אחרי 11 שנה: השופט אדמונד לוי פורש מבית המשפט העליון

בניגוד למקובל, לוי החליט שלא לקיים טקס פרישה בהשתתפות כלל שופטי העליון, שבו נהוג להקריא את פסק הדין הפומבי האחרון ■ עם פרישתו נותרו בעליון 13 שופטים בלבד

בית המשפט העליון נפרד היום (ג') מאחד מבכירי שופטיו: השופט אדמונד לוי, החוגג את יום הולדתו ה-70, פרש היום מכהונתו השיפוטית אחרי כהונה של 11 שנים בבית המשפט העליון ו-32 שנים בסך-הכול על כס השיפוט.

בניגוד למקובל בבית המשפט העליון, לוי החליט שלא לקיים טקס פרישה כמקובל, בהשתתפות כלל שופטי העליון, היועץ המשפטי לממשלה, ראש לשכת עורכי הדין ואחרים, שבו נהוג להקריא את פסק הדין הפומבי האחרון. לוי גם החליט שלא לקיים ארוחה חגיגית ומסיבת פרידה מחבריו בעליון.

ב-3 החודשים הקרובים יסיים השופט לוי את כתיבת פסקי הדין בהרכבים שבהם הוא חבר, ושנותרו עדיין על שולחנו, ועם זאת לא יופיע יותר באולם בית המשפט עצמו. למעשה, הופעתו האחרונה בדיון באולם בית המשפט התקיימה כבר לפני 3 שבועות, כשעמד בראש הרכב פלילי ביום דיונים רגיל, בסדרת תיקים הממתינים להכרעה.

לאחר פרישתה של השופטת אילה פרוקצ'יה לפני כחצי שנה ניצב לוי כשופט השלישי בהייררכיה הפנימית בעליון, אחרי הנשיאה דורית ביניש והמשנה לנשיאה אליעזר ריבלין. עם פרישתו נותרו בעליון 13 שופטים בלבד.

לוי, הנחשב "עוף מוזר" בעליון, נודע באופיו המופנם ובחוסר רצונו להתערות מבחינה חברתית עם חבריו לערכאת השיפוט הבכירה. לאורך כל שנות כהונתו בבית המשפט העליון הוא נמנע מלהצטרף לאירועים חברתיים עם עמיתיו השופטים, ובמקביל נודע ברתיעתו מסיקור תקשורתי ופרסום. הוא נמנע מלהתראיין לעיתונות או לכתבי-עת מקצועיים וממתן הרצאות בפורומים משפטיים אקדמיים.

עם זאת, לוי קנה לו אוהדים בקרב מתמחיו ועוזריו המשפטיים לדורותיהם, במוסר העבודה הגבוה שלו וביכולתו להקדיש עצמו לעבודתו השיפוטית ותו לא.

שופט פלילי מחמיר

לוי נולד ב-1941 בבצרה שבעיראק, ובגיל 10 עלה עם משפחתו לישראל. אף שלוי הוא דתי חובש כיפה, מעולם לא למד במוסדות דתיים. את הבגרות עשה בתיכון "דביר" ברמת-גן, ובהמשך עבר עם משפחתו לרמלה. אביו, אליהו סאלם לוי, השתלב בפעילות פוליטית בתנועת החירות ונבחר לראש סניף המפלגה בעיר.

אחרי שירותו הצבאי, החל לוי לעבוד בתפקידים שונים בבית משפט השלום ברמלה, והתקדם מתפקיד מחלק התה עד למעמד המזכיר הראשי. במקביל למד משפטים בשלוחה התל-אביבית של האוניברסיטה העברית, וב-1970 הוסמך כעורך דין ופתח משרד עצמאי ברמלה.

ב-1974, שנתיים אחרי שאביו מת במפתיע חודשים ספורים אחרי שהתמנה לראש העיר, החל גם אדמונד לוי לכהן במועצת העיר רמלה, ושימש אף ממלא-מקום ראש העיר במשך 3 שנים, מטעם תנועת החירות. הוא התפטר מפעילותו הפוליטית כשקיבל מינוי של שופט צבאי ב-1977. כעבור שנתיים מונה לשופט שלום בכפר-סבא.

ב-1984, אחרי 5 שנים בלבד כשופט שלום, רשם לוי קידום מהיר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבו כיהן 16 שנה, שבהן ישב בעיקר בתיקי פשיעה חמורה.

בשנת 2000 קיבל לוי מינוי זמני לעליון, וכשזה הסתיים הביא שר המשפטים דאז, מאיר שטרית, שתמך בלוי, למינויו הקבוע - ב"דיל" שכרת עם נשיא העליון דאז אהרן ברק, שתמך באילה פרוקצ'יה.

לוי, שכונה "שופט המעברות", התגלה כשופט פלילי מחמיר, ועם זאת כמייצג המובהק של הפן החברתי ושל זעקת השכבות החלשות בבית המשפט העליון.