עסקת חבילה

חן למדן הפך את החברה המשפחתית הקטנה לאימפריית משלוחים, רכש נתח מיבואנית האופנועים הגדולה בישראל ובדרך גם עשה כמה עשרות מיליונים בנדל"ן ■ לתנובה הוא החליט לא להיכנס לאחר שלא אהב את ההתנהלות ■ אז איך זה שלא שמעתם עליו? פרופיל

האקזיט שהפך את חן למדן לאחד מאנשי העסקים הכי מחוזרים בסביבה החל במשפט אגבי, שנזרק בסמול טוק. זה קרה לפני 4 שנים. למדן התעניין ברכישת משרדים בבית גיבור ספורט ברמת גן, לצורך השקעה. המוכר היה איש הנדל"ן שעיה בוימלגרין. בשיחה המקדימה בין למדן לבין גיל טובול, מנהל עסקיו של בוימלגרין בישראל (וכיום מנכ"ל בוימלגרין קפיטל), הפטיר האחרון, כבדרך אגב, שבוימלגרין הוא גם הבעלים של מתחם אסותא בתל-אביב. "אשמח לעשות אתכם עסקים", השיב למדן בנימוס.

עסקת גיבור ספורט לא יצאה אל הפועל, אבל שניהם זכרו את פרטי השיחה. שבועיים לאחר מכן, האדמה התחילה לרעוד תחת בוימלגרין, שנקלע לקשיים תזרימיים קשים ונזקק בדחיפות להכניס שותף למתחם אסותא. טובול לא היסס והרים טלפון ללמדן. הוא לא היה צריך להגיד הרבה. "קניתי", אמר הקול בצד השני. זמן מה מאוחר יותר, בוילמגרין ולמדן מכרו את השטח לקבוצת הרכישה של "העיר החדשה", שכוללת דמויות כמו אהוד ברק, גליה מאור ואלי יונס. הרווח של למדן נאמד בכ-50 מיליון שקלים. "מאז העסקה ההיא", מספר גורם שהיה מעורב בה באופן עקיף, "כל הזמן מנסים לעניין אותו בעסקים".

שוויו של למדן - המחזיק בחברת השילוח הבינלאומית אוריין, שליש ביבואנית האופנועים מטרו מוטור ובחברת השילוח UPS ישראל במשותף עם משפחת לבנת - עומד ביחס הפוך להופעותיו בתקשורת.

למעשה, אילולא עסקת אסותא והניסיון שלו להיכנס לתנובה בהשקעה "זניחה" של 100 מיליון שקלים, ספק אם שמו היה בכלל יוצא לאור. עד היום, למשל, רק מעטים יודעים שהוא התעניין במכרז של פטריק דרהי לרכוש 5% ממירס - עניין של כ-40 מיליון שקלים - בשל מגבלות אחזקה שחלו על האחרון כתושב חוץ. למה לא קראתם על זה בעיתונות הכלכלית? כי למדן, אומרים אנשי עסקים שעבדו איתו, "לא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת", ומדובר בציטוט ישיר.

"הוא אדם בלי דאווינים, מגיע עם הג'ינס שלו, על האופנוע", מעיד עו"ד אמיר חן, השותף המנהל ואיש הנדל"ן במשרד עורכי הדין פישר-בכר-חן-וול-אוריון, שליווה את למדן ברכישת מחצית ממגרש אסותא ובעסקות נוספות. "יש לו חושים טובים. לאסותא הוא נכנס בלי שהייתה לו שום הבנה בנדל"ן. הוא פשוט זיהה הזדמנות".

"זו לא הייתה איזו עסקה סודית", מספר אחד מחבריו הקרובים של למדן. "כולם ידעו שבוימלגרין היה בלחץ, ובארץ, כשמזהים שמישהו במצוקה מנסים לשחוט אותו. חן ראה שבוימלגרין אכל הרבה קש ושניצלו את תמימותו ואת מצוקתו, אבל בניגוד לכולם הוא הציע לקנות ממנו באותו מחיר שהוא קנה. הוא מאמין שבזכות זה הוא הצליח לקבל את העסקה. זה לא סותר את העובדה שמבחינתו זה עניין של מזל. כל עוד הוא לא המציא או פיתח משהו, הוא רואה את זה כעניין של נסיבות, מזל".

אלא שככל שנכנסים יותר לעומקה של עסקת אסותא, שהסתיימה במכירתה לקבוצת העיר החדשה תמורת 390 מיליון שקלים בשנה שעברה, מתברר שלמרכיב המזל היה חלק קטן יותר ממה שמעידים חבריו של למדן.

