תהיה כאן עוד 10 שנים?

מצער להיווכח כי דווקא פרסום הדוחות הכספיים של תנובה מלמד כי לא למדו שם דבר

מצער להיווכח כי דווקא פרסום הדוחות הכספיים של תנובה - לכאורה, האקט המטהר, המכה על חטא מכולם שנקטה החברה עד היום מתחילת המשבר - מלמד כי לא למדו שם דבר ולא הפנימו אפילו פירור מהתנהלות ציבורית נכונה בעידן שאחרי חרם הקוטג'.

כחברה פרטית, תנובה, כידוע, אינה מחויבת בפרסום דוחות כספיים. אבל, היא גם לא הייתה מחוייבת להתנהלות מתונה בגזרת המחירים לצרכן - וראו מה קרה. החוק היבש, הקפיטליסטי, כבר מזמן אינו מספק כאן. ובכלל, אם כבר החלטתם לפרסם דוחות כספיים, האם מוגזם מדי לבקש שתעשו זאת כמו שצריך, בלי אטימות שיא לנסיבות החברתיות?

הדוח של תנובה מתמקד בתקופה של עד סוף 2010. יש בו גם סעיף של ביאורים ל"תקופה של אחרי הדוח", ממנו ניתן ללמוד כי כתיבת המסמך הושלמה באוגוסט השנה, כמעט חודשיים אחרי שהחל חרם הקוטג'.

תנובה מזהירה, בהקדמה לדוחות, כי "בעקבות המחאה הצרכנית וההאטה בצמיחה הכלכלית, ייתכן שתוצאות והישגי החברה ב-2011 יהיו שונים באופן מהותי". מזהירה - אבל לא מספקת אפילו חרך הצצה ל-2011. לא חייבת, כבר אמרנו.

בדוחות החלקיים של תנובה אין גם ולו מלה אחת על שכר הבכירים, או פירוט מכירות לפי מוצרים. למה? ככה. לא חייבים. למרבה הפלא, אין במסמך ה-PDF שפרסמה החברה אפילו אפשרות הדפסה, כלומר: מישהו טרח ונטרל אותה.

הגישה הזו, שבמרכזה התפיסה ש"אנחנו לא חייבים", "לא מחויבים על-פי חוק", היא שהביאה את תנובה עד הלום, למשבר הגדול בתולדותיה ובדיעבד להתפטרות של זהבית כהן. טקטיקת ההסתרה, כמו גם ההתעלמות הבוטה מהזעם הציבורי בתחילת המחאה, גרמו נזק אדיר לתדמית החברה. והם פשוט לא מצליחים להשתחרר ממנה.

מה יהיה? אם תנובה לא תשנה גישה - בלי טריקים, בלי חלקיות - העתיד צופה לה כיווץ אלים. אתם מוכנים להמר שתנובה תהיה כאן בעוד 10 שנים? החברה נגררת, כבר כמה חודשים, על מסלול של להיות או לחדול. מפאת גודלה ועושרה, תנובה מסרבת להאמין שכך הוא. ובכך היא מסכנת את קיומה עוד יותר.

סימפטום שכזה

עניין אחר - ובעצם, באותו עניין. אורית-קלייר ארזי (נדרש גילוי נאות על חברות בפייסבוק?) כתבה ב-ynet מאמר דעה שכותרתו "זהבית כהן היא רק הסימפטום - הבעיה היא במדינה". במרכזו של המאמר טענה ארזי כי גברת כהן סופגת מתקפה תקשורתית וציבורית שיצאה מכל פרופורציה, מאחר ש"רק עשתה את תפקידה".

המאמר כולל עשרות משפטים וטענות שאינני מסכים להם - אבל נחסוך לכם את הקריאה המודרכת. להלן המיטב:

1. ארזי כותבת: "בהינתן לציבור שעיר לעזאזל בדמותה, ובעדריות הציבורית המתלהמת סביבה, מאפשר אותו ציבור עצמו לאשמים האמיתיים לברוח. ברגע שסמל הופך למהות, המהות מתפוגגת לסמליות גרידא. וכך, בלהט הגיליוטינה הציבורית, אמנם נענה הצורך בעריפת ראשים ובדם ניתז בכיכר העיר, אך בניצחון הזה בקרב, טמון הפסד פוטנציאלי במערכה כולה".

