פשוט תאסרו על הבנק לעסוק בחיתום

רפורמת החיתום החדשה שמובילה רשות ניירות ערך היא רפורמה חלקית, שצועדת רק את חצי הדרך להסדרת שוק החיתום. במקום לאסור לגמרי על גופים המנהלים נכסים להחזיק בחברות חיתום, יש בה ניסיון להסדיר, שוב, את ניגודי העניינים.

בשנים האחרונות כבר התרגלנו: כל רפורמה פותרת בעיה אחת ויוצרת שתיים חדשות. כוונות מחוללי הרפורמה טובות, אבל הם לא תמיד מרחיקים ראות או מביאים בחשבון את כל ההשלכות. קחו, למשל, את רפורמת בכר שהוציאה מהבנקים מאות מיליארדי שקלים של נכסי הציבור והעבירה אותם לידי המוסדיים, גופים שאין עליהם פיקוח מתאים, שלא היו להם בקרות הולמות או מנגנון מקצועי לניהול הכסף ולהשקעתו.

כדי לתקן את בכר הקים האוצר את ועדת חודק שקבעה למוסדיים כללי השקעה נוקשים ביותר. אבל חודק הפרידה בכללי ההשקעה בין גופים מוסדיים לקרנות נאמנות. התוצאה של כללי ההשקעה השונים היא שבמפולת האחרונה קרנות הנאמנות נאלצו למכור סחורה בגלל הפדיונות, אולם הגופים המוסדיים לא יכלו לקנות את אותה הסחורה שלא עמדה בכללי חודק. וכשבצד השני אין קונה, הירידות מוחרפות. כעת, הקמת ועדה שתתקן את נזקי חודק היא עניין של זמן בלבד.

משחקים במספרים

גם רפורמת החיתום הנוכחית היא תיקון של הרפורמה הקודמת מלפני שש שנים, שנועדה במקור להקטין את שליטת הבנקים הגדולים בשוק החיתום. וגם הפעם הרשות לא הולכת עד הסוף. חיתום הוא עסק הנגוע בניגודי עניינים. תפקידם של חתמים הוא להנפיק את לקוחותיהם ולא משנה מצב החברה כי מכאן מגיעות הכנסותיהם. מצב בו לצד החתם פועל גוף שמנהל כספים של אחרים ויכול לקנות את הסחורה בהנפקה, היא פרצה הקוראת לגנב.

הרפורמה החדשה משחקת במספרים ובהגבלות מספריות. אם הגודל של הגוף מנהל הנכסים הוא X אז יתנו היתר למנהל הנכסים לרכוש Y מההנפקה. במקום להתעלם מכך שמדובר בבעיה אינהרנטית ובלתי פתירה, שכל מגבלה ניתנת לעקיפה ושחומות סיניות קיימות רק בתיאוריה, צריך הרגולטור לפעול באקטיביות, לגלות אומץ ויוזמה ופשוט לאסור על קיום ניגוד עניינים. לקבוע שחברת חיתום לא יכולה להיות בבעלות גוף שמנהל נכסים. נקודה.

להוביל מהלך חד וברור

יהיו כאלו שיטענו כי לחברת חיתום אין זכות קיום כלכלית כשהיאStand Alone. זהו טיעון קלוש, ודי אם נביט על לידר בתקופת דני ברק ז"ל או על רוסריו של נגה קנז. אלה גופים ששגשוגם ופריחתם הגיעו רק בשל מקצועיותם, ולא כי יש להם "חיילים" בקופות גמל וקרנות נאמנות.

מדוע רשות ני"ע לא הולכת עד הסוף? האם זה בגלל חוסר הרצון שלה להתעמת עם גופים חזקים, או שברשות מעריכים כי אין בכוחם להעביר רפורמה מלאה? ואולי ברשות עדיין לא מבינים את הבעייתיות בניגוד העניינים? התשובה לא ברורה. בפועל נולדה כאן רפורמה חלקית שתחייב בתורה תיקון נוסף.

ומה לגבי הבנקים? כאן התשובה ברורה: צריך לאסור על בנקים לעסוק בחיתום. חד וחלק. בלי שטיקים ובלי טריקים. גוף שנותן אשראי לא יכול להיות גוף שמנפיק חברות. בנק לא צריך לעסוק בחיתום. בנק הוא גוף מרובה אינטרסים ורב עוצמה, כך שעצם קיומה של חברת חיתום בנקאית יוצר הטיה בשוק.

יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, צריך לפעול באקטיביות, לשלב ידיים עם המפקח על הבנקים, דודו זקן, ולהוביל מהלך חד וברור שיאסור על בנקים לעסוק בחיתום.