"בעסקה מהסוג הזה מעטים מגיעים לקו הגמר, אבל הרוח שהשרו חן ומנהלת העסקים שלו, הילה, הפכה אותה לאפשרית", מסביר עו"ד אבי ארד, שותף נדל"ן בפישר-בכר-חן-וול-אוריון שייצג את למדן ואת בוימלגרין בעסקה. מנהלת העסקים שעליה מדבר ארד, הילה אמסטרדם, עמדה בפרונט של עסקת אסותא. למדן שלף אותה מבנק לאומי לפני חמש שנים, כשטיפלה בחברה שלו במסגרת החטיבה העסקית בבנק.

"כבר יצא לנו לראות הרבה סוגי יזמים", ממשיך עו"ד ארד, "ואלה שמצליחים הם לאו דווקא אלה שיש להם יכולת יזמית טובה; יש חשיבות גדולה לאינטגריטי, ליכולת לייצר ביטחון וגמישות מחשבתית. זה נשמע טריוויאלי, אבל בעסקות כאלה יש סיטואציות שמהוות כר נוח לסכסוכים. היינו צריכים ליצור חזית אחידה בין חן לבוימלגרין, וכל זה מול קבוצת הרכישה שמורכבת מחבורה שמתגבשת אד הוק ומייצרת 500 דעות נפרדות, בתנאי אי ודאות, בתנאי שוק שונים, ותוך כדי התמודדות עם תב"ע. העובדה שהעסקה הצליחה כמו שהצליחה מעידה על היכולות של למדן".

עו"ד אלון יואלי, שותף נדל"ן בקנטור-אלחנני-טל, שייצג את העיר החדשה, מצטרף לתזה הזו: "לאורך כל העסקה חן נתן חבל מאוד ארוך לאנשים שלו, אך ידע להגיע ברגעים הנכונים. בכל פעם נדרשו ארכות להשלמות, וקל מאוד במצבים כאלה להפוך מיליטנטיים ולהפסיד את העסקה. לנו היה ברור כל הזמן - והוא דאג שנדע את זה - שמה שהוא התחייב לו, זה מה שיהיה, ושאם צריך עוד שבוע, ייקח עוד שבוע".

דרור הלוי, מנכ"ל העיר החדשה, מתמצת את ההתרשמות שלו מלמדן במשפט אחד: "לא סחבק, אבל הגון", הוא אומר. "ההתנהלות מצד חן והצוות שלו הייתה מאוד מכובדת ומאוד עניינית".

רק עם אופנוע

למדן נולד לפני 53 שנה בתל-אביב. אביו, אברהם, עלה לארץ מרוסיה והחל לעבוד בנמל יפו. אמו, חנה, דור שביעי בארץ, הייתה נצר למשפחת סלונים מחברון. שני ההורים כבר לא בין החיים. למדן הוא הצעיר, ויש לו אח בניו-יורק ואחות בתל-אביב.

ב-1953 הקים האב חברה קטנה לעמילות מכס. האם הצטרפה, וגם הילדים הגיעו לעזור בחופשים. חן למד בבית הספר תל-נורדוי. בניגוד למשתמע משמו, הוא לא היה למדן גדול. בתקופת הלימודים בילה בעיקר בים והסבלנות שלו נגמרה לפני שעשה בגרויות.

בהיותו בן 21, החל לעבוד בחברה המשפחתית וכמה שנים לאחר מכן החל לפתח את פעילות שילוח המטענים. ברבות הזמן פרשו בני המשפחה ולמדן נשאר לנהל. כיום, "אוריין" היא בין שלוש החברות הגדולות לשילוח בינלאומי, מול "פליינג קרגו" ו-"UTI", עם מצבת עובדים של 540 במספר. השם שניתן לחברה הוא למעשה ביטוי עברי נוסף של שם המשפחה המזרח-אירופי, גרוס-לרנר, כלומר: למדן גדול, או בר-אוריין.

ב-2006 נכנסה קרן פימי להשקעה באוריין, בהיקף של כ-34 מיליון שקלים, וזמן קצר לאחר מכן הנפיקה אותה. בשנה שעברה היא מכרה חלק מאחזקותיה באוריין לגופים מוסדיים, וביוני השנה יצאה פימי מאוריין, לאחר שנים שבהן קיבלה דיבידנדים ותקבולים המסתכמים בכ-135 מיליון שקלים - תשואה של 300% על המניה. חלק מהמניות שהוציאה פימי לשוק קלט למדן עצמו.

"הרווחנו מאוד יפה על ההשקעה", אומר יו"ר הקרן, ישי דוידי, ומספר שהסיבה שנכנס לאוריין מלכתחילה היא חן למדן: "הוא בחור מצוין, שותף טוב וגם מנהל טוב מאוד".

