עניי ערוץ 1 קודמים

בדיונים הנערכים בתקשורת על מצוקת ערוצי הטלוויזיה מדברים במונחים של שני ערוצים, ערוץ 2 וערוץ 10. כאילו יש במדינה רק שני ערוצים, ולכן אם אחד ייסגר - נישאר עם ערוץ אחד בלבד, ואז שומו שמיים, זה סוף הדמוקרטיה. איך שהוא נדחקת הצידה העובדה שיש גם ערוץ 1.

כדאי להפנות מבט לצדדים ולראות את התחום כולו, ואז נגלה שראו זה פלא, יש עוד ערוץ ושמו ערוץ 1. לערוץ זה יש תדמית שלילית, לא בהכרח בגלל עובדיו, כמו בגלל מעבידיו. אי-אפשר לקיים ערוץ טלוויזיה מצליח כאשר הבוסים הם פוליטיקאים הקובעים מי יהיו המנהלים.

פוליטיקאים רוצים "יס-מנים", ואלה לרוב אנשים לא מוכשרים. בהתאם לכך שדרות המנהלים שפעלו בעשורים האחרונים בערוץ 1 היו שערורייתיים, מעליבים, חסרי כישרון, נטולי יצירתיות, אנשים בינוניים שהקדישו את מרצם המועט כדי לשרוד, כלומר כדי לספק את רצון אדוניהם הפוליטיקאים ולהתחנף להם.

תוכניות של דם וצפירות

כך, כמובן, אי-אפשר לבנות ערוץ, אבל אפשר להרוס אותו, וזה מה שקרה. אבל עובדה זו אינה מפחיתה מן הצורך שיהיה לנו ערוץ ציבורי במובנו הנכון, האמריקני והבריטי למשל. ערוץ כזה נחוץ כדי לאזן את התוכניות המסחריות, שמעצם טבען וטיבן הן נחותות.

רובן של התוכניות בערוצים המסחריים טוחנות עד דק את מוחות הצופים, מחנכות לוולגריות, רדיפת-בצע, אלימות וטעם רע. וזה כולל את מהדורות החדשות, המלאות בדם, צפירות סירנה, רציחות ואסונות.

אגרה לערוצים המסחריים

מזה שנים רבות הבון-טון הוא לתקוף את האגרה שאזרחי המדינה נדרשים לשלם לרשות השידור. אבל שימו לב: אנחנו משלמים אגרה גם לערוצים המסחריים. אמנם לא קוראים לזה אגרה, אבל בכל פעם שערוצים אלה מקבלים עוד ועוד סיוע - זה בא מכיסינו, בדיוק כמו האגרה. אבל האגרה-סיוע לערוצים 2 ו-10 פסולה מבחינה מוסרית, כי היא הולכת אל אנשי עסקים, שכמובן לא מחזירים אותה מרווחיהם. עוד המצאה ישראלית.

יש אינטרס עליון שיהיה לנו ערוץ ציבורי אמיתי, שיביא אלינו עולמות ותחומים תרבותיים ואיכותיים, שבערוצים המסחריים כמעט שאינם קיימים.

אם חפצי טלוויזיה איכותית אנחנו, יש להוציא את ערוץ 1 מידיהם של הפוליטיקאים ולהעבירו לפיקוח של גוף המורכב מאנשי ציבור שאינם פוליטיקאים. ואז - אם זה יקרה - לחלק את עוגת הכסף הציבורי, תוך מתן עדיפות לערוץ הציבורי.

אוטופיה?

איך גורמים לאוטופיה הזאת להתגשם? כל-כך הרבה גורמים מחכים בפינה כדי לסכל יוזמה כזאת. מהר מאוד תתגבש נגדה קואליציה של אינטרסים בין הפוליטיקאים לבין בעלי ומנהלי הערוצים המסחריים.

זו קואליציה רבת-כוח, לכן קשה להיות אופטימי. כנראה שהרבה יותר קל להעביר החלטה על תקיפת איראן, מאשר על הצלת הערוץ הציבורי והעדפתו לעומת המסחריים.