הוא עוד ישוב לשוק ההלוואות

יצחק תשובה

אחרי שמאות אלפי מילים יתעופפו על הסדר החוב של דלק נדל"ן , אחרי שכל הטרמפיסטים של ההסדר ינסו לשווק לציבור את דאגתם העמוקה לחסכונותיו, אחרי כל הספינים, ההשמצות וההתחסדויות, תגיע הפשרה: המוסדיים יורידו את היקף ההשתמטות מהחובות ותשובה יעלה את היקף ההזרמה ויחזור לשוק ההלוואות, במוקדם או במאוחר, כי הזיכרון של שוקי ההון והזיכרון של הגופים המוסדיים קצר מאוד: כשתגיע הגאות, והיא תמיד מגיעה בשלב כלשהו, התיאבון לסיכונים שוב יגבר. אין כמו אופוריה כדי להשכיח את הזיכרונות העגומים.

הציבור שוב ילמד עד כמה גדול הפער בין ההתחייבות המשפטית של תשובה להחזיר חובות (אין שום התחייבות כזו, בשם קודש הקודשים וההסתתרות מאחורי "חברה בע"מ") ובין ההתחייבות המוסרית-ערכית להחזיר חובות (התחייבות ברורה מאליה לרובנו, חוץ מכמה יחידי סגולה: כסף שנלקח כהלוואה, צריך להחזירו). הציבור שוב יבין שהמילים "ציבור" או "חסכונות הציבור" הן כלי משחק ציני בידי אנשי עסקים, מוסדיים, בנקאים, יועצים, עורכי דין ורואי חשבון ושאר טרמפיסטים. היכן שיש כסף גדול (של אחרים) והיכן שיש הזדמנות עסקית לגזור קופון - אין שום ערכים, מוסר או בושה. כך זה עבד עד עתה וכך זה יעבוד בעתיד, למרבה הצער.

איליק רוז'נסקי

מקורבי תשובה החליטו להפיל את התיק על המנכ"ל לשעבר של דלק נדל"ן: "תשובה משלם על הטעויות של איליק רוז'נסקי, שנהנה מיד חופשית". סליחה? ומי בדיוק מינה את רוז'נסקי? ומי בדיוק הרעיף עליו בונוסים שמנים ושכר נדיב? ומי בדיוק הסכים לשלם לרוז'נסקי מצנח זהב של מיליונים וחוזה ייעוץ נדיב לחצי משרה אחרי פרישתו? אנחנו לא ממש קונים את התיזה שלפיה "אני רק צפיתי מהצד", או "אפשרתי לאיליק לעשות מה שהוא רוצה ואיליק פשוט התפרע בעסקאות מופרכות", שמנסים למכור לנו מקורביו של תשובה על ההתרסקות של דלק נדל"ן.

בזמנו התגלגלו תיאוריות שלמות על פילוסופיית הניהול של תשובה, על היכולת שלו לבחור מנהלים מצטיינים, להעניק להם נתח של כמה אחוזים בחברה, להפוך אותם למולטי-מיליונרים, להגביר אצלם את המוטיבציה וכך להפוך את בעל הבית לעשיר פי מאה. דלק נדל"ן המריאה מאפס לשווי של מיליארד דולר תוך זמן קצר, ופילוסופיית הניהול הזאת קנתה לה לא מעט מעריצים עיוורים, אבל כשהגיע השפל, והוא הגיע במהירות ובעוצמה מפחידות, פתאום הש"ג, בכיר ככל שיהיה, הוא האשם.

בין אם תשובה איבד שליטה על רוז'נסקי ובין אם הוא סמך עליו בעיניים עצומות והעניק לו כוח ושליטה עצומים, מתבקש לשאול איפה הוא היה בדיוק כשהמנכ"ל הנבחר שלו נכנס לסחרור של עסקאות ענק והפך את דלק נדל"ן למפלצת של נכסים עם חובות ענק. איננו יודעים איזו אפשרות גרועה יותר: שבעל הבית סמך על הגאון התורן שלו או שבעל הבית ישב עם הרגליים מחוץ לחברה אבל עם האף בפנים ולא השכיל להריח את מה שמבשל לו רוז'נסקי.

יגאל אהובי

עסקים נכשלים, עסקים ייכשלו - זו דרך העולם. איש אינו יכול להבטיח מראש הצלחה בעסקים. השאלה היא רק איך נכשלים ומה עומד מאחורי הכישלון. דלק נדל"ן היא חברה צעירה יחסית, שהצליחה להשמיד מיליארדים תוך זמן קצר. השאלה המתבקשת היא מי הרוויח את המיליארדים שדלק נדל"ן העיפה לכל עבר, והתשובה הטריוויאלית היא שכמה חברות נדל"ן בחו"ל מכרו לדלק נדל"ן נכסים במחירי שיא שערכם התמוסס עם בוא המשבר ולכן נכנסה החברה לצרות צרורות.

