אלרוב: "המחאה עלולה להפוך לאלימה"

עמיר פרץ בכנס שדרות: "במקום שיש ילדה רעבה - הממשלה איבדה תוקף למשול" ■ מנכ"לית אמון הציבור: "שוק המזון מאוד ריכוזי - כישלון מוחלט של הרגולטור"

יום לאחר פרסום הסקר שביצע הביטוח הלאומי, במסגרתו נחשפו נתונים מזעזעים המעידים על כך שאחד מכל 10 ישראלים סובל מרעב - התקיים היום (ד') פאנל בשם "שרשרת המזון" בכנס ישראל שדרות לחברה.

בפאנל השתתפו רן כהן, לשעבר שר התמ"ת וחבר כנסת; גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור; איציק אלרוב, יוזם מחאת יוקר המחיה; סטלה קורין-ליבר, פרשנית כלכלית ב"גלובס"; רונית קן, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים; חבר הכנסת עמיר פרץ; והעיתונאי מתן חודורוב מערוץ 10.

רן כהן הציג את נושא הדיון: "אחד המושגים היסודיים ביותר שאולי נעלמו בהוויה בציבורית זה מה שנקרא כוח הקנייה של הציבור הישראלי - מה קרה לו? אין היום מדד שיבטיח לעובד שעובד משרה מלאה מה יהיה כוח הקנייה של עבודתו. לכוח הקנייה יש שני צדדים: המחירים וההשתכרות".

גלית אבישי, מנכ"לית "אמון הציבור", פתחה ואמרה: "לקחנו את שוק המזון כמקרה המבחן לכל סוגיית המחירים בישראל. המזון תופס חלק מאוד משמעותי - 86 מיליארד שקל ב-2010. הוא היה יכול להיות מבוזר מאוד כי הוא עתיר שחקנים, אבל בפועל הוא שוק מאוד ריכוזי. אני רואה בזה כישלון מוחלט של הרגולטור. בשביל לבדוק רמות מחירים צריך להסתכל על כושר השתכרות, אבל צריך גם נקודת התייחסות נוספת, ולקחנו השוואה למחירים בעולם".

אבישי הציגה דוגמאות למוצרים שונים אשר במהלך הבדיקה שערכה הסתבר שיש הבדלים של עשרות אחוזים במחירים שלהם בישראל לעומת מחיריהם העולם. "עליית המחירים הייתה בכל העולם, לא רק בישראל, אבל הנתון מדהים הוא שבישראל העלייה הייתה הרבה יותר משמעותית. באותו הזמן השכר שלנו רק ירד. ההכנסה נטו נשחקה. בדקנו את רמת התחרותיות בשוק המזון, וגילינו שהחברות הגדולות קנו את כל החברות הקטנות המוצלחות שנפתחו. זו ממש מגמה. מסתבר גם שנתח השוק של החברות מאוד משמעותי, וככל שהשוק ריכוזי יותר - רמת המחירים ביחס לעולם גבוהה יותר".

אבישי המשיכה והסבירה מדוע הרגולטור אינו מסוגל לטפל בבעיה: "הנתונים בתחום המזון מעידים על בעיה גם בתחומים האחרים. המחאה קמה, הציבור זעק, והרגולטור היה צריך למצוא פתרונות. אבל הוא לא מצא, והנה למה הוא לא רוצה למצוא פתרונות - משרד האוצר רוצה להמשיך ליהנות ממסים עקיפים, משרד החקלאות רוצה לשמור על האינטרסים של החקלאים, התעשיינים רוצים לשמור על הייצור המקומי אל מול היבוא, וההסתדרות רוצה לשמור על האיגודים ווועדים החזקים.

"למשרד התמ"ת יש תפקיד לשמור על הצרכנים, אבל באותו הזמן יש לו גם אינטרסים אחרים וגופים אחרים שהוא צריך לשמור גם על האינטרסים שלהם. הבעיה היא שאי-אפשר לשלב ביניהם. תמיד יקופחו האינטרסים של הקבוצה החלשה ביותר - הציבור. התמ"ת לא יכול להגן על הציבור, כי הוא עסוק בדאגה לאינטרסי החקלאים והאחרים. צריך להפריד בין הדברים. נחוץ בסיס לאיזון בין הדברים".

