הון ומכון

מה משותף למושבי אסלה, לחלב סויה ולריהוט לתינוקות? בכולם נקבע תקן ישראלי שהקשר בינו לבין טובת הצרכן שנוי במחלוקת ■ מי קבע? ועדות שבהן ישבו נציגי היצרנים המקומיים והיבואנים ■ רגע לפני פרסום מסקנות ועדת טרכטנברג, שבין היתר יעסקו בנושא, חושף G את האינטרסנטים שמאחורי מכון התקנים

לפני כשנתיים נפגש סמי סגול, בעל השליטה בכתר פלסטיק, עם מנכ"ל איקאה ישראל שלומי גבאי. כתר מספקת מוצרים שונים לחנויות איקאה ברחבי העולם, והשניים נפגשו כדי ללבן כמה עניינים. בשלב מסוים סיפר גבאי לסגול על בעיה שגרמה לו לא מעט תסכול: מושבי אסלות, שנמכרים בכמויות גדולות בחנויות איקאה באירופה ובארצות-הברית, אסורים לשיווק בישראל בגלל תקן ישן, שההצדקה לקיומו אינה ברורה. התקן הגדיר דרישות שבהן כל מושב אסלה בישראל חייב לעמוד, ומכיוון שהמושבים של איקאה שונים - נאסר לייבאם. סגול האזין בכובד ראש, ואז פרץ בצחוק גדול: אני, סיפר לגבאי, קידמתי את התקן הזה לפני שנים כיוון שרציתי להגן על המוצרים של כתר מפני תחרות מהעולם. אין לו הצדקה עניינית. בעקבות הגילוי פנתה איקאה לממונה על התקינה, שניאות להכריז על התקן כלא מחייב.

הסיפור המשעשע הזה, מתברר, הוא רק דוגמה לתופעה לא משעשעת כלל וכלל: השפעתם של אינטרסים עסקיים על ניסוח התקנים בישראל - תקנים שאמורים להיקבע על-פי האינטרס הציבורי. הציבור אולי רואה במכון התקנים מלכ"ר ממשלתי מנותק משיקולים עסקיים, אולם המצב בפועל הרבה יותר מורכב. בוועדות המכון שאחראיות על ניסוח התקינה - כלומר באילו דרישות יש לחייב את היבואנים ואת היצרנים לעמוד - קיימת נציגות מכובדת ליצרנים, ובמידה פחותה גם ליבואנים. הנציגים הללו אינם משקיפים, וגם לא משתתפים נקודתית כדי לשכנע בעמדה כזאת או אחרת, הם חלק אינטגרלי ממקבלי ההחלטות. בכובעם כבעלי עסקים וכמנהלים הם מעוניינים שהתקינה לא תפגע בשורה התחתונה; בכובעם כחברי ועדה ציבורית הם אמורים להציב בראש מעייניהם את האינטרס של האזרחים ושל הצרכנים, שלעתים מנוגד לאינטרס העסקי.

בנוסף, נציגי העסקים חברים גם בוועדות הממליצות אילו עסקים יהיו זכאים ל"תו תקן" - אישור כי מוצריהם עומדים בדרישות התקן. עד לאחרונה, מנהלי חברות ובעליהן השתתפו בוועדות הללו בדיונים שעסקו בחברות שלהם עצמם או של המתחרים שלהן. במכון התקנים, מתברר, ההון לא רק משפיע על השלטון: הוא חלק ממנו.

"יכול להיות שצריך שהוועדות יתבססו אך ורק על מומחים נטולי פניות, שיפסקו לאחר שבעלי העניין יופיעו בפניהם ויעלו את טענותיהם", אומר צביקה עמית, עד לפני כמה חודשים חבר דירקטוריון המכון מטעם איגוד לשכות המסחר. "אני לא בטוח שיש כל-כך הרבה מומחים במדינה ושיש מי שישלם להם על זה, אבל זה רעיון ששווה חשיבה".

