ידע שווה כוח

בימים האחרונים הפנינו את הזרקור לשורה של כשלים בשוקי הביטוח והגמל והבנקאות, שעולים לציבור הרחב והלא מאוגד הרבה מאוד כסף. לשלושה גורמים יש היכולת לשנות את המצב: הרגולטורים, הגופים המנהלים את הנכסים והצרכנים עצמם. למעשה, הפתרון האמיתי טמון בחינוך פיננסי, כי ידע שווה כוח, וככל שהצרכן יידע יותר, הוא יוכל לדאוג לעצמו טוב יותר.

הרגולטורים: לחבוש את כובע הצרכן

במשרד האוצר כבר גיבשו תוכנית להורדת דמי הניהול, שעיקריה פורסמו בנובמבר 2010 (ראו מסגרת), אך היא טרם הגיעה למסדרונות הכנסת וטרם הפכה למחייבת. לפי התוכנית, הרף המרבי של דמי הניהול בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים יהיה עד 1.2% מהצבירה ועד 5% מהפרמיה מדי שנה, במקום עד 2% מהצבירה בגמל. על הרגולטורים להמשיך בפעילות זו ולהתמקד גם בהיבט הצרכני של השוק, ולא רק בפעולות לייצובו, אבל מלבדם יש גם תפקיד לחברי הכנסת, בעיקר לחברי ועדות הכספים והכלכלה, - הם אלה שיכולים לדאוג להעברת התוכנית ולכך שהיא לא תתמסמס.

הגופים המנהלים: יותר שקיפות

בגופי השוק הפיננסי-פנסיוני יש בעיה של אחריות ושל accountability (מתן דין וחשבון על פעילות). רק לאחרונה ראינו איך "נפטרו" כמה גופים מוסדיים מאג"ח של דלק נדל"ן ברמה נמוכה מאוד, וקיבעו הפסד לחוסכים כדי לא להופיע בכותרות על הסדר חוב, בלי שנדרשו לשאת במחיר ההחלטה. יתר על כן, בהנחה שתוכנית האוצר תתקבל, הם עלולים לנצלה כדי להעלות את דמי הניהול שמתחת לממוצע לרף העליון החדש המותר - פעולה מקובלת מבחינה עסקית, אך בעייתית מבחינת האחריות למבוטחים ולעמיתים.

ענף הביטוח והחיסכון לטווח ארוך מאופיין בחולשה ממשית של הצרכן, הנובעת מבורות בכל הקשור לפיננסים. למעשה, הוא מעביר את ההחלטות המסובכות למיקור חוץ, לאלה ש"מבינים", וכך מתקבלות ההחלטות על אפיק החיסכון ועל הגוף המנהל כמעט תמיד על ידי גורמים מתווכים: המעביד, ועד העובדים, יועץ עצמאי או יועץ בבנק וסוכן הביטוח. אלא שהאחרונים הם לעתים קרובות שכירים של חברות הביטוח הגדולות או של בית השקעות מסוים, ולקוחותיהם כלל אינם יודעים זאת. הגיע הזמן לשקיפות בעניין הזה. אבל לא רק. באוצר צריכים לפעול להגברת המחויבות של הסוכן ללקוח גם בנימוקים להמלצות שהוא נותן לו (למשל, למה לבחור באפיק חיסכון א' ולא ב'). כבר יש הנחיות בנושא זה, וכפי שהפיקוח על הביטוח כבר הבהיר בעבר שיעשה, יש לאכוף אותן לפי ההיגיון הצבאי של "מה שלא מבינים דרך הראש מבינים דרך הרגלים", כלומר גם להטיל קנסות על מי שאינו עומד בדרישות.