לדברי רונית קן, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, "הדרך הנוחה ביותר להתמודד עם השאלות שעלו ממחאת הקוטג' ושאר הדברים זה לבודד את המערכת ואת כל השלבים. אינטרסים זה לא דבר רע, בראש השרשרת יש את החקלאים, ויש צורך לשמור על האינטרסים שלהם.

"מדינת ישראל, באמצעות הסכמי הסחר ומכסות שמאפשרות מעט כניסה, כמעט ולא מאפשרת יבוא. החקלאים במדינות אחרות מקבלים סובסידיות. בישראל לא עושים את זה, במקום זה סגרו את השערים בפני יבוא. קבעו מחירי מטרה בחלב וקבעו כמויות, וזו הגנה אחרת. ההגנה הזו אומרת שהצרכנים ישלמו את המחירים בארץ ולא ייהנו מהתחרות שמאפשר היבוא.

"הבעיה היא שהשיטה הזו מגינה גם על היצרנים. אם אסור לייבא מוצרים שונים, אז ההגנות על החקלאים משמשות גם את יצרני המזון. בחוליית יצרני המזון יש בעיה, ורואים אותה על המדפים - יש יצרן או שניים גדולים בכל קטגוריה. זה בהחלט שוק ריכוזי. אי-מתן מכסות ומכסים גבוהים לא מגינות על החקלאים בלבד אלא גם על יצרני המזון. האם אפשר לייבא מוצרי מזון בלי ליצר קטסטרופה בחקלאות? כן, אפשר. לא לפרוץ את כל הסכרים וההגבלות, אבל אפשר. גם בקמעונאי המזון התרחשו שינויים, וגם זה שוק ריכוזי.

"מה אנחנו, הצרכנים, יכולים לעשות? התחרות לא תעבוד אם לא נעשה ונשתף פעולה עם הדברים כמו שאיציק אלרוב עשה. הממשלה צריכה להוריד מכסים במזון ולייצר שוליים של תחרות, כדי שיצרני המזון יחזרו להילחם על ליבנו ועל כיסנו. המחאה העבירה מסר חשוב מאוד לתעשייה - היא צריכה לספור את הצרכינים ולשאול עצמה האם היא יכולה להעלות מחירים והאם היא צריכה. התעשייה צריכה להשתמש גם במצפון".

לדברי איציק אלרוב, מיוזמי חרם הקוטג', "אחד ההישגים הגדולים של המחאה הוא שהמודעות עלתה. ראינו את ההשפעה בדוחות של החברות. הורדת מחירים משמעות בתחום המזון שוות ערך להעלאה במשכורת. הריכוזיות והמונופולים הם אחת הסיבות לדוח החמור שהוצג אתמול שאחת מ-10 משפחות נמצאות ברעב.

"אם המצב יימשך, ייתכן שהמחאה תהפוך בהמשך גם לאלימה ומסוכנת. המדינה צריכה לעשות הכול כדי להימנע מזה, כי זו משימה לאומית. בסוף השרשרת עומד ילד רעב, ויש הרבה דברים שצריך לטפל בהם. למשל, למנוע מהיצרנים והספקים לעשות יד אחת עם רשתות השיווק. צריך לעודד עסקים קטנים ולחייב את הרשתות לשים את המוצרים שלהם על המדף. עם כל הכבוד למחאה, צריך לשאול לאן נעלם הרגולטור".

לדברי חבר הכנסת עמיר פרץ, "כשיש מחירים בפיקוח יש עם מי לבוא בטענות, לפנות לוועדות שיטפלו ויבדקו. בסקר שעשו ברשתות נמצא כי בפריפריה המחירים גבוהים יותר מבמרכז. באותן רשתות המחירים שונים.