בהתאחדות התעשיינים, מנגד, סבורים כי הייצוג הנוכחי שלהם בוועדות בכלל קטן מדי. "תקינה נועדה לשרת את התעשייה", סבור סמנכ"ל השיווק בהתאחדות, יהודה היימן.

- לא את הציבור?

"בראש ובראשונה היא משרתת את התעשייה. בארץ משקל התעשייה בוועדות המכון עוד מוגבל ביחס למכוני תקינה בעולם, שם למעלה מ-50% מהאנשים שקובעים את התקינה מגיעים מהתעשייה, ויש מדינות שבהן זה קרוב ל-100% (על התעוררות ביקורת בנדון בארצות-הברית - ראו מסגרת). הסיבה היא שהתקינה צריכה להוביל למוצרים טובים, בטוחים ומתקדמים יותר, ומי שיודע לעשות את זה אלה מהנדסים בחברות היצרניות".

תומכי ההסדר הקיים מאמינים שסיעור המוחין בין נציגי המגזרים השונים - ממשלה, צרכנים ועסקים - יניב בסופו של דבר תוצר מאוזן. אלא שלטענת גורמים הפעילים בוועדות השונות, לא פעם מתקבלת עמדתם של נציגי המגזר העסקי - גם כשהרציונל הציבורי שבה לא מאוד ברור. התוצאה: הקלות או החמרות לא מוצדקות, שעלולות לפגוע בבטיחות או לחסום מוצרים שעלולים להוות תחרות למוצרים המשווקים על-ידי בעלי הכוח בוועדות.

זה שנים ארוכות נשמעות טענות שלפיהן המכון גורם התייקרויות במשק, בשל העלויות הכבדות של בדיקת המוצרים המיובאים. תחקיר G מעלה שאלות גם בנוגע לניסוח התקנים עצמם. לא במקרה התברר, כפי שנחשף ב"גלובס" בשבוע שעבר, כי ועדת טרכטנברג מתכננת להתייחס לסוגיה. לפי הפרסומים, הוועדה עתידה - לצד המלצה על שבירת המונופול של המכון בתחום הבדיקות - להמליץ על אימוץ מוחלט של התקינה הבינלאומית, ועל אישור יבוא מוצרים בענפים מעוטי תחרות - כל עוד יעמדו בתקינה המקובלת במערב. אימוץ ההמלצות עשוי למנוע מצבים אבסורדיים כגון מכסי האסלות של איקאה, וכן מקרים נוספים שיובאו להלן.

בטיחות או חשש מתחרות?

מקור הפער בין התקינה הבינלאומית לזו הישראלית הוא היסטורי: מדינת ישראל הצעירה שמה לה בעדיפות את קידומו של הייצור כחול-לבן, ומכון התקנים, כמעט במוצהר, שימש כאחת הדרכים להגן על התעשייה המקומית. יוסי טמלר, מנהל אגף יבוא, מכס ותקינה באיגוד לשכות המסחר, זוכר בהקשר זה הופעה מעניינת של שר התמ"ת אריאל שרון בכנסת; "שאלו אותו איזו הצדקה יש לדרישה בתקן לסמן סכו"ם בעברית. שרון ענה שמצדו היו צריכים לדרוש גם ניקוד ופירוש רש"י", הוא מספר.

