בלקן זה כאן

3 ימים אחרי שקוסובו הכריזה באופן חד-צדדי על עצמאותה מסרביה, הבטיח יאסר עבד-רבו, חבר הוועד הפועל של אש"ף, שהפלסטינים מתכוונים לעשות את אותו הדבר. השבוע הוא המריא למטה האו"ם במשלחת הרשות הפלסטינית כדי לממש את הבטחתו.

תקדים קוסובו היה נקודת מפנה בדיפלומטיה הבינלאומית. אחרי סכסוך בן עשרות שנים, מלחמה שגבתה את חייהם של רבבות ואחרי משא-ומתן בתיווך בינלאומי שלא הצליח במשך קרוב לעשור, בפברואר 2008 הכריז הפרלמנט של קוסובו על עצמאות. הקוסוברים לא טרחו ללכת לאו"ם; רוסיה, בעלת הברית המרכזית של סרביה, המבודדת מבחינה בינלאומית, הבטיחה לטרפד את הבקשה באמצעות הטלת וטו. מנהיגי קוסובו הבינו, כמו שמבינים הפלסטינים כיום, שההישג המשמעותי שלהם ייווצר מהכרה בינלאומית במדינה, מהממשלות ומהציבור שיתייצבו לצדה, ופחות מההיבטים הפורמליים של העצמאות.

סרביה, שמתייחסת לחבל הארץ שרובו אלבני-מוסלמי כחלק מהמורשת ההיסטורית והדתית שלה, ושדובריה הגדירו אותו כ"ירושלים של העם הסרבי", איימה באופן סמוי וגלוי על קוסובו במשך חודשים לפני ההכרזה, וניסתה לפעול בזירה הדיפלומטית. השוואות היסטוריות בין אזורים שונים ובין מדינות שונות אינן מדויקות, מה גם שבעת כתיבת שורות אלה - ביום שלישי בערב - פרטים מרכזיים על מהות המהלך הפלסטיני טרם התבררו, ובכל זאת - אפשר לנסות למצוא נקודות דמיון בין סרביה של 2008 וישראל של היום.

אז מה עשו הסרבים? מיד לאחר ההכרזה הודיעה בלגראד כי היא משעה את כל העברת הסחורות לחבל הארץ הקטן. היא גם הודיעה כי תוריד את דרג הייצוג בשגרירויות במדינות שהיו הראשונות להכיר במדינה החדשה. המיעוט הסרבי החי בשטחי קוסובו החל בהתפרעויות אלימות נגד נציגויות האו"ם והאיחוד האירופי, שלמעשה שלטו בקוסובו מאז השתלטו עליה כוחות נאט"ו ב-1999; החלק הצפוני של קוסובו "סופח" הלכה למעשה למדינה הסרבית; המונים תקפו בבלגראד את שגרירויות המערב; והסרבים הודיעו על ביטול ההסכמים הקודמים עם קוסובו, והוציאו צווי מעצר נגד מנהיגיה. חוסר היציבות הוביל לבחירות חדשות בסרביה. בלגראד פנתה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) כדי להצהיר על ההכרזה כ"בלתי חוקית", אך נכשלה.

אחרי זמן מה, הרצון הסרבי להשתלב באיחוד האירופי גבר על הרגשות הלאומיים הפגועים. השגרירים חזרו, מעברי הגבול נפתחו. ועדיין, בלגראד נשבעת שלא תכיר בקוסובו עצמאית. ההשפעות העולמיות היו חמורות עוד יותר, כשרוסיה - בזעם על ההכרזה החד-צדדית - החליטה לתמוך בחבלי הארץ הבדלניים בגיאורגיה. החלטה זו הובילה מאוחר יותר (ובעזרת הנשיא הגיאורגי חמום המוח מיכאיל סאאקשווילי) למלחמה אלימה בקווקז.

לישראל יש בעלת ברית חזקה בהרבה מרוסיה - ארצות-הברית - ויש לה בעלות ברית באירופה. ועדיין, מעניין לראות אם "הצעדים החמורים" שבהם איים ליברמן אם יפנו הפלסטינים לאו"ם כוללים משהו מהארסנל שהפגינו, לשווא, הלאומנים הסרבים ב-2008. ישראל, אגב, עדיין לא הכירה בקוסובו.