רוצה לראות את אותם סטודנטים שנלחמים עכשיו, יוצאים לרחובות למען עובדי הרכבת". אבל אדרי עלול להתאכזב: הרבה יותר פופולרי להחרים היום את תנובה, מאשר להגן על עובדי הרכבת. מישהו הטיף כל השנים לכך שהוועדים הגדולים הם חלק מהבעיה. עכשיו נראה אם מישהו ישכיל להבין שוועד חזק הוא דווקא חלק מהפתרון.

צרו איתנו קשר *5988