עם השנים, התפתחות השוק והגלובליזציה, התחדדה ההבנה שיש לשנות את המדיניות הזו, בין היתר בשל הצטמצמות תעשיית מוצרי הצריכה. הממשלה החליטה על מדיניות של "יישור קו" עם התקינה הבינלאומית. תיקון לחוק משנת 2000 קובע כי כל תקן "יתבסס במלואו על תקן בינלאומי קיים", וכי במקרים שבהם יש הכרח לבצע שינויים - הנימוקים לכך יפורטו "בדברי הסבר אשר יצורפו לתקן". אלא שלטענת טמלר, לא תמיד זה מה שקורה: "יש מגמה חיובית של אימוץ תקינה בינלאומית, אבל הקצב אינו מספיק מהיר ולא מיישמים את החוק כלשונו. קח, למשל, ניסיון שנעשה לגבי יעילות השטיפה באסלות. בעולם נדרשת יעילות של 85%, ופה נציגי התעשייה בוועדה קבעו שצריך 90%. למה? ככה. אנחנו סבורים שאם מטילים הגבלה או עושים שינוי, צריך להסביר באופן ברור ושקוף למה בישראל צריך להיות תקן שונה מכל אירופה".

דוגמה בולטת לתקן ישראלי שונה נוגעת גם היא לאיקאה, שבשליטת מתיו ברונפמן, והפעם בתחום רגיש במיוחד: מוצרי תינוקות. כל הורה רוצה לדעת שהצעצועים שבהם משחקים ילדיו בטוחים, או שמיטת התינוק שבה השקיע ממיטב כספו אינה מכילה רעלים מסוכנים. הורים זהירים מקפידים על רכישת מוצרים בעלי תו תקן, שהוא למעשה אישור לעמידתם בדרישות התקן הישראלי. תקן זה אוסר, למשל, לשווק בישראל שידות החתלה, מיטות ולולי תינוקות המכילים חומר מבוסס עץ הקרוי MDF ולאחרונה מקודם מהלך של התרת השימוש בו - תחת מגבלות. בשאר העולם המערבי, לעומת זאת, אין הגבלה כזו והשימוש בחומר מותר. זו הסיבה לכך שמבחר הריהוט לתינוקות שתמצאו באיקאה יהיה קטן בהרבה מזה שתמצאו בסניפי הרשת בפריז, בניו יורק וביתר העולם.

המבחר הקטן יותר הוא אולי בעיה עבור הצרכנים, אולם הוא דווקא לא רע בכלל עבור רשתות ריהוט מקומיות כמו משכל או טל רהיטי תינוקות - שכך יש יותר סיכוי שתגיעו דווקא אליהן. הבעלים של הרשתות הללו מכהנים כחברים בוועדת התקינה הרלבנטית במכון התקנים. גם לאיקאה ולשילב, המייבאות ריהוט, יש נציגים בוועדות - אולם ליצרנים המקומיים יש הרבה יותר. שלא במפתיע, הם מתנגדים ליישור קו עם התקינה הבינלאומית.

הנימוק הפורמלי למצב הזה נוגע לבטיחות התינוק; MDF מכיל חומר בשם פורמלדהיד המוכר כמסרטן. כשהרהיט שלם אין חשיפה לחומר, אולם התפוררות של העץ עלולה לחשוף אליו את התינוק. בעולם המערבי מאפשרים את השיווק תוך הגבלת ריכוז הפורמלדהיד המותר, אולם בארץ, כאמור, חל איסור גמור. מותר להשתמש בו בכל ריהוט אחר, והוא אכן מצוי כמעט בכל בית - אולם לא בריהוט לתינוקות.

"יש דברים שבהם צריך ללמוד מהעולם, ויש דברים שלא", טוענת חברת הוועדה לילי שורק מחברת "משכל", "ההשפעות של החומר על תינוקות עוד לא ברורות לגמרי, ואני נגד לעשות נסיונות על תינוקות. לאיקאה יש אינטרס כי בסיס העסקים שלהם הוא מוצרים זולים, והם מנסים לדחוף אותם. אם הם יצליחו גם אני אצטרך לדחוף מוצר יותר זול. מי שיפסיד זה הצרכן".

