החגיגה נפתחת (בטעם חמוץ-מריר)

עונת 2011/12 בליגת העל בכדורסל כבר כאן, אבל יש דברים שלא משתנים: למשל התחרותיות שהפכה למושג שלא קיים ■ ובצד החיובי: חוק ארבעת הזרים יעשה טוב לליגה

עונת 2011/12 נפתחת ויש דברים שלא משתנים. שנה אחרי שנה אבנר קופל מתנהג כאילו הוא מנהל את מינהלת ליגת הכדורסל בשוויץ ולא בלבנט הישראלי, מקום שבו הקומבינה והתחמון מחליפים את הדוקטרינה והתכנון. העונה לא שונה מקודמותיה: אחרי שהיו"רים ובעלי הקבוצות באו בטענות שהם אינם יכולים להכין תוכנית רב שנתית ולבנות לטווח ארוך כי במקרה של תקלה נקודתית (פציעת שחקן) הקבוצה עלולה לרדת ליגה וכל השקעתם תרד לטמיון, המינהלת בתגובה הקפיאה את הירידות. התוצאה: ליגה שבה אין סכנת ירידה, ואין "סכנה" שקבוצה אחרת מלבד מכבי תזכה באליפות.

החמצן שאמור ללבות את אש התחרותיות והמקצוענות התברר כחנקן. את המנה הראשונה קיבלנו בגביע צ'אנס, כששבוע לפני תחילת העונה ורוב הקבוצות נראו כמו אוסף שחקנים בספורטק. מה בוער להכין קבוצה אם ממילא אין שום משמעות ספורטיבית למיקום בתום העונה. בקושי שלוש קבוצות מראות סימני מוכנות לעונה - מכבי ת"א, הפועל חולון וראשל"צ. במקרה או שלא במקרה, את השלוש האלו מובילים דייויד בלאט, דן שמיר (עם רוח גבית של פיני גרשון) ואפי בירנבוים. השניים האחרונים הוכיחו שרצינות ומקצועיות הם לא עניין של תקציב, אלא של תפיסת עולם.

אלמלא ההופעה המצוינת של חולון בטורניר צ'אנס ובמיוחד בגמר, אפשר היה לסגור את הליגה רשמית ביום חמישי שעבר. חולון החלה בתהליך שבירה של שתי אקסיומות: הראשונה - שמכבי ת"א בלתי עצירה; השנייה - שנדרש תקציב ענק כדי לייצר קבוצה שתשחק יפה ותרוץ למעלה. לגבי חולון, הרי שלהבדיל מהאנומליה של לפני ארבע שנים, העונה מדובר בתחילתו של תהליך בנייה, כזה שקופל צריך לאתרג כי בו נמצא העתיד של ליגת העל. במידה והפרויקט של גרשון בחולון יוכיח שעם קצת רצון והרבה רצינות כל קבוצה יכולה להתחרות על אליפות, יש עתיד לליגה של קופל.

ליגות העל 2011/12 תקציבי קבוצות
 ליגות העל 2011/12 תקציבי קבוצות

***

שינוי חיובי אחד שביצעה המינהלת הוא החוק שמאפשר רישום של ארבעה זרים בלבד בטופס המשחק. החוק הזה אמנם לא ישפיע על זהות האלופה, כי עדיין הישראלים והזרים הטובים ביותר משחקים במכבי. אבל הוא ישפיע על איכות הזרים שמגיעים לכאן ובהתאם על צורת המשחק וניהולו. רכבות הזרים ההזויים שראינו בשנים האחרונות צפויות לצאת בתדירות נמוכה יותר מהתחנה, מהסיבה הפשוטה שכל זר ייבחן בפינצטה והמשקל הסגולי של כל זר יהפוך למשמעותי יותר. נכון שבקבוצות העשירות המאמן יצטרך לקבוע לפני המשחק אילו זרים לא להלביש (מאחר שניתן להחתים עד שבעה זרים), אבל במשחק עצמו את החילופים הוא יבצע בהתאם לתפוקה ולא על פי ברית המילה מאחר והחוק הרוסי לא גר כאן יותר.

חוק ארבעת הזרים קיבל רוח גבית משביתת ה-NBA והביא להחתמות של זרים ברמה גבוהה שלא נראתה בארץ מחוץ להיכל נוקיה. מתוך 52 שחקני NBA שנחתו באירופה בגלל השביתה, גם הליגה הישראלית נהנתה מפירורים עם לא פחות מ-4 שחקנים כאלו (פרמאר במכבי, בראדלי בירושלים, בארקינס באשדוד ובוקר בהרצליה). גם שחקני דרג שני שנדחקו מהקבוצות והליגות הבכירות בשל החתמת שחקני NBA מרחפים להנאתם בליגה שלנו (באומן בראשל"צ, מיצ'ל בחולון, וויליאמס בחיפה). הפיזור של השחקנים הללו בקבוצות השונות אמנם מונע מצב של מיצוי הכוח ויצירת גוף חזק שיכול להתנגד למכבי, אבל לפחות הוא מבטיח חוויה של צפייה בכוכבי-על כמעט בכל משחק.

***

ומה עם מכבי? היא התחילה את העונה בדיוק מהמקום שבו הפסיקה בשנה שעברה. הזכייה בגביע צ'אנס הוכיחה שכל עוד בלאט על הקווים, הפערים בינה לבין היריבות ימשיכו להיות בלתי סגירים. בלאט מקבע במועדון את הסטנדרטים הגבוהים ביותר למקצוענות ותחרותיות ולא נותן לאף אחד כולל להנהלה שלו להפריע לו בדרך. כשבוחנים את הסגלים של הקבוצות "החזקות" האחרות, היחידה שתוכל לדגדג את מכבי מבחינת איכות ועומק היא ירושלים, שייתכן ועם כיסים חדשים ולא צפויים (גומא) עוד לא סיימה את ההחתמות שלה ועשויה להנחית פצצות מעניינות במלחה גם במהלך העונה. חולון ואולי גם ראשל"צ יכולות בערב נתון למתוח ואולי אפילו לגנוב איזה ניצחון.

אבל בואו לא נשלה את עצמנו. החמיצות-מרירות הזאת שמרגישים כאן בפה ערב פתיחת העונה נובעת מהעובדה שהאליפות העונה נראית סגורה מתמיד. במיוחד אם השביתה ב-NBA תימשך, פרמאר יירשם כישראלי (משחק כרגע כזר) ויוחתם גארד אמריקני נוסף אולי אפילו שניים במכבי.

מצד שני, אם השביתה ב-NBA נגמרת, אי שם בסוף מאי אחרי עונה של 90 משחקים אפילו דייויד בלאט לא יודע איך תיראה מכבי ת"א.

צרו איתנו קשר *5988