הצרכנים: חינוך תחילה

הגברת דרישות הרגולציה ואכיפתן אינן מספיקות. גם לצרכן יש אחריות, אך כדי שהוא יוכל לשאת בה, יש לתת לו את הכלים להבנת הנתונים. האם האזרחים מבינים את המשמעויות הכלכליות של ההחלטות הפיננסיות שלהם? אם יידעו מה לשאול, גם במקרים שאין בהם "תשובות בית ספר", הם יידעו על אילו "כפתורים" ללחוץ כדי להיטיב את התנאים.

בטווח הארוך, חינוך פיננסי הוא המשימה העיקרית. הוא יאפשר לצרכן להבין שלכל הלוואה יש מחיר גבוה שקוראים לו ריבית; שפריסה לתשלומים אינה אומרת שההלוואה או הרכישה זולה; שלא כדאי לרכוש יותר מדי או מעט מדי ביטוחים; שהחזקת אוברדראפט קבוע לצד הפקדה לפיקדון עשויה להיות שטות כי הריבית שנשלם גבוהה מהריבית שנקבל; ושתשואה גבוהה יותר בקופת גמל מסוימת בשנה מסוימת לא בהכרח שווה תשלום עודף של דמי ניהול. וזו רק רשימה חלקית ביותר.

כבר בחקיקת בכר הייתה התייחסות ברורה לצורך בחינוך פיננסי (ראו הקטע המצורף), ומאז - כמעט כלום (יש פיילוט בכמה תיכונים). האשמה העיקרית היא הממשלה, במיוחד הנוכחית: בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לעבודה היה סעיף ולפיו היה אמור כבר להתחיל חינוך פיננסי בבתיה"ס, אך בקושי ניתן להבחין אפילו בניצנים לכך.

באחרונה הוחלט על הקמת מחלקה ייעודית לנושא באגף הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, והיום הודיע האוצר כי הקבינט החברתי-כלכלי הטיל על הממונה "להכין תוכנית מדיניות לאומית מקיפה לקידום החינוך הפיננסי בישראל באמצעות המחלקה" בתוך 18 חודשים, בין היתר באמצעות אתר אינטרנט ייעודי ושיתוף פעולה עם גורמים מהמגזר השלישי, המגזר העסקי ומהממשלה. מבורכת ככל שתהיה התוכנית, היא לבדה אינה מספיקה.

לפי שעה התוכניות עוסקות בעיקר בחינוך לתלמידי ביה"ס וברתימת הצבא והאוניברסיטאות במטרה לתת לחיילים ולסטודנטים מידע רגע לפני שהם יוצאים ל"חיים האמיתיים". אם המדינה תפעל במישורים האלה, ההשפעה תורגש רק בעוד שנים רבות, ולכן אסור לפספס שני ציבורים נוספים: אלה שלקראת פרישה לגמלאות וציבור העובדים שרחוקים עדיין מפרישה.

לרוב הגמלאים, היציאה לפנסיה היא תקופת מעבר מזרם הכנסות קבוע לזרם הכנסות שאינו ודאי. יתרה מזאת, זהו המפגש הראשון שלהם עם סכום כסף משמעותי, המספק לעתים תחושת עושר שקרית (תשלומי הגמל מתקבלים כסכום חד-פעמי בגיל פרישה).

אל ציבור העובדים ניתן להגיע דרך העיתונות והמעסיקים, למשל. האחריות לכך היא על המדינה, ולמשימה הזאת צריך לגייס את משרד החינוך, הצבא וגופים נוספים. רק כך יהפוך הישראלי לצרכן עם בסיס ידע שישמש לו הגנה.

עיקרי תוכנית האוצר

שינוי דמי הניהול השנתיים המרביים בגמל ובביטוחי המנהלים לעד 1.2% מהצבירה ועד 5% מהפרמיה

הקלות ברכישת ביטוח מקופות גמל, כדי להגביר התחרות בשוק

שינוי מבנה התגמול לסוכני הביטוח והגבלתו

הגברת השקיפות ללקוח

שינוי מבנה עמלות ההפצה, בתקווה שהבנקים ייכנסו במלוא הכוח לייעוץ הפנסיוני