"אני לא יודע למה בכלל יש ויכוח, כי בכל העולם עובדים עם ;MDF זה חומר מצוין", אומר יוסי אלקובי, חבר ועדת התקינה ויו"ר ארגון אמני העץ ויצרני הרהיטים. "אני בעצמי יצרן ולא יבואן, אבל צריך לחשוב בהיגיון. נדרשת תחרות. יש אנשים שקשה להם לקנות מיטה לתינוק. האיסור מעלה את המחירים, וזה לא הוגן".

בשנים האחרונות התחוללה בוועדות מלחמה קשה סביב הנושא. איקאה הצליחה לשכנע כמה וכמה מנציגי הציבור בוועדות, אולם זה לא הספיק למול ההתנגדות הנחרצת של היצרנים. באיקאה פנו להנהלת המכון בטענה שמדובר בהתנהלות משונה ובהשפעה מופרזת של אינטרסנטים מהתעשייה. חברי הוועדה התעשיינים, טענו בחברה, אינם בוחלים בהצגת נתונים שקריים בפני חברי הוועדה האחרים, מתוך כוונה להטעות אותם כך שישרתו את טובתם העסקית.

אנשי איקאה טענו כי במקרים שכאלה יש למנות ועדת מומחים נטולי אינטרסים. זה לא קרה, בינתיים. הפשרה המסתמנת היא התרת השימוש ב-MDF תחת מגבלות טכניות שונות, מה שלטענת איקאה לא ישנה בפועל דבר. הריהוט שנמכר ברחבי העולם עודנו אסור לשיווק בישראל.

"ראיתי בוועדות העמדת פנים"

רות קינן, בעלת חברת בוטיק לייצור רהיטים, נכחה גם היא בישיבות המתוארות. היא ביקשה לבצע שינוי בתקן, כך שיאפשר לה למכור בארץ את המוצר הייחודי שפיתחה: "עריסה אקולוגית", שעשויה מקרטון ממוחזר. העריסה עומדת בדרישות התקינה האירופית, ומאז 2003 היא משווקת עשרות אלפי עריסות כאלה בבריטניה, בצרפת, באיטליה ובמדינות נוספות ביבשת.

בישראל - זה כבר סיפור אחר. גם מהתחרות הזו, מתברר, היצרנים בוועדת התקינה לא התלהבו במיוחד. "זו הייתה חוויה מאוד קשה", מספרת קינן. "הגישה הבינלאומית אומרת שלא מגבילים חומרים, אלא דורשים מהמוצר לעמוד במבחנים של חוזק מבנה. שלוש שנים פעלתי בוועדות, עשיתי לובי לא מתפשר, והדגשתי בדיונים שיש פה בעצם אינטרס עסקי שמונע את שינוי התקן. מה שהיה לי קשה איתו זו העמדת הפנים המטורפת שראיתי בוועדות. התנהל שם מסע שבו היצרנים המקומיים מפחידים ומתארים בדרכים קודרות ואיומות את החומרים האלה בפני החברים שמייצגים את הצרכנים. אנשי המכון דווקא היו בעדי, ואמרו 'בואו נעשה תקן בדיוק כמו באירופה ובאמריקה', אבל חברי הוועדות עצרו את זה. היצרנים יושבים שם, והם מוודאים שלא תיכנס להם תחרות".

לפני כשנה מסע הלחצים הניב פרי מסוים, כשהקרטון הוכנס לרשימת החומרים המותרים בשימוש, אולם תחת מגבלות שונות של רישום ושל תיעוד. לדברי קינן, המגבלות הפכו את השיווק בישראל ללא כלכלי עבורה, כך שבפועל דבר לא השתנה מבחינתה. "כשהתחלנו למכור באירופה קיבלתי המון פניות מהארץ, מאנשים ששמעו על זה ורצו לקנות. נאלצתי להסביר שאסור למכור את העריסה בישראל. הייתה בזה גם פגיעה תדמיתית. כשנסענו למכור בחו"ל, תמיד שאלו אותנו, 'כמה אתם מוכרים במדינה שלכם?', ונאלצנו להגיד שבמדינה שלנו אנחנו לא מוכרים בכלל".