לימים, נכנס דוידי לשותפות עסקית נוספת עם למדן, במטרו מוטור, שם החזיק למדן 50%. יחד עם שותפו גדי אבירם, המשמש כמנכ"ל החברה, למדן מכר לפימי 33% ממטרו ב-2007. הקרן יצאה בינתיים מההשקעה במטרו, לא לפני שעשתה גם שם "תהליכי השבחה יפים", כדברי דוידי, המעריך שלאור הניסיון הטוב, מן הסתם יהיו לו וללמדן שיתופי פעולה נוספים בעתיד: "הוא יודע לייצר קשרים בינאישיים טובים. יש לו יכולת בינאישית מאוד גבוהה, והוא גם מאוד אמין. זה סוד הקסם שלו. אם אתה גם חרוץ, גם אמין וגם יודע להוביל את האנשים, אתה יכול לעשות דברים טובים".

לעזור ללקוחות לצמוח

אוריין, המוחזקת לצד עסקיו האחרים של למדן תחת הגג של "למדן אחזקות", לא רק מהווה את הבסיס הכלכלי של למדן, אלא גם חושפת אותו לסוגי עסקים שונים: מחקלאות והשקיה ועד נדל"ן וסלולר. חלק לא מבוטל מהעסקות שהוא עושה כיום הן בשיתוף לקוחות שלו.

גדי אבירם ממטרו, למשל, היה לקוח שלו לפני שהפך לשותפו. כשאבירם הציע לו להיכנס לחברה לפני שש שנים, למדן הסכים רק אם שאר השותפים - בהם בנו של מוזי ורטהיים, דודי - יצאו ממנה. "הוא לא מאמין בעסקים משפחתיים", מסביר חבר את הדרישה הלא-אופיינית. "מבחינתו עסק של שלושה חברים זה כמו עסק משפחתי והוא רואה בזה קונפליקט מובנה".

אבל הוא בעצמו בא מעסק משפחתי.

"נכון, ולכן הוא יודע את הבעיות בעסק כזה. אם ישאלו אותו היום, הוא יאמר שעסק משפחתי זה דבר לא טוב".

למדן רכש את חלקו במטרו לפי שווי של 24 מיליון שקלים. זמן קצר אחרי כן, נכנסה לתוקף הרפורמה בקטגוריית הרישוי של אופנועים, המאפשרת לקבל רישיון עד נפח של 125 סמ"ק לאחר מבחן שליטה בלבד. השינוי נתן דחיפה עצומה לכל השוק והקפיץ את הכנסות החברה. כשלמדן ואבירם מכרו שליש לפימי, זה כבר היה לפי שווי של 100 מיליון שקלים. באפריל השנה מכרה פימי את מניותיה בחברה לאבירם ולמדן לפי שווי של 210 מיליון שקלים - עסקה שהניבה לה רווח של כ-50 מיליון. זמן קצר לאחר מכן, מכרו אבירם ולמדן שליש לקרסו מוטורס, יבואנית רנו וניסאן באותו המחיר שרכשו מפימי - לא כדי "לעשות סיבוב", אלא כדי להכניס שותף אסטרטגי.

לקוח מרוצה נוסף שגרר את למדן לעסקים משותפים הוא יצואן הפרחים ואיש הנדל"ן גדעון ביקל, שרכש באחרונה את אגרקסקו. כחלק מהעסקה אמור היה הרוכש לקבל לידיו את חברת השילוח ההולנדית בבעלותה של אגרקסקו, "פרש פרייט", תמורת כ-6.2 מיליון שקלים. למשבצת הזו נכנס למדן, מה שאפשר לביקל להגדיל את הצעתו לאגרקסקו. באחרונה הפעיל מנכ"ל החברה ההולנדית את זכות הסירוב הראשונה שהוקנתה לו, ובקרוב יוכרע אם למדן יקבל את החברה. בכל מקרה, הוא שמח שהצטרפותו אפשרה לביקל לקבל את אגרקסקו: "הוא מעוניין לעזור ללקוחות שלו לצמוח", מסביר חבר את הרציונל.

מאז עסקת אסותא, הספיק למדן להיות מעורב לפחות בשתי עסקות גדולות, ששתיהן בסופו של דבר לא יצאו לפועל. האחת היא עסקת מירס, שלמדן הגיש שם הצעה כמשקיע פיננסי לרכישת 5%. מי שנכנס בסוף היה אמנון דיק, מנכ"ל בזק לשעבר, שגבר על למדן לא כל-כך בגלל המחיר, יותר בגלל התנאים.

העסקה השנייה שבה הביע עניין היא עסקת תנובה. "חן רצה להיות משקיע קטן בעסק גדול", מסביר אחד מחבריו. "הוא רצה עסק שמתנהל בעצמו, שהוא לא צריך להשקיע בו זמן ולא צריך לבוא לישיבות".

