הקרב על מתקני הגז: האם הפעם המדינה תנצח את הציבור?

את היום ההוא ביולי 2010, שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, לא ישכח עוד זמן רב. המועצה הארצית לתכנון ובנייה התכנסה לדיון מכריע בתוכנית "הכניסה הצפונית" (אזור חוף דור) - התוכנית לחיבור מדינת ישראל למאגר הגז תמר - היעד מספר אחת של משרד התשתיות, בשיאו של מאבק אגרסיבי, אלים לעתים, של תושבי הסביבה, שכלל זריקת תפוזים ועגבניות על באי הדיון. לנדאו, שהיה משוכנע שהתוכנית תאושר, העדיף לבלות את היום בסיור בצפון. אלא שבלעדיו נחלה המדינה תבוסה מבישה. קואליציה של נציגי השלטון המקומי, הירוקים ו"עריקים" ממשרדי הממשלה ניצחה ברוב דחוק של 11 נגד 9 בהצבעה על דחיית התוכנית. המועצה הורתה לממשלה לבחון אתרים נוספים לקליטת הגז, ובראשם את האפשרות להקים את מתקן הקבלה על גבי אסדה ימית.

הסיוט של לנדאו עומד כנראה לשוב בקרוב. תוכנית המתאר הארצית למתקני הטיפול בגז חוזרת לדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה. בסיבוב הקודם קידם את התכנון יזם פרטי, חברת נובל אנרג'י , והמבקרים רתחו מזעם על "הפרטת התכנון" של מתקן כה רגיש. ביולי 2010 הוחלט להעביר למשרד התשתיות את האחריות על התכנון. כמעט שנה וחצי אחר כך הגיעה תוכנית המתאר (תמ"א 37 ח') לסיום שלב הבדיקה הראשונית והצגת החלופות האפשריות למתקנים. האתרים והחלופות יעברו בחודשים הקרובים סינון קפדני באמצעות תסקיר סביבתי בסיסי ומתקדם, ואלה שיישארו יוגשו לאישורה הסופי של המועצה. ביום שני הקרוב יוצגו החלופות לציבור הרחב בכנס "אנרגיה וסביבה" שעורכת החברה להגנת הטבע בבנייני האומה בירושלים.

למה צריך מתקן?

תעריף החשמל עלה בחודשים האחרונים ב-15% כתוצאה משיבושים קשים בהזרמת הגז הטבעי ממצרים, בעקבות פיגועים בצנרת ההולכה בסיני. במקביל לגז המצרי משתמשת חברת החשמל בגז ישראלי מהמאגר הימי מרי-B, שאותו יחליפו בשנה-שנתיים הקרובות המאגרים הימיים נועה ותמר. פגיעה בצנרת המזרימה גז מהמאגרים הישראליים שבמעמקי הים תגרום נזק גדול בהרבה מהפגיעה בצנרת הגז המצרי ועשויה להביא להכפלת תעריף החשמל ואף יותר. הגז המצרי סיפק רק כ-15% מצריכת האנרגיה של חברת החשמל. הגז הישראלי אמור לשמש לייצור כ-70%-80% מהחשמל במדינה. הקמת מתקן הטיפול לגז נועדה בראש ובראשונה לצמצם את הסיכון להתרחשות אסון כזה.

הנה הסבר קצר: עד לא מזמן יוצר כל החשמל במדינה בפחם, סולר ומזוט. הגז הטבעי אמנם זול ומזהם הרבה פחות מהדלקים, האחרים אבל הוא חשוף הרבה יותר לתקלות במערכת האספקה. בשונה מפחם ומדלק נוזלי, אין כיום אפשרות טכנית לאחסן גז בקרבת תחנות הכוח ולכן הוא מוזרם ישירות מהמאגר שבלב הים אל התחנה, דרך צנרת תת-ימית ויבשתית. לפני שהוא עובר מהצנרת התת-ימית לצנרת היבשתית, הגז חייב לעבור תהליך של ניקוי ממים ומחומרים אחרים שהתערבבו בו וכן הפחתת לחץ מ-450 ל-110 באר. נכון להיום, מתבצעת הפעולה הזאת בשתי נקודות: אסדה ימית המרוחקת 22 ק"מ מחופי אשדוד מפחיתה את לחץ הגז, ומתקן קבלה קטן בסמוך לנמל אשדוד מנקה את הגז. המערכת הזאת עובדת היטב, אבל חשופה מאוד: פגיעת אויב, תקלה או אפילו רעידת אדמה עלולות לגרום לה נזק קשה. תיקון תקלות בים הוא יקר מאוד ועשוי להימשך חודשים רבים - ובכל אותו זמן תישאר מדינת ישראל ללא גז. משום כך מסכימים כל הגורמים במשק האנרגיה כי לא ניתן להגדיל את היקף השימוש וההסתמכות על הגז ללא הקמת מערכת קבלה נוספת בצפון הארץ. גם הארגונים הסביבתיים תומכים עקרונית ברעיון, משום שהגז הוא התחליף היחיד כיום מבחינת חברת החשמל לתחנות הכוח ה פחמיות כמו זו שהיא מנסה להקים באשקלון.