"למה המכולות הכי יקרות? כי הרשתות לא מסכימות שימכרו להן. איך יכול להיות שאין צו ממשלתי שרשת שמייצרת מוצר צריכה למכור את המוצר לכולם ובאותו המחיר. בסופו של דבר האוכלוסייה החלשה משלמת את המחיר.

"אי-אפשר לשחרר את הממשלה מאחריות. הציבור לא יכול לעבוד לבדו. הציבור צריך להשפיע בבחירות. יש עוד מרכיבים. העלויות הגבוהות והשכר הנשחק מדאיגים. אבל האוצר מכין את התשתית להתעלמות מדוח טרכטנברג.

"יש רעידת אדמה אזורית, בטחונית, גם בשווקים באירופה. אגב, זה הכול נכון. הוויכוח בין שר האוצר לשר הביטחון מסוכן לכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן היום. אם צריך לקצץ בביטחון - תקצצו, אבל אל תגידו שזו הדרך היחידה להביא כסף לנושאים החברתיים".

פרץ התייחס גם לסקר הביטוח הלאומי שהתפרסם אתמול (ג') ותקף בחריפות את הממשלה: "במקום שילדה אומרת שהיא ילדה רעבה - במקום הזה ברגע הזה ממשלה איבדה את התוקף המוסרי שלה למשול, והיא צריכה ללכת הביתה".

לדברי סטלה קורין-ליבר, "מי שמחכה שהממשלה תעשה את העבודה עושה לעצמו חיים קלים. הממשלה לא תעשה. גם אנשי העסקים דואגים לעצמם ורוצים להרוויח, ומגיע להם להרוויח. באמצע יש את הציבור, שהוא לא מאורגן ולא יכול להתארגן.

"בעקבות המחאה אנשים התחילו להתעניין בכלכלה. אבל המחאה גם הפילה עצמה כשראשיה אמרו שטרכטנברג לא מעניין. אם הציבור אומר שטרכטנבוברג לא טוב, אז למה שהוא יתאמץ?

"השינוי לא יבוא רק מהפגנות. הפגנות טובות זה רק אם יש הסעות. לאורך זמן זה לא יכול להחזיק. צריך שיקומו עוד מכוני מחקר, צריך עוד גופים כמו 'אמון הציבור' שיעבוד בשבילנו, צריך עוד אנשים כמו איציק אלרוב. צריך לבדוק איפה דופקים אותנו. ובבחירות הקרובות צריך לחשוב גם על כלכלה וחברה - לא על מה אמרו אלא על מה עשו".

לדברי מתן חודרוב, "בימים הראשונים למחאה, יצרניות המזון לא הבינו מאיפה נחת עליהן ה'עליהום הציבורי'. רק אחרי שחרם הצרכנים התגבר, מגובה בעידוד תקשורתי, הסכימה זהבית כהן להפחית את מחירי המוצרים של תנובה. ההתנהלות הזו היתה שגיאה קשה מבחינתה, בגלל האדישות והאיחור הקריטי. מצד שני, צריך לזכור שלא רק המזון הוציא את ההמונים לרחובות - זה היה שילוב בינו לבין מחירי הדיור והדלק שזינקו בשיעורים עוד יותר קיצוניים.

"בזמן האחרון אני שומע טענות, למשל מכיוונה של ועדת הטלוויזיה ברשות השנייה, כאילו סיקור המחאה היה מוגזם והוא האחראי לצניחה האחרונה בהיקפי הפרסום בענף. מה הם ציפו, שנדכא את מחאת ההמונים מתוך דאגה להכנסות החברה? שלא נציג בפני הצופים את התמונות והקולות שהציפו את המדינה במהלך הקיץ, בגלל שיקולים זרים? אני מצטער, אבל זו לא הדרך שלנו בחדשות 10. רגולטור אמור לעבוד כדי לשמור את המסך נקי לטובת הציבור הישראלי, לא כדי לחשב את מחירי הפרסומות עבור זכייניות הטלוויזיה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988