האיסורים בתקנים יכולים לייצר גם מצבים משונים למדי. חלב סויה, למשל, אינו אסור לשיווק בישראל - אולם אסור למשווק לכנותו "חלב סויה". כך גם לגבי חלב קוקוס. בעולם כולו נמכר coconut milk בלי שום בעיה, אבל התקן הישראלי קובע שאת המילה "חלב" ניתן לכתוב רק על מוצר שמקורו בבקר. לכן, אם תמצאו את המוצרים הללו על המדפים, זה יהיה תחת שמות מקוריים כגון "מי קוקוס", "קרם קוקוס" ואחרים - כיד הדמיון הטובה על היבואן. "זו דוגמה לתקן שלא תורם לצרכן", טוען טמלר. "זו מגבלה לשם המגבלה, כדי שחס וחלילה מישהו לא יתבלבל בין זה לבין חלב פרה של יצרניות החלב, ששולטות בוועדות התקינה בתחום המזון".

באפריל השנה שלח איגוד לשכות המסחר לוועדת הריכוזיות שהקימה הממשלה מסמך שבו פורטו גורמים שונים שלטענתו פוגעים בתחרות. בין השאר נמנו בו הייצוג הגבוה בהרבה שלו זוכים התעשיינים בוועדות התקינה במכון התקנים. "בגלל אינטרסים משותפים של המכון ושל התעשייה המקומית להכביד בתקינה ובבדיקות יבוא, למעשה התעשייה המקומית שולטת בפעילות המכון", נטען בפנייה. בשנים האחרונות הצליח האיגוד להגדיל את מספר נציגיו בוועדות, אך הוא טוען שיש להגדילו עוד יותר.

היימן מהתאחדות התעשיינים לא נשאר חייב: "לי אין בעיה שייכנסו עוד יבואנים לוועדות, אבל למדינה יש בעיה כי היא צריכה להגן על הצרכן. להכניס יבואנים, זה לתת לחתול לשמור על השמנת. כי אם הם ישפיעו על התקנים, ייקבעו פה סטנדרטים מאוד נמוכים וכל זבל ייכנס לארץ".

לדבריו, "אני נתקל בתקנים כאלה שלפעמים אני אומר שהדרישות שלנו מהמוצרים נמוכות מדי. זה קורה אך ורק בגלל דרישות של יבואנים. אני בעד תקינה בינלאומית מחמירה. קשה אולי לעמוד בה, אבל אחרי שעמדת בה אתה יכול לייצא את המוצרים שלך, זה פותח לך את השווקים ברחבי העולם".

רעש המזגן מכביד על היבואן

הנימוק של היימן תופס בתחומים מסוימים, אבל בתחומים אחרים ודאי אין לבעלי העסקים אינטרס להחמיר. למשל בתחום המזגנים, שם החליטו היצרנים והיבואנים דווקא לאחד כוחות.

רעש מזגנים נחשב למטרד רציני בקיץ הישראלי, וגרם בשנים האחרונות לא מעט סכסוכי שכנים, תלונות במשרד להגנת הסביבה, וגם תביעות רוויות דם רע בבתי המשפט. אחת הדרכים להימנע מהמטרד היא הקפדה על רכישת מזגן שעומד בדרישות התקן: זה מחייב את היצרנים לסמן על המזגן את מידת הרעש המקסימלית שהוא גורם, כאשר מכון התקנים אחראי לביצוע בדיקה לאימות הצהרת היצרן.