אלא שיש עוד חבורה שהרוויחה לא מעט בדרך: חבורת היועצים, המתווכים, אלו שגוזרים עד 2% מכל עסקת נדל"ן שבה הם מצליחים להפגיש בין מוכר לקונה. ובדלק נדל"ן היה מתווך מאוד דומיננטי - יגאל אהובי, עד כדי כך דומיננטי, שבאחד הראיונות הנדירים איתו, בשנת 2005, הוא התפאר: "דלק לא עושה עסקת נדל"ן אחת באירופה בלעדיי. כשאני מארגן עסקה, אני פונה לשותפים. אני עושה הכול, הם ממלאים תפקיד פסיבי".

מי היה פסיבי ומי היה אקטיבי - ניתן לכם לנחש, אבל דבר אחד ברור: רוז'נסקי ואהובי הלכו יד ביד בחלק גדול של העסקאות בדלק נדל"ן והכסף היה מאוד אקטיבי: על פי הערכות, עשרות מיליוני שקלים זרמו לכיסו של אהובי, כי דלק ורוז'נסקי מילאו, לפי דבריו, תפקיד "פאסיבי". הוא הביא את העסקה, הם הביאו את הכסף, הוא גזר את הקופון.

המוסדיים

הם פוצצו את תשובה בכסף, בלי ביטחונות, בלי שעבודים, בלי ערבויות אישיות. תמורת עוד אחוז או שניים בריבית הם היו מוכנים לוותר על כל אלה. בעקבות ועדת בכר, המוסדיים הפכו לשחקן מרכזי בשוק האשראי העסקי, שברו את המונופול הבנקאי, וכיום הם חולקים את השוק, שווה בשווה, עם הבנקים. הכוח הזה עומד להתעצם: ועדת הריכוזיות תקנה לציבור כוח לכאורה מבורך בהשפעה על התנהלות החברות - מאישורי שכר ועד אישורים למהלכים עסקיים משמעותיים.

אבל הציבור הוא שם מיופייף לנציגיו - הגופים המוסדיים - שבחלק מהמקרים מגלים זהות אינטרסים דווקא עם בעלי השליטה והרבה פחות עם הציבור: מצד אחד הגופים המוסדיים ייתנו אשראי, ומצד אחר הם יוכלו להשפיע על ההתנהלות העסקית. כלומר, נותן האשראי יקבל סמכות לקבוע החלטות בחברה שהוא הלווה לה כסף, וכל הכוח הזה וניגוד העניינים המובנה לא יפוקח במידה הראויה, בדיוק כפי שוועדת בכר יושמה ללא כל בקרה. הדרך לגיהינום, אנחנו יודעים, רצופה כוונות טובות.

אילן שילוח

טייקון הפרסום הישראלי - בעל הבית במשרד הפרסום הגדול בישראל, איש מחושב מאוד - החליט השבוע לבוא עם תשובה חשבון: הוא צריך להחזיר כל שקל, צייץ שילוח בטוויטר, שימכור את מניותיו מכל הבא ליד, העיקר שיחזיר. צודק שילוח, 100% צודק, תשובה צריך להחזיר את ההלוואות עד הגרוש האחרון.

כל הכבוד לשילוח גם על האומץ הנדיר והכנות יוצאת הדופן - מי כמוהו יודע, כאיש עסקים בולט, היכן מרוחה החמאה. לכן היינו מאוד רוצים לשמוע את דעתו המצויצת, האמיצה והנוקבת על שורה של התנהגויות עסקיות: למשל, על ההתנהגות המונופוליסטית וההתעלמות מהצרכנים של תנובה במשבר הקוטג', על תמחור המוצרים של יוניליבר או אסם או חוגלה-האגיס. אפשר להניח ששילוח, לפחות במקרים הללו, ישמור על זכות השתיקה. תנובה, יוניליבר, אסם וחוגלה-האגיס נמנות עם לקוחותיו. הוא יודע היטב היכן מרוחה החמאה שם, אחרת הוא לא היה מגונן על זהבית כהן, למשל, ומתלונן על הלינץ' התקשורתי שלטענתו סבלה ממנו.

קבוצת דלק של תשובה, בניגוד לתנובה, אינה משתמשת בשירותיו המצוינים של שילוח, שקבל על אינטרסנטים הפועלים לפגוע בתנובה. שוב שילוח צודק. גם הוא בין האינטרסנטים.

התספורת האמיתית

ויתור לתשובה על החוב, גדול ככל שיהיה בסופו של דבר, יפגע בשוליים בתשואות של החיסכון לטווח הארוך. התספורת האמיתית, הכואבת והמשמעותית לחוסכים היא גובה דמי הניהול מדי שנה בשנה, כפי שקוראי "גלובס" יודעים ודאי לאור העיסוק האינטנסיבי של העיתון בנושא. זו התספורת שזקוקה לטיפול שורש, עם כל הכבוד לתספורת של תשובה.

סדרת תחקירי "גלובס" על דמי הניהול השבוע:

■ פער של פי 611 בדמי הניהול בגמל בין אנשי צה"ל לפרטיים

■ עמית בקופת גמל שחוסך מגיל 25 ומשתכר 10,000 שקל בחודש - ישלם עד הפרישה 577 אלף שקל דמי ניהול

■ בדיקת "גלובס": כך "נוגסים" דמי הניהול בפנסיה שלכם

eli@globes.co.il