המדינה: בעד מתקן במפרץ חיפה

צוות התכנון בראשותו של המתכנן גדעון לרמן מצא כ-20 אתרים יבשתיים היכולים להתאים להקמת מתקן לקליטת גז לאורך החוף, מהשפד"ן שליד ראשל"צ בדרום, דרך וינגייט, חדרה-קיסריה (5 אתרים), אזור חוף דור (9 אתרים) מתחם תש"ן במפרץ חיפה, כפר מסריק וקרקעות מפעל פרוטרום הנטוש בחוף עכו. הצוות בדק את האתרים לאור כמה טכנולוגיות חלופיות: מטיפול בגז ביבשה ועד טיפול מלא בים, על גבי אסדה (ראו תרשים). הצוות בדק גם שישה אתרים להקמת מתקן ימי וקבע כי בשל פני הקרקע, ניתן יהיה להקים את המתקן במרחק של 7.5 ק"מ בלבד מהחוף - דבר שיגרום פגיעה חזותית קשה בעיני המסתכלים על הים מהחוף. אם יוחלט, למשל, למקם את המתקן מול חופי תל אביב, ייגרם מפגע חזותי משמעותי מטיילת הרברט סמואל בדרום ועד הרצליה בצפון.

בסיום הבדיקה המליץ הצוות להכשיר שני אתרים להקמת המתקן הצפוני, ואחד מהם לפחות מצפון לחדרה. שני האתרים שנמצאו המתאימים ביותר היו פרוטרום ותש"ן - הצוות קבע כי אלה האתרים היחידים המתאימים להקמת מתקן יבשתי מלא.

בעבר נטען כי קבוצת דלק עמדה מאחורי עסקה לרכישת מפעל פרוטרום על סמך הנחה או מידע כי זו תהיה האופציה המועדפת על המדינה, ואולם הצוות התרשם יותר דווקא מהאופציה השנייה - חוות המכלים של תש"ן. החווה נמצאת על שטח של 350 דונם הכלוא בין קריית חיים מצפון לאזור התעשייה הגדול מדרום. בעבר היו תוכניות להקים על הקרקע שכונת מגורים. יתרונותיו של המתקן בתש"ן הם בכך שהוא אינו שוכן בסמוך לערכי טבע ונוף, אינו סמוך למתקני התפלת מים ונמצא בסמוך לחוף שאינו משמש לרחצה. האתר בתש"ן זכה לציונים הגבוהים ביותר בין 8 חלופות יבשתיות הן מבחינת התאמתו הסביבתית והן מבחינת התאמת שימושי הקרקע. למקום השני הגיע האתר בחוף עכו - פרוטרום, ולמקום השלישי תחנת הכוח בחדרה.

התושבים: רק מתקן ימי

שוקי שטרן, ראש רשות הגז במשרד התשתיות, סיפר באחרונה בכנס אנרגיה של "גלובס" כי "בכל ישיבת תמ"א 37 יש הפגנות מחוץ לבניין נגד המתכננים שעובדים עבור המדינה. סוגיות התכנון הן מאוד קשות ולגורמים חברתיים וסביבתיים יש הרבה מה לומר... אפילו אני הותקפתי". עם זאת, הבהיר שטרן, "להבאת הגז לישראל יהיו מחירים סביבתיים וחברתיים. זה לא יגיע דרך האוויר".

תומר רונא, חבר קיבוץ כפר מסריק ודובר מטה המאבק נגד מפעלי הגז במפרץ עכו, אומר כי "לא מקובלת עלינו אף חלופה שמדברת על מפעל יבשתי. בטח לא אצלנו בפרוטרום וגם לא באתרים האחרים, כמו תש"ן, ששם אמורה לקום שכונת מגורים".

- אתם נגד כל האופציות?

"אנחנו בעד הקמת מתקן בים. גם האופציה הכי מינימליסטית, של מתקן יבשתי של 20 דונם, מסוכנת משום שמהר מאוד המתקן יגדל ל-105 דונם ולא תהיה דרך לעצור את זה. הרי כבר היום המתכננים מדברים על אופציית הרחבה. מהר מאוד יצוצו מפעל אחסון ומחזור וכל האזור יהפוך לאזור של תעשייה כבדה".

- אומרים שהמאבק שלכם הוא מאבק NIMBY (ר"ת באנגלית של "לא בחצר האחורית שלי"), כלומר המניע העיקרי שלכם הוא שמירה על ערך הנדל"ן.

"אנחנו לא נימבי, למרות שהחצר שלנו כבר מלאה במפעלי תעשייה. מדובר בסכנת חיים ממשית ויש הרבה דוגמאות לאסונות ויש עשרות אלפי אנשים בסכנה".

המתכנן גדעון לרמן אומר בתגובה כי האפשרות של הקמת מתקן ימי בלבד היא מעשית מבחינה טכנולוגית אבל בעייתית ביותר מבחינת אמינותה. "טכנית זה אפשרי. הבעיה הגדולה היא התפעול לאורך זמן. נכון להיום הטכנולוגיה לא מוכחת, אף שהעולם הולך לכיוון הזה. יש אסדה אחת בהולנד, מתוך 140, ובמפרץ מקסיקו יש אסדות בודדות מתוך אלפים, כך שיש להן גיבוי מלא במקרה של תקלה".

גורמי תכנון אמרו ל"גלובס" כי החשש של התושבים מפני התפתחות אזור תעשייה סביב המתקן הוא "חשש מובן" אבל לדבריהם "האפשרות להרחיב את האזור בעתיד תהיה תלויה במידה רבה במיקום שייבחר". לדברי אותם גורמים גם החשש מפני איומים ביטחוניים מהווה שיקול בבחירה בין מתקן יבשתי למתקן ימי, אבל מצד שני יש למתקן היבשתי יתרון גדול בתיקון התקלות. "פגיעה במתקן יבשתי אפשר לתקן בתוך פרק זמן קצר מאוד. לבנות אסדה ימית חדשה לוקח שלוש שנים".

 החלופות הטכנולוגיות לטיפול בגז טבעי איזה מתקן עדיף / צלם: משרד אדריכלים לרמן