נשמע טוב? לא לחברי הוועדה הרלבנטית במכון התקנים, שעוסקים בייצור וביבוא. הם דווקא סברו שמדובר בהכבדה מיותרת על יצרני המזגנים ועל יבואניהם, וביקשו לבטל את החובה לבצע בדיקות רעש ואימות כאמור. "מכון התקנים לא צריך לשמש כשוטר של המשרד לאיכות הסביבה", טען בישיבה סורין לוי, סמנכ"ל אלקטרה שבשליטת גרשון זלקינד, שהחליף בדיון תעשיין אחר החבר בוועדה. "צריך לתת קרדיט ליצרנים וליבואנים". אחד מחברי הוועדה זעם: "במבחן התוצאה זו אמירה ללא בסיס עובדתי. ישנן אי-התאמות בין הצהרת היצרן לרמת הרעש הנמדדת בפועל".

במקרה הנ"ל נכשלו משווקי המזגנים ועמדתם נדחתה - לאחר שנציג המכון טען שהנתונים שהציגו "לא מדויקים ועלולים להטעות את חברי הוועדה", ונציגת המשרד להגנת הסביבה טענה שהיענות להצעה תגרום לכך ש"האזרח ייפגע". במקרים אחרים הם דווקא מצליחים לשכנע. למשל, בוועדה שעוסקת בתקנים המחייבים בענף הגפ"מ (גז בישול). תחקיר מיוני השנה חשף את ההתנהלות סביב התקן לאחסון גז במכלים: משרד התשתיות ביקש לאכוף אותו על בית הזיקוק אשדוד, וזה פנה למכון בבקשה להחריגו מהתקן. במכון מונתה ועדת מומחים, שבראשה הועמד מומחה המשמש כיועץ בשכר לבית הזיקוק, וזו הסכימה לבקשת ההחרגה.

המלצת ועדת המומחים תצטרך לקבל את אישורה של הוועדה הטכנית לענף הגז, שבה קיימת נציגות נכבדת למגזר העסקי, ובין השאר חבר בה סמנכ"ל פזגז, שכמו בית הזיקוק שייכת לקבוצת פז.

עבור חברות הגז, חשוב לציין, אופן ניסוח התקנים חשוב מאין כמוהו: כשנחקרים אירועי רשלנות הדבר הראשון שנבדק הוא אם החברה עמדה בתקן, ולדרישות השונות (או להיעדרן) משמעויות כלכליות אדירות.

ניסיונות עבר, שנעשו במטרה לשנות את הרכב הוועדות האלה, נכשלו. בחודשים האחרונים ניסה גם הממונה על הבטיחות במשרד התשתיות, יהודה גסנר, לקדם שינוי, ושוב ללא הצלחה. ביוני השנה הוא סיפר בכנסת: "באמצעות מכון התקנים אנחנו מנסים לקדם את נושא הבטיחות. אני חייב לומר שהעבודה במכון לא הולכת בקלות. אנחנו מנסים ומצליחים, בחלק מהמקרים, לקדם את הדברים". מה הבעיה במכון, תהה היושב ראש, ח"כ כרמל שאמה. "לא כל ההצעות שלנו מתקבלות", השיב גסנר. "אני אפילו אומר מעבר לזה - אנחנו ביקשנו בנושא מסוים להוסיף נציג לוועדה מסוימת כדי לנסות ולאזן אותה, אבל לצערי לא הצלחנו".

אחד הדברים שגרמו לגסנר להרים גבה הוא ההגדרות הגמישות של מכון התקנים: נציג "המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה" בוועדה, למשל, נחשב לנציג "המגזר המקצועי", להבדיל מנציגי החברות העסקיות. אלא שהמכון לאנרגיה הוא מוסד השייך לחברות האנרגיה, ונציגו בוועדה הוא חיים קרטן - סמנכ"ל חברת סופרגז.