ואיך זה נראה בעיניי? ממש לא נכון. ההתמקדות בחברה אחת, מנהלת אחת, מוצר אחד (קוטג') היא אחד מסודות ההצלחה האדירה של המאבק החברתי הזה. שאלו כל יצרן מזון, כל יצרן בכלל - לפנינו שינוי תפיסתי עמוק, מערכתי, בכל הנוגע לקלות הלחיצה על ההדק בהעלאות מחירים. הם מפחדים, ואלה חדשות נפלאות לצרכנים.

2. ארזי כותבת: "לידיעתכם גבירותי ורבותי, זהבית כהן לא עובדת אצלכם! המעסיק שלה הוא קרן אייפקס, קרן השקעות פ-ר-ט-י-ת, והיא עשתה בדיוק מה שנשכרה לעשות: לייצר החזר מירבי של ההשקעה בזמן קצר ולהוסיף עליו רווח מקסימלי למשקיעים".

ואיך זה נראה בעיניי? זהבית לא עובדת אצל הציבור? טעות, טעות גדולה. חברה שהתיימרה להיות בית, שמתיימרת עדיין להיות בכל מקרר בישראל, עובדת אצל הציבור ועוד איך. ראו מה קרה: תנובה הפכה לאחת החברות השנואות בישראל, מכירותיה ספגו פגיעה מהותית, זהבית כהן איבדה את משרתה. אם הם לא עבדו אצל הציבור עד כה, מזמן הגיע הזמן להתחיל.

3. ארזי כותבת: "כל פעולה, חרם, הפגנה צריכים להתבצע כפעולת מלקחיים מקבילה: לא רק מול משרדי המונופול, אלא מול כל הגורמים שאמורים להגן עלינו וכשלו, תוך רשלנות פושעת, שחיתות, ניגוד אינטרסים וסתם הירדמות בשמירה. אלה הם הממשלות האימפוטנטיות שלנו לדורותיהן, הח"כים ורשויות הרגולציה והאכיפה. כל עוד המחאה אינה מתבצעת גם מולם ישירות, אלא מתמקדת בתאגידים המסחריים, השינויים המושגים הם רק קוסמטיים".

ואיך זה נראה בעיניי? אמממ... האם חולשת הרגולטור פוטרת את זהבית מאחריות? זה בערך כמו שתטעני שבכיף שלך לנסוע 170 קמ"ש בשטח בנוי, כי בסביבת מגורייך אין בכלל נוכחות של משטרת התנועה. נתפסת? נתפסת! אין תירוצים.

מעבר לכך, וזו הנקודה, דווקא חולשת הרגולטור, שעליה דווקא אין לנו ויכוח, היא הסיבה הכי טובה ומוצדקת למחאה. הציבור ראה שאין לו מגן - ויצא להגן על עצמו. התוצאות? אפקטיביות פי כמה וכמה מכל רגולציה ישראלית ידועה.

4. ארזי כותבת: "מקרה זהבית כהן הוא התגלמות הצביעות המקצועית כמו גם הרשלנות המקצועית של כל הכתבים, העורכים והפרשנים - הסלבים בעיתונות המשודרת, המודפסת והמקוונת, שהללו, רוממו וקשרו לה כתרים. היא נתפסה על-ידם, והוצגה לציבור, כאשפית עסקית המצליחה לבצע אלכימיה ממש, ביצירת רווחי עתק לדינוזאור המנומנם, וכמנהלת המובילה במשק".

איך זה נראה בעיניי? באמת, כולם כולל כולם בתקשורת הכלכלית האלילו את זהבית, או אולי יש דעות לכאן ולכאן גם בתוך כל כלי תקשורת?

לתקשורת הכלכלית, זו שאת משמיצה וזו שאני עובד בה, יש חלק קריטי בהעלאת המחאה החברתית וחרם הצרכנים אל פני השטח, סיקורם וגם - הצלחתם. ברור שהיו גם נפילות אבל כך גם עיתונאים, למשל אילנית חיות מעיתוני "גלובס", שעשו עבודת קודש במאבק החברתי הזה. אבל, למה לא לבלול אותם יחדיו אם אפשר? - והכול, כמובן, בשם ההסתייגות מפופוליזם. משעשע.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988