כמשקיע "קטן" הוא התכוון להשקיע בתנובה 100 מיליון שקלים, לצד לאומי פרטנרס, שהייתה אמורה לרכוש את מניותיו של מאיר שמיר בחברה יחד עם אנשי עסקים אחרים כמו ברונו לנדסברג, דוד פורר ומשפחת תורג'מן. השלושה, יחד עם למדן עצמו, עברו דיו דיליג'נס קפדני על-ידי לאומי פרטנרס, וצלחו אותו. אלא שמאוחר יותר למדן איבד עניין.

"ההתנהלות בעסקה לא נראתה לו", מסביר גורם קרוב, "הוא הרגיש שמאיר שמיר מנסה לעשות מקצה שיפורים דרך העיתון. כל יום השותפים היו קוראים בעיתון ששמיר רוצה עוד ועוד. לא צריך להיות גרידיים. העסקה נמשכה ונמרחה, ומבחינתו - הלך המומנטום. חן יצא מהעסקה ראשון, חצי שנה לפני שכל האחרים יצאו. ככה הוא. כשברור לו שדברים לא עומדים להתממש, הוא פשוט יוצא החוצה. לא מבזבז זמן".

אולי גם זו הסיבה שלמדן משמיע תכופות באוזני מכריו ביקורת על הנוף האנושי המרכיב את הממשלה שמורכבת - כך הוא אומר למקורביו - "מאנשים שלא עבדו יום אחד בחייהם בעבודה אמיתית". בצומת שבו הוא נמצא, הוא נתקל לא אחת ברמת הביורוקרטיה ויוצא מדעתו בגללה. הוא, כמדיניות, נמנע מעשיית עסקים עם הממשלה. "הוא לא מתחבר לזה", מסביר חבר.

פסיכולוגיה, זה כל הסיפור

למרות העושר שצבר, דבר כמעט לא השתנה בחייו של למדן. הוא מתגורר עם משפחתו - אשתו תמי, ושלושת ילדיהם - בדירת פנטהאוז בקריית אונו, בבניין לא חדש במיוחד. הבחירה בקריית אונו היא בגלל אשתו, במקור משם, אבל חבריו מספרים שהוא קשור בעבותות לעיר ילדותו תל אביב, ובוודאי ישוב לשם ביום מן הימים. מן הסתם לא לאחד המגדלים. הוא עצמו עמד והשתאה מול תופעת רכישת הדירות במתחם אסותא. "זה הדהים אותו", מספר גורם שהיה מעורב בעסקה. "אנשים, לפני שקונים יין, טועמים אותו. פה אנשים נכנסים ומשלמים 10 מיליון דולר על הנייר, בלי לראות כלום".

לפני כמה שנים התוודע למדן לפעילות של בית הספר ברנקו-וייס ברמלה, שבין כתליו לומדים נערים ונערות בסיכון. חילי טרופר, מנהל בית הספר, מספר שלמדן הגיע בשעתו ושאל מה צריך. כשטרופר אמר שמגרש הספורט ישן, למדן שאל כמה זה עולה. כמה ימים לאחר מכן התקשרו ממשרדו והודיעו שאפשר לאסוף את הצ'ק. מאז, הקשר צמח למשהו עמוק יותר.

לא מזמן הגיע טרופר לשבעה על אמו של למדן, שנפטרה לאחרונה. "היו שם המון אנשים, כולם חשובים, אבל הוא ואשתו התפנו אליי והתעניינו מה עם הילדים", מספר טרופר. "התרומה שלו לבית הספר זה משהו שמעבר למירוק המצפון. יש בו איזו מחויבות".

הוא מתנייד ממקום למקום על קטנוע ימאהה ה-TMAX, וגם לשניים מילדיו יש אופנוע - מיקה, הבת הגדולה, המשרתת בדוברות חיל הים, ואיתמר, בן ה-17, תלמיד תיכון. הבת הקטנה, בת 13, עוד לא הגיעה לגיל, אבל זה בטח לא יהיה מפתיע אם גם היא תעלה על אופנוע. "אצלם במשפחה, כשמגיעים לגיל 16 מקבלים אופנוע", מסביר חבר. "אפילו אימא שלו רכבה על אחד".

הוא לא שואף שהילדים ישתלבו בחברה המשפחתית, אבל הוא כן ממליץ להם, שאם הם רוצים להיות אנשי עסקים, שיילכו ללמוד פסיכולוגיה ולא מינהל עסקים.

כיום הוא מרצה אורח בפקולטות למינהל עסקים. הצעירים מצפים לקבל ממנו מתכון להצלחה, אבל במקום זה הוא בא ומספר להם שהיה לו הרבה מזל.

"מבחינתו", מסביר חבר, "מה שחשוב בעסקים זה השאלה איך אתה מניע אנשים. חן תמיד אומר שאנשים הם דבר מורכב מאוד, ואם אתה יודע להבין את טבע האדם, זה הרבה יותר שימושי מכל דבר אחר".

למדן אחזקות
 למדן אחזקות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988