נציגי הממשלה והצרכנים בוועדות לא תמיד מעורבים באותה המידה שבה מעורבים נציגי המגזר העסקי. פרוטוקולים של ועדת הגז, למשל, מלמדים כי נציגי הציבור אינם טורחים להגיע לכל הישיבות, וגם אלה שכן - מתקשים להשפיע. בתחום רהיטי התינוקות, נראה שלא תמיד הם מבינים בנושאים שעל הפרק. אחת מנציגות הציבור בוועדה שעוסקת בתחום היא מיכל קליין מעמותת בטרם, הפועלת לקידום בטיחות ילדים. לשאלת G בנוגע לעמדתה ביחס לשימוש ב-MDF ברהיטי תינוקות, השיבה קליין: "אנחנו מתמחים בהיפגעות של ילדים מדברים אחרים, אני לא מומחית לחומרים, אז לא הייתי רוצה להגיד לך, 'זה נראה לי בסדר או לא בסדר'. אין לנו עמדה חד-משמעית בעניין".

- כשזה עלה בוועדה, אני מניח שהייתה לכם עמדה כלשהי?

"אותי מנחה העיקרון של לפעול לפי מה שאומרים המומחים, כי אני באמת לא מבינה בפרטים בעניין הזה. אני לא זוכרת מה הייתה העמדה שלי בנושא. לא בטוח שהשתתפתי בכל הדיונים בעניין הזה".

- עד כמה הדיונים בוועדה ענייניים, ועד כמה הם מוטים בשל אינטרסים עסקיים?

"כל אחד מגיע לשם עם האינטרס שלו, אין ספק. אני מניחה, אני מקווה, שכל אחד מנסה לשכנע לפי המהות המקצועית. אני לא יכולה לדעת מניעים נסתרים".

מי ממליץ על "תו תקן"

לבטרם נציגות גם בוועדה חשובה אחרת בתחום - הקובעת את התקנים ל"מתקני משחק ושעשוע". עמידתם של מתקני משחקים בתקן עולה לא פעם לכותרות, בשל חשיבות הנושא: מאות ילדים נפצעים מדי שנה בגני שעשועים, ובדיקות שמבצע מעת לעת מכון התקנים חושפות בחלק נכבד מהמתקנים בארץ שלל ליקויים ואי-עמידה בתקנים. למשל, רק לפני שבועיים ספגה ילדה בת שנה וחצי כוויות בכפות רגליה לאחר שמשטח הגומי בגינת המעון שלה התלהט מהשמש והיא צעדה עליו יחפה.

החברות השונות בענף המתקנים נוהגות להתגאות בכך שהן אוחזות ב"תו תקן". הצרכנים שמתרשמים מהעניין לא בהכרח מודעים לכך שבוועדות המקצועיות, שתפקידן להמליץ מי זכאי ל"תו תקן", יושבים בעלי חברות ומנהליהן - ועד לאחרונה הם השתתפו גם בדיונים שעסקו בחברות שלהם או של המתחרים שלהם.

בתחום המתקנים לילדים מדובר באברהם נווה, מנכ"ל שעשועים וספורט. בעלי החברה הם הפרסומאי יורם באומן ועו"ד דורון שמואלי (לשעבר חבר כנסת ויועץ לראש הממשלה אריאל שרון) - האחרון מכהן גם כחבר הוועד הפועל במכון התקנים.

לפני כשנה התעורר חשד אצל חברה מתחרה בשם "נ.ע לבה", שלפיו נווה ושמואלי מעורבים בהחלטות הנוגעות לה ולחברה שלהם, ומנצלים לתועלתם את תפקידיהם הציבוריים במכון. ביולי אשתקד פנה למכון פרקליט מטעמה, עו"ד בני שפר, בדרישה לדעת אם נווה ושמואלי השתתפו בדיונים הנוגעים אליה. המכון השיב בשלילה, אולם בהמשך סתר את עצמו והודה שנווה השתתף בדיונים רבים שעסקו במתחרה שלו, ואף בדיונים שעסקו בחברה שבניהולו. שפר טען בתגובה כי הדבר התבצע "בניגוד לדין ולנוהל הפנימי של המכון עצמו", וכי עניין זה ואחרים מהווים "הפרות בוטות של האיסור על פעולה בניגוד עניינים בהתנהלותו של מכון התקנים".

בעקבות המקרה, המכון אף הודיע ל"נ.ע לבה" שמעתה נווה לא ישתתף בדיונים הנוגעים לחברה שלו או למתחריה.

בחודשים האחרונים גובש במכון נוהל חדש למניעת ניגודי עניינים בוועדות הקשורות למתן תו תקן, שלפיו במקרים דומים יהיה על בעל העניין לפסול את עצמו מהשתתפות בישיבה. את תופעת ניגודי העניינים בוועדות שמנסחות את התקנים, בכל אופן, אין כל כוונה למגר. בעלי העניין יוסיפו להשפיע על קביעת הכללים שיחייבו אותם ואת המתחרים שלהם. המכון מציין כי כך מקובל גם בשאר העולם, ולדעתו מדובר במצב תקין ואף חיובי. "נשמת אפה של פעילותו של מכון התקנים", אומרים שם, "היא שיתוף מגזרי המשק השונים בפעילותו".

תגובת המכון: אין יתרון לאף מגזר

מהמכון נמסר בתגובה כי החוק מחייב שיתוף המגזר העסקי בוועדות, כנהוג בעולם. "על מנת לאזן את החשש לניגוד עניינים, נקבע כלל השליש, מתוך הנחה שאם יתמכו ביצרנים גורמים נוספים, כגון רשויות המדינה או הצרכנים, כנראה עמדתם ראויה לתמיכה". כן נמסר ש"בוועדות אין יתרון לאף מגזר. עשרה מגזרים מיוצגים בוועדות. יש ייצוג נרחב יותר למגזר היצרני, שכן ביניהם אנשי מקצוע מובהקים בחלק גדול מהנושאים. ייצוג מאוזן נשמר לפי הכלל שאף מגזר לא יעבור שליש מחברי הוועדה. ההנחה היא שאם למעלה ממחצית החברים יתמכו בהחלטה, היא איננה יכולה להיות באינטרס של מגזר מסוים בלבד".

לעניין MDF: הוועדה סברה שעקב הימצאות אוכלוסיות ברוכות ילדים בישראל, נעשה במיטות בארץ יותר שימוש חוזר המחייב פירוקן והרכבתן. חלקי MDF מתדרדרים כתוצאה מהפירוק, מהאחסון בתנאים לא מבוקרים ומההרכבה מחדש. הרכב הוועדה הוא כזה שהיצרנים לבדם לא יכלו להעביר את ההחלטה".

לעניין החלב: "הנוזל הלבן המופק מסויה או מאגוזי קוקוס איננו חלב. ההוראות באות להגן על הצרכנים - מי שמבקש לרכוש חלב פרה אינו רוצה לרכוש בטעות חלב סויה. יש הוראות דומות במדינות מסוימות, והוראות אחרות במדינות אחרות".

לעניין ועדת הגז אומרים במכון כי אין פגם בהרכבה ונשמר בה כלל השליש, ושלנציגי היצרנים אינטרסים שונים מאלה של חברות גז. "גם אם נתייחס לזהות המסוימת של כל נציג, ולא למי שמינה אותו, לא נחרוג מכלל השליש".

לעניין נ.ע לבה: "המכון גילה הבנה לטענת החברה, ובא בדברים עם חבר הוועדה המקצועית שהנו נושא משרה ב'שעשועים וספורט', והגיע עימו להסכמה לגבי פרישתו מהוועדה. כתוצאה, בוטלה עתירת החברה בהסכמה, ללא צו להוצאות".

מה בדיוק יוצא לצרכן דוגמאות מוועדות התקינה של המכון / צלם: Shutterstock.com. א.ס.א.פ קראייטיב
 מה בדיוק יוצא לצרכן דוגמאות מוועדות התקינה של המכון / צלם: Shutterstock.com. א.ס.א.פ קראייטיב

צרו איתנו קשר *5988